בסופ"ש הקרוב (10.06) תעלה לשידור ברשת ABC (ובשלב מאוחר יותר בנטפליקס העולמית ובארץ ב-Yes) הסדרה שאני הכי אוהב, "סוכני שיל"ד" שחוזרת לעונה שישית מקוצרת (13 פרקים בסך הכל) אך חודשה כבר מראש, לעונה שביעית (ואחרונה?) שתהיה גם מקוצרת ותכלול 13 פרקים בלבד.

זו אולי לא הסדרה הטובה ביותר, לא המרתקת ביותר או לא המופתית ביותר. אבל עבורי, מארוול-פאנ-בוי מוצהר, זו הסדרה המהנה ביותר שיש, ולדעתי הסדרה ה"קומיקסית" ביותר, ובוודאי שזו הסדרה הכי "מארוול" שיש. לקראת העונה החדשה, פרסמה רשת ABC טריילר בתחילת השבוע, ונראה שעוד עונה מעולה לפנינו.

המשך הקריאה כוללת ספויילרים לכל העונות, ראו הוזהרתם!

לקראת העונה החדשה, ואחרי שצפיתי שוב בכל העונות (כמו שאני נוהג לעשות לפני תחילת כל עונה של שילד) החלטתי לקבץ את הרגעים המפתיעים, המרגשים או האהובים עלי ביותר. לאחר הרבה התלבטויות וכאבי ראש, צמצמתי את עשרות הרגעים שסיפקו 110 הפרקים (נכון לכתיבת שורות אלו) לחמישה עשר בלבד. הקטעים אינם מסודרים לפי סדר חשיבות (כי היה בלתי אפשרי להחליט) אלא בסדר כרונולוגי.

1. וורד הוא הידרה! (עונה 1 פרק 17)

רגע ה-WTF הראשון בסדרה. וככל הנראה, נקודת המפנה המשמעותית ביותר בסדרה (ובגדול, מהמשמעותיות ביותר שראיתי). הרגע שהפך את "סוכני שילד" מסידרה משעממת וטרחנית לסדרה מרתקת, סדרת מארוול שהפכה לאט לאט להיות המהנה ביותר שיש על המרקע. בהקבלה מצויינת לאירועי הסרט הנפלא "קפטן אמריקה: חייל החורף" (אחד הטובים של מארוול) נחשפים סוכני הידרה שהיו רדומים בתוך שיל"ד כל השנים, כשאחד מחברי הצוות בינהם.

הרגע הזה, בו מתגלה שוורד היה בעצם סוכן הידרה בכל הזמן, נשמר בסודיות מפני חברי הקאסט, וקלואי בנט (סקאיי/דייזי ג'ונסון) מספרת בכל קומיק קון שזה היה הרגע המפתיע ביותר בשבילה בכל צילומי התוכנית. אישית היה חבל לי שמי ששילמה את המחיר על הגילוי היא דמות שממש רציתי שיפתחו, ויקטוריה האנד.

2. ניק פיורי (עונה ראשונה, פרקים 22-23)

הרגע האהוב עלי בעונה הראשונה, הופעת הקמיאו של ניק פיורי בשני הפרקים האחרונים של העונה. מהשניה בה פיורי מציל את פיץ מטביעה, ועד הקרב המשותף של פיורי וקלוסון בגארט, סצינה ששופעת בכל האיכויות של סמואל ג'קסון שאנו מכירים ואוהבים כל כך.

אין ספק שבין כל הקשרים הרופפים של הסדרה ליקום הקולנועי המורחב, ההופעות של פיורי (ומריה היל) הן המשמעותיות ביותר, כשבמהלך הסצינות פיורי מזכיר את אירועי "חייל החורף", ואף מעביר את השרביט (יותר נכון, הקוביה) של מנהיג שילד- לפיל קולסון האהוב.

3. מוקינגבירד! (עונה שניה, פרק 5)

בובי מורס, מוקינגבירד, היתה תמיד חביבה עלי בהופעותיה בקומיקס. כשראיתי אותה לראשונה על המסך, בגילומה הנהדר של אדריאנה פאליקי, נלחמת בבניין מלא בסוכני הידרה, כדי לחלץ משם את סימונס, התלהבתי מאוד.

