אין דבר יותר משעשע וקומי מילד שמקבל כוחות על והופך לגיבור. "שהאזאם" של DC, (או בשמו הקודם "קפטן מארוול") הוא בדיוק הנוסחה לקומדיית גיבורי על קלאסית, קלילה וכייפית. אז למה לכל השדים והרוחות כעסתי יותר משכעסתי בהקרנה של "ארבעה מופלאים"?! למה אחרי שסוף סוף הבינו שם בוורנר, שאפשר גם להיות קליל וכייפי לצד אקשן ודרמה (כמו שעשו ב"אקוומן"), קיבלנו קלישאות על גבי קלישאות וכתיבה עצלנית שמסווה את הבדיחות המשעשעות של הסרט?! למה וורנר? למה!?
המשך הרטינה כוללת ספויילרים לסרט:
נתחיל בסיפור. מכירים את בילי בטסון (אשר אנג'ל)? עוד יתום בסדרת היתומים של DC שיום אחד פוגש בקוסם (דג'מן הונסו) שבוחר בו להיות מגן החלשים ושומר הכוח הסודי. באמירת השם "שהאזאם" (ראשי תיבות של שלמה, הרקולס, אכילס, זאוס, אטלס ומרקורי) הופך בילי לגיבור (זאכרי לוי) תבניתי בצורת סופרמן ,ללא עיניי לייזר, אך עדיי עם אופי של ילד בן 15.
כבר מהרגע שפגשתי את הדמות לראשונה, אי שם בשנות התשעים, לא יכולתי לקחת אותה ברצינות. "הם פשוט כתבו עוד סופרמן? עם אופי של ילד? מה מיוחד בזה?". אז מן הסתם ידעתי שהסרט הולך להיות קומדיה ואפילו קומדיה מצחיקה. אבל בואו נתחיל את הסרט עם סיפור המקור (המומצא לחלוטין) של הנבל בסרט- דוקטור תאדיוס סיוואנה (מארק סטרונג).
האם מדובר במדען מטורף? משפחתו לא אהבה אותו? חיפש כל חייו נקמה? קלישאתי, הבנו. אין שום בעיה עם קלישאות, אבל כשמוסיפים את זה שהוא מקבל את ההזדמנות להיות הגיבור, אך הקוסם שולל אותה ממנו כי הוא לא "טהור לב", זה כמו לצעוק על הילד "תגדל להיות נבל! תגדל!". חמש דקות שלמות, אם לא יותר, מתחילת הסרט וכבר אמרתי לעצמי "אוי לא…"
שנים אחרי שהקוסם לא מצא אלוף ראוי להמשיך את תפקידו ולשמור על שבעת החטאים המפלצתיים, סיוואנה הבוגר מגלה מחדש את מערת הקסמים ומשחרר את החטאים המעניקים לו כוחות על אימתניים (שמזכירים נבל על אחר של שהאזאזם, שהשחקן שלו עסוק מדי בסרטים קומיים טיפשיים אחרים שיעול שיעול דה-רוק שיעול!).
בינתיים, בטסון, שמחפש את אימו שממנו שאבדה לו בקרנבל לפני שנים, מאומץ ע"י משפחת אומנה חדשה בה הוא פוגש את פרדי (ג'ק דיילן גרייזר) חובב גיבורי העל המושבע, שמלמד אותו קצת על גבורה, חיי משפחה ושלל ערכים שעוברים לו ליד האוזן. אחרי שבילי מציל את פרדי משני בריונים, הקוסם מחליט שהוא, הוא ולא אחר, האלוף שאותו חיפש כל השנים (ולא בגלל שכבר אין ברירה וצריך אלוף שיתפוס את החטאים).
בילי מקבל את כוחותיו של שהאזאזם, וכל הסרט רק מוכיח כמה הוא לא באמת ראוי לכוחות שלו, עד כדי כך שהוא שודד כספומט! ולא רק זה, איך פרדי מלמד אותו מה הוא גיבור? הוא מכריז ששהאזאם הוא חבר שלו לפני כל בית הספר. איזו צניעות! איזו ענווה! איזו אצילות נפש! תכונות אמתיות של גיבור! (בשלב הזה כבר נהייתי אדום מכל שפשופי העיניים המתסכלים.
כל זה היה יכול להינצל מבור של רדידות תסריטאית. כל הסצנות המיותרות המראות איך לא להיות גיבור, איך לא להתנהג עם משפחה, הסצנות שאומרות "אנחנו סרט לילדים בלי דם ואלימות אבל היי, הינה אצבע משולשת או מילים גסות", כל השוטים הלא קשורים של מישהו בתחפושת או אזרח רנדומלי לא קשור שנמרחו על המסך שנייה אחת מיותרת מדי, כל אלו ועוד היו יכולים להינצל בזכות הסצנה האחרונה בסרט (ללא ספויילרים), אם השיווק האגרסיבי של הסרט לא היה הורס אותה! אפשר לשווק צעצועים לסרט, רצוי! אפשר לעשות את זה לפני שהסרט יוצא. אבל כשהצעצועים הורסים לחלוטין את מה שיכול היה להיות הטוויסט שמציל את הסרט?!!?!? כל הכבוד וורנר, עבודה מצויינת.
