מכירים את סרט ההמשך הזה שהייתם בטוחים שאתם ממש לא צריכים בחיים שלכם? שלום לך, "גברים בשחור: אינטרנשיונל". מכירים את התוספת החדשה והמיותרת לטרילוגיה שהייתם לגמרי מרוצים מאיך שהיא הסתיימה לפני אי אלו שנים? שלום שוב לך, "גברים בשחור: אינטרנשיונל". והאם אתם מכירים את הסרט החדש במותג שממש לא היה לכם ברור למה היו צריכים לעשות אותו אבל הוא מתגלה כתענוג אמיתי מהתחלה ועד הסיום?! שלום רב לך "צעצוע של סיפור 4"!

בדיוק כך עושים את זה. בדיוק נמרץ. פעם, כאשר הם היו עוד אולפן צעיר, כל סרט של "פיקסאר" היה מבחינתי סיבה למסיבה – הוויזואליות המהממת שלא היה אולפן שהצליח להגיע קרוב אליה מבחינת האנימציה התלת מימדית, התסריטים המושחזים והעובדה שהסרטים לא ירדו למכנה המשותף הנמוך ביותר האפשרי, כמקובל בתחום. אולם, בשנים האחרונות לא כל סרט שיש בו את הלוגו של "פיקסאר" הוא בול פגיעה מבחינתי. אמנם, הרמה הטכנית הגבוהה נשמרה והם עדיין מתגאים באנימציה הטובה ביותר שקיימת, אבל התסריטים כבר לא הכי מושחזים ומותג נחות כמו "מכוניות" מטיל צל כבד על כל התוצרת של האולפן.

המשך הקריאה אינו! מכיל ספויילרים לסרט:

כאשר האולפן הודיעה על חלק רביעי בהרפתקאות וודי ובאז חשתי אכזבה גדולה – למה לכם לעשות את זה? "צעצוע של סיפור" המקורי מ-1995 הרי היה הסרט שהתחיל את הכל – ממנו נבנתה הצלחתה של "פיקסאר" כפורצת דרך. הסרט השני, שתוכנן מראש כסרט נחות שהיה אמור לצאת היישר לקלטות ווידאו (מי זוכר?) התגלה כמבטיח אפילו יותר מקודמו, שוחרר כסרט קולנוע מלא והתגלה כהצלחה קופתית וביקורתית גדולה יותר מקודמו, אחד ההמשכים היחידים בתודות הקולנוע שנחשב לטוב יותר מהמקור.

הסרט השלישי היה סגירת מעגל נוסטלגית ומרגשת שהראתה איך אולפן מצליח להתבגר יחד עם הדמויות שלו ונפרד מהן בצורה נפלאה, שמצדיעה גם לצופים שהתבגרו עם הדמויות (והחלק הממש נהדר היה העובדה שהטיימליין של הסרט היה מקביל לזמן שחלף במציאות, יותר מעשור מהקודם). כמובן שהוא עשה ערימות של כסף, עוד יותר מקודמיו. "צעצוע של סיפור" נחשב לאחד המותגים היחידים בעולם הסרטים שהצליח לשמור על איכותו לאורך השנים.

הטריילרים שיצאו לחלק 4 לא הצליחו לדגדג לי את בלוטות הנוסטלגיה וחששתי שמדובר פה בעוד מסחטת כסף צינית מטעם אימפריית הרשע של "דיסני" (היי, אל תאשימו אותי, הם אלו שהחליטו לעשות את "מכוניות 3!"). לאחר צפייה, ניתן לומר שעדיין יכול להיות שמדובר פה במסחטה מרושעת, אבל אני יכול לבשר לכם שמדובר במסחטת רגשות – אין דבר מדהים יותר בעיני כצופה קולנוע מלשמוע אולם שלם של צופים (חלקם הגדול שייך לזן הציני של מבקרי קולנוע קרי לב) צוחק, נדהם, מתרגש ואפילו מזיל דמעה יחד במקומות הנכונים. כך נמדד בעיני סרט ממש מוצלח.

"צעצוע של סיפור 4" יכול לשמש כהוראות הרכבה עבור כל אולפן או תסריטאי שמחפש לדעת איך לבנות המשך נכון במותג מצליח – שעה וחצי, ולא דקה יותר, שתרגיש לכם הצופים עמוסה כמו שלוש שעות אבל במובן הטוב. כל כך הרבה קורה על המסך שאל תעזו למצמץ כי אולי תפספסו בדרך איזו בדיחה או גאג חבוי. וכן, גם אני מצאתי את עצמי מנגב בהחבא דמעה או שתיים כאשר הסרט הגיע לסופו. כך עושים את זה נכון, גודאמיט! אם חשבתם שקיבלתם closure בסרט השלישי, חכו לסוף של הסרט החדש.

