לאחר שסיימתי בינג' קשוח ומרתק של ארבע העונות של "12 קופים" בשבועיים וקצת, אני יכול לומר בהתחייבות שזו סדרת המסע בזמן הטובה ביותר שצפיתי בה. שזה אומר שאני פחות בדיעה שהביע גל פלודה, אי שם ב-2015, כאשר הסדרה רק החלה את שידורה.

הסדרה מבוססת על סרטו המצליח של טרי גיליאם בעל אותו השם משנת 1995 בכיכובם של ברוס ויליס ובראד פיט. במרכז הסרט, שכבר הפך מאז לקאלט ונחשב לקלאסיקה, אדם שנשלח אל העבר מעתיד דיסטופי שבו בני האדם כלואים מתחת לפני האדמה מאימת נגיף קטלני שהשמיד את רוב האנשים החיים בפלנטה. מטרת השיגור היא להביא מידע שיאפשר להתגונן מפני הנגיף הקטלני.

את הסרט, שצפיתי בו בילדותי, אהבתי מאוד, ולמעשה זו הייתה הסיבה העיקרית, שלמרות המלצות של לא מעט חברים, לא צפיתי בסדרה בכל הזמן הזה – חששתי שהסדרה "תהרוס" את הסרט ואת חווית הצפיה בו. ובכן, אני שמח שהקשבתי להם לבסוף, וחששותי התבדו.

הסדרה מבוססת על אותו הרעיון, והדמויות המרכזיות של הסרט מככבות בסדרה (עם טוויסט אחד של החלפת מגדר כנהוג בימינו), אבל היא מפתחת מאוד את העלילה ואת הרעיון עליו מושתת הסרט. בנוסף, בעוד שהסרט עסק יותר בהיבט הפסיכולוגי, הסדרה מתמקדת יותר בנושא המגיפה, וכאמור – המסע בזמן והשלכותיו.

כל נטפליקסאי מתחיל יודע שהבעיה הגדולה ביותר בסדרות או סרטי מסע בזמן היא אינספור הפרדוקסים וחורי העלילה שקשה להימנע מהם כשנכנסים לנושא שאיינשטיין, הוקינג, רוזנשטיין או פודלסקי ניסו להסביר להדיוטות שכמותנו.

ישנן שתי דרכים להתמודד עם סוגיה קשה לפיצוח זו: האחת היא פשוט לזרוק את המח, להניח מראש שבכל מקרה לא נצליח להתחמק מהבעיות ופשוט להנות ולזרום עם הקונספט בלי הגיון, (כמו שעושים היטב ב"אגדות המחר"). הדרך השנייה היא לנסות ולסגור טוב טוב את כל הפינות הללו. "12 קופים" בחרו באופציה השנייה ועשו את זה, כאמור, בצורה הטובה ביותר שראיתי וכאחד שז'אנר המסע בזמן או לולאות זמן הוא מהאהובים עליו, ראיתי לא מעט תכנים כאלה.

הסדרה מכניסה אותנו היטב לשאלות של "האם יש גורל"? או שכפי שכתב כבר הרמב"ם, האם "הכל צפוי והרשות נתונה" ובעצם גורלנו צפוי ונכתב מראש, ולא משנה מה נעשה תמיד נגיע לאותה התוצאה, או גרוע מכך – נגלה שאנחנו יצרנו אותה.

הסדרה מותחת ומרתקת מאוד. בעונות המתקדמות שלה לא יכולתי להתנתק ומצאתי את עצמי יושב באישון ליל אל מול המסך, כשקול קטן מנסה לשכנע אותי שהגיעה העת לישון שכן יום לא קל בעבודה מחר, ובאותה העת האצבע כבר לוחצת על הכפתור מעורר היראה "המשך לפרק הבא".

בנוסף, סיום הסדרה הוא מהטובים שראיתי. ולא רק אני הגדרתי אותו ככזה, כמעט בכל מקום, גם בביקורות שפחות היללו את הסדרה, הקונצנזוס הוא שלפחות הסיום שלה – היה מעולה. אין כמו סדרה שיודעת לסגור כמה שיותר קצוות עם סיומה, וב"12 קופים" הצליחו כמעשה אומן לסגור את כל הפינות, בצורה משביעת רצון ואפילו מעלת חיוך.

