בשלב הזה, אחרי שהתרגלנו לגרסאות המודרניות של הסרטים האגדיים של דיסני, נראה שכל פרויקט עתידי הופך בעיניי קהל הצופים לנידון לכישלון כבר בשלבי הפרסום המוקדמים. אחרי הפיאסקו של "דמבו" כבר חשבתי שאי אפשר לרדת יותר נמוך. ואז החלו לצוץ תמונות של וויל סמית' בתור הג'יני מ"אלאדין".

כשהטריילר יצא האפקטים נראו מזעזעים, הבחירה נראתה בדיחה היסטרית, וכל הקונספט הרגיש מיותר, מבזה ומעציב כתמונת העתיד של התאגיד העצום הזה. ובכן, הנחת היסוד שלי הייתה שגוייה לחלוטין.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לסרט:

"אלאדין", בבימויו של גאי ריצ'י, מרגיש אומנם כעיבוד מיותר לסרט שהפך לאחד מעמודי התווך של חברת דיסני בתחום האנימציה, אך אם מתייחסים אליו כאל סרט בפני עצמו, הוא סביר מאוד עד מהנה. הסיפור ידוע: אלאדין (מאנה מסעוד) הוא נער רחוב עני החי ברחובות ממלכת אגרבה המדברית, בלווית קוף המחמד הקלפטומני שלו, אבו. כאשר אלאדין מתאהב בנסיכת הממלכה, יסמין (נעמי סקוט), הוא מתפתה להצעתו של הוואזיר המרושע ג'פאר (מארוון קנזארי) למצוא את דרכו אל הארמון דרך התעשרות מהירה.

זאת כמובן ישיג אם יביא לג'פאר את מנורת הקסמים ממערת הקסמים אליה רק הוא יכול להיכנס, שכן הוא "היהלום הבלתי מלוטש" (מילה נרדפת לבחור מקסים תחת מראה מוזנח). כאשר אלאדין מוצא את מנורת הקסמים הוא מגלה שבתוכה מתגורר ג'יני (וויל סמית') המעניק לו 3 משאלות. יחד עם ג'יני, אבו ושטיח קסמים חי ואנרגטי, אלאדין יוצא לכבוש את ליבה של יסמין ועל הדרך לעצור את תוכניתו המרושעת של ג'פאר מלהשתלט על הממלכה.

עכשיו בואו ניקח את כל הטוב מהסיפור המקורי ונדחוף לו מודרניזציה מעצבנת כמו, היפ הופ, פמיניזם מוקצן, אפקטים ממוחשבים בכמויות מטורפות, ואת די ג'יי חאלד. אני יודע, אני נשמע כמו בכיין גדול כי אני מתלונן על דברים כמו פמיניזים, אבל תנו לזה שנייה לחלחל. אין שום דבר רע בשוויון בין המינים, להפך, הדבר מבורך ורצוי, אבל כשזה נדחף לגרון בכוח זה מציק ומפתח אנטגוניזם.

כבר בסרט המקורי יסמין (שנזכיר שיצא ב-1992) הייתה אחת מנסיכות דיסני היותר חזקות והחלטיות שהיו באנימציה, וזו הייתה הגדולה שלה. סקוט כיסמין לא רק מעצימה את האלמנט הפמיניסטי של הדמות, בעזרת סיפור רקע על היותה יתומה מאם, שהייתה שליטה נהדרת, ושאם רק ישנו את החוק ויתנו לאישה להיות הסולטן…. הבנתם לאן זה הולך. השיר הנוסף שנתנו לה, שלא נכלל בעיבודים מקוריים והיה חדש לגמרי, הוא לא רע ואפילו מצויין! אבל הוא צורח "פמיניזם", ואין סיבה לצרוח. אני שומע מצויין.

אלאדין עצמו בגילומו של מסעוד (יליד מצריים שגדל בקנדה) הוא דמות לא רעה, כשלא מזרזים לו את העלילה וגורמים לו לשנות אופי במהירות שיא. הוא מחייה בצורה טובה מאוד את הדמות המצויירת, שלא כמו קנזארי בתפקיד ג'פאר, שמצליח להפוך את אחד הנבלים הכי טובים של דיסני בכל הזמנים (שני רק למליפיסנט) לדמות חיוורת, גנרית וכל כך לא מאיימת. אפילו יאגו (כן, זה אלן טודיק… שוב מגלם ציפור בסרט של דיסני) הוא סתם תוכי, שיודע כמה מילים ומשפטים אבל לא מגיע אפילו קרוב למה שהדמות המצויירת הייתה.

ההפתעה הכי גדולה של הסרט היא דווקא סמית' בתפקיד הג'יני, שספג כל כך הרבה ביקורת שלילית לפני יציאת הסרט. סמית' הוא ג'יני לא רע בכלל. הוא מצחיק, הוא עיקבי, הוא שומר על הליבה של מה שרובין וויליאמס הציג לנו לפני יכמעט 30 שנה, תוך כדי שהוא מוסיף לא מעט מעצמו לתוך התבנית מבחינת משחק. אפילו הרומן שנתנו לו עם דליה (נאזים פדראר), המשרתת של יסמין, היה מקסים, מבדר ובמקום (והיא הייתה אמורה להיות על תקן ראג'ה הנמר, אז זה עוד יותר מצחיק).

מבחינה ויזואלית הסרט הצליח להתאזן. נראה שמאז שיווק הסרט נעשתה עבודה לשיפור ושכלול האפקטים כולל אלו של הג'יני, שבתאורה נכונה נראה בסדר גמור בהשוואה לזוועתון שהיה בטריילרים. אבו, יאגו וראג'ה נמצאים בדיוק בנקודה שבין חיות אמיתיות, לאלו בסרט אנימציה מלאות הבעה ואופי (טוב, אולי לא יאגו) ואפילו השטיח נראה סביר. הויזואליות, התלבושות והאווירה קולעים בול לחומר המקור ולאווירה שלו, והשירים (בחלקם הגדול) לא רק מחממים את בלוטת הנוסטלגיה אלא גם מחדירים דם חדש לקלאסיקה אהובה.

"אלאדין" רחוק מלהיות סרט מושלם. הוא נקודה נוספת המבשרת על מות הדרך הקלאסית של דיסני, שהעלתה אותם על דרך המלך. הוא מלא בקיטש, מסרים חברתיים מציקים ועלילה מזורזת. אבל אם מתעלמים מהעובדה שמדובר בעיבוד, יש כאן סרט טוב שעומד בזכות עצמו לחלוטין. ועכשיו כל מה שנותר לראות זה האם "מלך האריות" יהיה שפל אחרי הפיק הזה. כי ככה זה עובד עד כה.

ציון סופי: 4