היה זה בתקופה שעוד לא הייתי חורש את הרשת אחרי כל פיסת מידע, וההשתתפות של דמות האהובה עלי מהקומיקס – פשוט הפתיע אותי, וגרם לי לראות את אותה הסצינה, שוב ושוב, כמה פעמים ברציפות, עם לסת שמוטה ומחיאות כפיים מתלהבות. חבל לי על שעזבה לטובת ספין אוף שלא צלח לבסוף.

4. סקאיי היא דייזי ג'ונסון, "קוויק"!  (עונה שניה, פרק הפגרה – 10)

אמנם החלטתי לא לדרג את הרגעים הללו, אבל לו הייתי עושה זאת, רגע זה היה כובש את הפסגה. מדובר בקטע האהוב עלי בכל הסדרה כולה, קטע שצפיתי בו כמה עשרות פעמים. ובכל פעם- הלב שלי ממריא מחדש לגבהים. הרגע בו סקאיי הופכת מסתם עוד דמות גנרית, לדייזי ג'ונסון, קוויק מהקומיקס, מי שבאחת ההזדמנויות עמדה בראשות שילד.

הרגע בו טריפ מסיים את חייו , רק מוסיף לעוצמת הקטע. גם  כשבעונה הרביעית של הסדרה קרצו לרגע זה, הרעתי בהתלהבות. המנגינה שמלווה את הסצינה הזו הפכה להיות מזוהה עם הדמות והפכה עקב כך להיות מהנעימות האהובות עלי (רינגטון הודעה נכנסת). גם אחרי עשרות פעמים, לעולם לא ימאס עלי הרגע בו מקבלת סקאיי את כוחותיה, הופכת לאחת הדמויות העוצמתיות בסדרה, ותוך כך מחזקת את הקשר של הסדרה לקומיקס – מה שהעלה את ערך הסדרה בעיני.

5. הקשר לעידן אולטרון (עונה שניה, פרק 19)

כל מי ששוחח איתי מעט, או קרא מעט ממה שאני כותב, מכיר את אהבתי ליקום של מארוול, ולקשרים השונים בין כל התכנים המרכיבים את היקום המהנה הזה. בניגוד לרבים, הסרט "הנוקמים"עידן אולטרון" אהוב עלי, כנראה בגלל הקשר שלו לסדרה האהובה עלי. זה הסרט היחיד שמרפרנס את עלילת הסדרה (ובכלל, עלילה של סדרת מארוול כלשהי), תוך שימוש בנעימת הסדרה באותו הקטע.

במקביל, בסדרה, רובד שלם של עלילת החלק השני של העונה השניה מתקשר לעלילת הסרט, כשבסצינה שחתמה את פרק 19 (ששודר לפני עליית הסרט לאקרנים) – רואים בפירוש את המטה, את מריה היל, מזכירים את אולטרון וצבא הרובוטים שלו, וקולסון משתמש בשם המפורש, "הנוקמים".

6. 4722 שעות (עונה 3, פרק 5)

לא רגע, לא קטע, אלא פרק שלם. הפרק שלדעת רבים הוא הטוב ביותר בסדרה (עבורי הוא בסביבות המקום החמישי). לאחר שבסיום העונה השניה ג'מה נבלעה על ידי אובליסק מסתורי, ולאחר שבסיום הפרק הרביעי של העונה השלישי פיץ מחזיר את אהובתו הביתה, מספר הפרק שנערך בצורה מצויינת, את קורותיה של ג'מה במשך יותר מחצי שנה באותו הכוכב שהגיעה אליו בצורה קולנועית מרשימה.

טל מיכלס אמר את זה בביקורת שלו לפרק זה – "אלה היו הרגעים בהם אתה מוצא את עצמך לא זוכר אם צפית בסרט או סדרה, מה שלדעתי מעניק עוד ציון דרך בעשייה של מארוול על המסך הקטן, והיכולת שלהם להטמיע כמעט כל ז'אנר עלילתי לתוך התבנית הז'אנרית של עיבודי קומיקס\גיבורי על."