יכול להיות שהגורם לכך היה שהידיעה על סיום הסדרה בעונתה הרביעית הגיעה עוד בסיום הפקת העונה השלישית, כך שהיה מספיק זמן ליוצרי הסדרה לכתוב את הסיום כהלכה. כך או כך דבר אחד אפשר להבטיח – לא תשארנה שאלות לא פתורות בסיומה של צפייה מרתקת וסוחפת.

ואם כל הנכתב מעלה לא שכנע אתכם לתת הזדמנות לסדרה, תנו לי לומר לכם שתי מילים שצריכות לעשות את העבודה : ג'ניפר גוינס. הדמות בכיכובה של אמילי המפשייר המוכשרת היא טייק על דמותו של בראד פיט מהסרט. הדמות שמתחילה כסוג של קוריוז מוזר, הופכת אט אט לאחת מיסודות ונקודות החוזק של הסדרה. הטירוף החינני שלה וההומור ששולט כמעט כל סצינה בה היא מופיעה שובים את לב הצופה במהירות.

מי שמכיר אותי יודע שאחד המוטיבים שהכי "קונים" אותי ושובים את ליבי בכל סרט או סדרה הוא רפרנסים ואיסטר אגס (אפיקומנים בלשון 'שחקן מספר אחת'). אני פשוט עבד לכל רפרנס תרבותי משובח. והסדרה הזו מלאה ברפרנסים כאלה, בעיקר באמצעות דמותה (שכמעט שוברת את הקיר הרביעי) של גוינס.

"שר הטבעות", "היום השלישי", "הסנדק", "המסע המופלא של ביל וטד", "בחזרה לעתיד" (כולל הופעת אורח מצויינת ומרגשת של לא אחר מאשר כריסטופר לויד!), ו-"בוקר טוב ויאטנם" הם רק חלק מהסרטים שזוכים לאזכורים וקריצות משעשעות בסדרה. כמובן שגם הסרט המקורי זוכה לכמה אזכורים והפניות.

בעונות המתקדמות, כנראה לאחר שהבינו היוצרים את נקודת החוזק הזו, גוינס מקבלת יותר זמן מסך וכל זמן כזה הוא פשוט כיף צרוף, גוינס ממחיזה לקהל צרפתי של לפני מאה שנה סרטים קלאסיים, מופיעה בפני נאצים עם שיר של פינק ומתנהלת בימי הביניים כאילו שהיא דמות מהאגדה של זלדה. אם לא היה מדובר בספוילרים קלילים, הייתי שם פה קישורים לכמה מהקטעים הללו על מנת שתבינו על מה אני מדבר.

כמו כל סדרה שנוגעת במד"ב, הסדרה מתהדרת גם בפרק לולאת זמן משובח (עם רפרנס גדול ל"לקום אתמול בבוקר" האלמותי), וכאחד שצרך המון פרקים כאלה (אפילו לא מסדרות שאני רואה באופן סדיר, אני פשוט מאוהב בקונספט) אני יכול לומר שגם במקרה זה – מדובר באחד הפרקים הטובים יותר, שכן לא מדובר בפרק קוריוז, אלא בפרק שיש לו חשיבות עלילתית גדולה מאוד.

בסדרה יש גם משהו משלנו – את אחד מהסטים בסדרה מעטרים אותיות בשפת הקודש, ישנם סמלים שלקוחים מעברית או ארמית עתיקה, ואפילו פרק עם סוכני מוסד אמיצים (ועברית מזעזעת!).

נשאלתי, לאחר הצפייה, האם הייתי מכניס את הסדרה לרשימת עשרת הסדרות הטובות של 2018 ותשובתי הייתה – כן בהחלט! בלי ספק היה לה מקום בחמישייה הפותחת ברשימה שלי. אז קחו ממני המלצה חמה על סדרת מסע בזמן מרתקת וסוחפת, טובה מאוד, הכוללת לא מעט טוויסטים עלילתיים וגם הומור בשפע. ושתהיה לכם צפייה מהנה.