בקצרה על העלילה ובלי לספיילר לכם יותר מדי – הסיפור ממשיך פחות או יותר במקום בו הסתיים הקודם. הצעצועים עברו מהילד המתבגר אנדי אל הילדה בוני. שוב נראה כאילו וודי צריך להתמודד עם העובדה שהוא צעצוע ישן ופחות אטרקטיבי, אבל מהר מאוד התסריט משתמש בנקודת המוצא הידועה הזו כדי להמציא את עצמו מחדש עם סיפור הרפתקאות מלהיב שגם עונה בדרך על השאלה ששאלו צופים רבים ב"צעצוע של סיפור 3" – לאן נעלמה הדמות האהובה של רועת הכבשים בו פיפ?

הקאסט הוותיק והעצום של שחקני הקול בסדרה חוזר לבצע עבודה מבריקה כרגיל בניצוחם של טום הנקס וטום אלן כוודי ובאז, יחד עם וואלס שון (רקס), ג'ואן קיוזאק (ג'סי), ג'ון ראצנברגר (חזיר), אנני פוטס (בו פיפ), בוני האנט (דולי), קריסטן שאל (טריקסי) ועוד.

השחקן הוותיק דון ריקלס היה אמור  לחזור ולדובב את מר תפוח אדמה, אך למרבה הצער נפטר כבר ב-2017. בהסכמת משפחתו, האולפנים הצליחו ללקט מספיק הקלטות ארכיון כדי לשתף את קולו בסרט. אל הצוות  מצטרפים שחקני רכש חדשים כמו צמד הקומיקאים קיגן מייקל קיי וג'ורדן פיל כבובות המחוברות דאקי ובאני, טוני הייל (באסטר המחופף מ"משפחה בהפרעה") ככפזלג "פורקי" והדובדבן שבקצפת – קיאנו פ%&ינג ריבס כצעצוע המתוסבך דוק קאבום.

הפתעה נוספת תצפה לחדי האוזן בקטע קצרצר עם דמויות בדיבוב לא אחרים מאשר – מל ברוקס, קרול בורנט, קרל ריינר ובטי ווייט. מה שקראתם, ה-בטי ווייט. החלק המוצלח באמת הוא שלמרות ריבוי הדמויות, זה לא מרגיש כאילו דמות חדשה מקבלת זמן מסך על חשבון הוותיקות ושורות הדיאלוג המוצלחות מתחלקות שווה בשווה בין כולם.

"פיקסאר" מכניסים, כמתבקש, את החלק האופנתי של "העצמה נשית" ודגש על דמויות נשיות חזקות לתוך הסיפור החדש, אך התסריט עושה את זה בצורה חכמה וחלקה, כך שהמסר עובר ובהצלחה הרבה יותר גדולה מניסיונות מגושמים במותגים אחרים.

דבר מפתיע נוסף – אין סרט קצר המקדים את "צעצוע של סיפור 4"! המנהג הידוע שהפך למעין סימן היכר של "פיקסאר" נעדר מכאן לחלוטין, אך אחרי ההפתעה הראשונית הצלחתי להבין את הרציונאל. הסרט לא מחפש את ה"הפרעות" האלו מסביב – הוא מבקש להשקיע את הצופה ישר לעולם האהוב של "צעצוע של סיפור" ולחפש את החיבור המיידי לדמויות המוכרות.

הסרט הנוכחי בוים ע"י ג'וש קולי שזהו לו סרטו הראשון כבמאי של סרט באורך מלא, לאחר שמילא לא מעט תפקידים שונים ב"פיקסאר", הידוע ביניהם הוא תסריטאי שותף של "קוקו". קולי גם ביים את הסרט הקצר, "הדייט הראשון של ריילי" שהוא סוג של המשך של "הקול בראש". את התסריט כתבו סטפני פולסום ואנדרו סטנטון, מהבמאים הוותיקים של החברה ("וול-אי") ומי שכתב את 3 החלקים הקודמים של הסדרה.

הזמר והמלחין רנדי ניומן חוזר להלחין את הפסקול ולספק שירים מרגשים חדשים ומעל הכל עומדים כל אותם מאות "אנשי הדממה" – אמני האנימציה, אשפי התלת מימד וטכנאי הרינדור שמביאים שוב את החלק הוויזואלי לקצה גבול היכולת ומעבר לו (סלחו לי. הייתי חייב). כמו כל סרט של "פיקסאר", "צעצוע של סיפור" נראה כל כך טוב, שתשכחו לגמרי שמדובר בדמויות מונפשות.

אין לי ספק שזו הפעם הראשונה השנה שהאולפנים הגדולים הצליחו להפתיע אותי לטובה – "צעצוע של סיפור 4" הוא כל כך הרבה יותר ממה שחשבתי שהוא יהיה והוא תפס אותי לא מוכן. לא מוכן להתרגש ולהתחבר שוב אל דמויות ישנות שהייתי בטוח שהתבגרתי מדי עבורן והשארתי אותן מאחור. אבל כאן טמונה הגדולה של התסריט הזה – הוא מחזיר אותך בדיוק לאיפה שהן נשארו, כאילו לא קרה שום דבר. לכן, ללא שום היסוס, "צעצוע של סיפור 4" מקבל ממני בכבוד רב 5 כוכבים שלמים ואם היה לי יותר – הייתי מעניק לו בכיף.

ציון: 5