7. הפרידה ממוקינגבירד והאנטר (עונה 3, פרק 13)

כאמור, מוקינגבירד היא מהדמויות האהובות עלי בסדרה. והכימיה והאינטראקציה שלה עם הגרוש שלה- לאנס האנטר (בגילומו של ניק בלאד) היתה מעולה, משעשעת מאוד ומהנה לצפיה.

הרגע (שהיה אמור להוליך אותם לסדרת ספין אוף שכשלה) בו נפרדים חברי הצוות מהשניים, הוא אחד המרגשים שידעה הסדרה בכל עונותיה. את האנטר עוד זכינו לראות בהופעת אורח בעונה החמישית. אני עוד ממתין לשובה של מוקינגבירד. עד אז, מסתפק בהופעותיה של אדריאנה פאליקי בסדרה "האורוויל".

8. "בבקשה, קח אותי בחזרה" (עונה 3 פרק 21)

העונה השלישית הייתה גדושה ברגעי WTF, אולי המוטיב האהוב עלי בסדרה זו ובסדרות בכלל. כל אחד מהם הוא חגיגה עבורי. התלבטתי קשות בין שני רגעים כאלה. בנקודות, ניצחו השניות האחרונות של הפרק הלפני אחרון של העונה השלישית. הייב (בגופו של וורד) כבר נכלא על ידי הצוות, אבל בגאוניות האופיינית לו מצליח להשתחרר.

וורד עומד לצאת לחופשי מהבסיס, הצוות אובד עצות, ומי שקופצת כרגיל להצלה היא דייזי, שהיתה לכודה כבר בעבר על ידי יכולת ההפנוט של הייב. היא מסתערת לעברו, חילופי דברים אופייניים של לפני קרב בין השניים, הנה תכף היא תשמיד אותו! ואז, היא כורעת ברך ומתחננת בפניו – "בבקשה, קח אותי בחזרה!". בום! אני איבדתי את ההכרה.

9. המוות של לינקולן (עונה 3 פרק 22, האחרון לעונה)

אחד הרגעים המרגשים והעצובים בכל העונה השלישית, רגע שלא מותיר אף פעם את עיני יבשות (בדיוק חותך בצלים בקטע הזה משום מה), ואחד מהרגעים שעיצב את דמותה של דייזי בעונות שלאחר מכן. לאחר שבמשך חצי עונה התגלה לצופים (ולדייזי) שמישהו מהצוות ימות בפרק שיחתום את העונה, לאחר שהפרקים האחרונים של אותה העונה לוו בפרומואים מותחים ומלאי הייפ "מי יהיה זה שימות"?

גם במהלך הפרק, שבו מתעתעים בנו הכותבים, כשבכל פעם נראה שאחר הוא זה שימות, מתגלה שלינקולן הוא זה שיקריב את חייו למען דייזי, ולמען העולם, למרבה עצבונה של דייזי. רגעי השבירה שלה, התחנונים מלאי הדמעות שלה שלא יעשה זאת, כאמור, הן מהמרגשים ביותר בכל חמשת עונותיה של הסדרה.

10. נכנסים לפריימוורק, העולם הוירטואלי (עונה 4, סיום פרק 15)

העונה הרביעית נחשבת על ידי רבים כפחות טובה. זו העונה הראשונה שחולקה בעצם לשלושה סיפורים (כשאחד מוביל לזה שאחריו), והשליש השלישי של העונה, הוא בעיני, ובעיני רבים, הטוב ביותר בסדרה כולה. ולכן אם אתם מאלה שעזבו את הסדרה בתחילת העונה הרביעית, בהחלט כדאי לכם לחזור, ולו רק כדי לצפות בשליש האחרון שלה, שהיה מדהים מפרק לפרק ומלא בהפתעות כרימון.

סיום הפרק ה-15 בעונה הרביעית, שחתם את הסאגה השניה (והחלשה – L.M.D) והוביל אל הסאגה השלישית (סוכני הידרה) בה דייזי וסימונס נכנסים לעולם של מציאות וירטואלית כדי להציל משם את חבריהן, הוא אחד המפתיעים ביותר שאני זוכר בסדרה, כשהרגע בו רואים את מאי מעל בניין הידרה הוא מהרגעים שגורמים ללסת לצנוח לרצפה.