סיפור וכתיבה רעה כבר אמרנו, משחק? סביר עד נשכח. סטרונג אומנם מוכשר ביותר כאיש הרע, אבל הדמות שנתנה לו כאן כל כך… גנרית, משעממת, קלישאתית ולא אורגנית שאי אפשר להאשים את האיש. למשל, איך הוא מגלה את זהותו הסודית של שהאזאם? הוא לא משתמש באינטלקט המבריק שלו, הוא פשוט רואה את בילי ופרדי בטלוויזיה ומיד מבין מי הוא שהאזאם. כן, הסרט עד כדי כך עצלן!
לוי גם הוא מנסה בכל כוחו להנות מהתפקיד ורואים את זה אבל כשאומרים לך "תעלה על המדרגות מהסרט "רוקי" ותצעק "ידי ברקים" לצלילי "עין הנמר"" אי אפשר שלא להסתכל על העניין כבדיחת גן ילדים. הונסו לחלוטין מבצע את התפקיד הקטן והמשעשע שלו בצורה טובה אבל מזכיר יותר מדי את מורגן פרימן ב"סרט לגו" (ממש מזכיר) והיחידים שעוד איכשהו מצליחים לבדר הם הילדים עצמם, בעיקר אנג'ל וגרייזר, אבל זה עדיין לא מספיק.
פסקול לא באמת קיים כאן וכל הזמן רק חיכיתי שידחפו איזה שיר קליט וכייפי לסרט שאמור להיות כייפי (אפילו שיר דבילי לחלוטין היה מתקבל כמו "בייבי שארק") אבל גם כאן נשארנו עם הגנרי והמשעמם. האפקטים, פרט לברקים, נראו כמו טריקים זולים של פעלולי שנות ה90 (רואים שאתה מחובר לרתמה זאק!) והגימיקים שמנסים לצעוק עדיין "יש לנו יקום קולנועי!" עולים על העצבים! אפילו הסצנות אחרי הקרדיטים נעשות בצורה מטופשת. ללא הרבה ספויילרים: כמו מארוול, יש שתיים. האחת רצינית והשנייה מצחיקה. רק שכאן, הרצינית היא המצחיקה והמצחיקה כנראה נחתכה מהסרט עצמו והופיעה בטריילרים אפילו!
לסיכום, למרות שיש עוד המון על מה לכעוס כאן, "שהאזאם" הוא הוכחה שDC עדיין לא יודעים מה הם עושים וש"אקוומן" היה כנראה פוקס לא נורמלי. יצאתי מהסרט הזה במעיין החלטה לא לצפות יותר בסרטים של DC (לפחות עד שיכריזו על סרט ל"לובו") ואולי אעמוד בה, כי באמת שאין טעם. מדובר בלא יותר משריפת זמן ועצבים מיותרים. אבל לפחות הייתה שם בדיחה אחת מצחיקה…
ציון: 2
אני מסכים עם התגובה שמעליי, קשה להתייחס לביקורת ברצינות שהיא מתעלמת מהרעיון המרכזי של הסרט – סיפור התבגרות של ילד שמתנהג כמו ילד עם הכוחות שלו. בהתחשב בכך שבילי מלכתחילה עושה שטויות, המעבר שלו לעשיית שטויות עם כוחות על מרגיש טבעי והגיוני. פרדי לא מנסה ללמד אותו גבורה, אלא להסביר לו שהוא צריך ללמוד לקחת אחריות. אבל גם הוא ילד, וגם הוא רק רוצה שיכירו בקיום שלו בסך הכל, גם אם זה אומר לסכן את הזהות הסודית של החבר הטוב שלו.
אמנם אני מסכים עם חלק מהטענות – הנבל אכזב, בעיקר אחרי הפתיחה המצוינת לסרט (וחבל, מארק סטרונג שחקן מצוין), העלילה קלישאתית במקצת ואין ספק שהסרט לא עמוק כמו שהוא מנסה להיות. אבל כקונטרה, המשחק של רוב השחקנים מצוין, בדגש על המשחק של זאקרי לוי שלגמרי מאמץ את התפקיד בצורה הכי כיפית שיכולה להיות, והסרט ממש מצחיק – הוא שולף רפרנסים משעשעים (כולל אחד לביג שהפיל אותי מהתלהבות) וצוחק על טרופים של גיבורי על בצורה מקורית, מה שקיוויתי שהביקורת דווקא תציין לטובה. גם יש לו הרבה לב, והביקורת אפילו לא התייחסה למוטיב המשפחתי הנהדר שדווקא בלט לטובה כמסר חיובי ומקסים.
סך הכל מדובר באחלה סרט, הרבה יותר טוב מרוב מה שדיסי הוציאו, כולל אקווהמן שהיה סביל בקושי. אני מאוד נהניתי בצפייה, ומקווה שהם ילכו בכיוון הזה יותר.
אני מרגיש שהביקורת הייתה שלילית בצורה קצת מוגזמת מדי, אבל זה לא שקשה להאשים את הכותב אם הוא פיתח אנטי לסרטי דיסי אחרי כל השגיאות שלהם בזמן האחרון. פשוט חבל שלא הייתה קצת יותר אובייקטיביות.
ואולי המוזיקה קצת נשכחת, אבל אני בטוח שמונטאז' קווין ייזכר כאחת הסצנות האהובות עליי השנה בקולנוע.
דווקא זה שהוא שודד כספומט גורם לזה להיות משעשע! הוא י-ל-ד, הוא לא חושב כמו מבוגר.