11. מות התקווה (עונה 4, פרק 22)

עוד אחד מהקטעים המרגשים והעצובים בסדרה כולה. לאחר שבאמצעות דייזי וסימונס לומדים חברי הצוות שהם במציאות חליפית, ולאחר שכולם יוצאים ממנה, מאק נותר מאחור, בהחלטה מודעת, על מנת להישאר עם הופ, בתו שחיה במציאות הזו, אבל מתה בעולם שבחוץ. כמה נשבר הלב כשהיא נעלמת לו ממש מבין זרועותיו, מותירה אותו שבור ובוכה. (לצערי לא מצאתי סרטון של הקטע).

12. קוויק וגוסט ריידר משתפים פעולה

"החמצתי את זה, נכון? שניכם נלחמים יחד, ופספסתי את זה… לעזאזל!" וואן ליינר מוצלח זה, אחד מיני רבים שפיל קולסון בגילומו של קלארק גרג הנהדר,  סיים סצינה שבדיוק כמו שקולסון מציין- כל אחד מצופי הסדרה חיכה לה. קוויק וגוסט ריידר נלחמים יחד, כתף לצד כתף, וזה מרהיב!

13. סיום הפרק הראשון בעונה 5

עוד אחד מעשרות סצינות הסיום המפתיעות שהיו לסדרה, והראשון מכמה סצינות מפתיעות בעונה החמישית הגיע כבר בסיום הפרק הראשון שלה. לאחר שלאורך כל הפרק אנו נוטים לחשוב שהצוות נלקח על ידי חייזר מסתורי לחלל, לתחנה בה מעבידים הקרי בני אדם, מתגלה בקטע שומט לסתות נוסף, שהצוות האהוב עלינו לא נע בחלל, אלא בזמן, אל עתיד אפוקליפטי בו כדור הארץ שבור לרסיסים.

14. פיץ מופיע בחלל! (סיום פרק 4 בעונה החמישית)

"שכח מהתצוגה! היא משמידת העולמות! היא צריכה להלחם למוות" אומרת הדמות המסתורית בעלת המסיכה, ומורידה את המסיכה חושפת מתחתיה את… פיץ! שנעדר מתחילת העונה!

איך הוא הגיע לעתיד יסופר בפרק שלאחר מכן (פרק נפלא כשלעצמו שגם הוא נשאר בחוץ בפוטופיניש), אבל הקטע הזה הוא עוד אחד מהקטעים שכשצפיתי בהם לראשונה לא הצלחתי להתאפק וזעקתי בקול רם "מההההההההה??", לא מאמין שאני צריך לחכות שבוע שלם להסבר.

15. דיק הנכד של פיצימונס (עונה 5, פרק 14)
לדעתי הרגע המרגש בכל העונה החמישית (שהייתה רצופה בכאלה), ואולי אחד המרגשים בכל הסדרה כולה. לאחר רגעים של חוסר וודאות של סימונס בקשר לעתידה עם פיץ, מגלה לה דיק, מה שצופים חשדו בו במשך כמה פרקים, וידעו מסיום הפרק שלפני כן – דיק הוא הנכד של הזוג האהוב עלינו, ולכן הוא יודע שהם יהיו בסדר!

אלו היו 15 הרגעים המפתיעים, המרגשים והאהובים עלי בין כמה עשרות טובות של רגעים כאלה. כאמור, הייתי צריך לצמצם אותם עוד ועוד, וכך נותרו בחוץ רגעים רבים נוספים , כמו הרגע שבו פיץ מתוודה על אהבתו לסימונס, רגע החתונה שלהם, רגעים בהם דת'לוק, הסייבורג של החבורה מפתיע בקמיאו ומציל את המצב (היו שלושה כאלה), המוות של הפטריוט, ההתכנסות של "הלוחמים הסודיים", הקרב האחרון של קוויק בגנרל טאלבוט ועוד לא מעט.

מה היו הרגעים האהובים עליכם במהלך חמשת העונות? אתם מסכימים איתי? חולקים על דעתי? אשמח שתשתפו בתגובות.