אפתח בדבר הברור מאליו – על אף ש Bird Box מבוסס על ספר שיצא ב-2014, אי אפשר שלא להשוות אותו ללהיט המפתיע של השנה הנוכחית, "מקום שקט" (וגם למרות שהצילומים של הסרטים התרחשו כמעט במקביל). "מקום שקט", שהתבסס על תסריט מקורי, נשען על תצוגת משחק מרשימה של קאסט מצומצם בראשות ג'ון קרסינסקי ואמילי בלאנט, בשילוב עם בכורת בימוי מהודקת ומפתיעה לטובה של קרסינסקי, שחיפה על אי אילו פגמים קלים בתסריט. "מקום שקט" יצא לאקרנים בתחילת 2018 והפך להצלחה מסחררת (כ-340 מיליון דולר בקופות בעולם, מול תקציב צנוע של בערך 20 מיליון דולר) בעיקר עקב ההמלצות מפה לאוזן של קהל הצופים והביקורות המהללות של המבקרים.

אם ראיתם את "מקום שקט" (או אפילו את הטריילר) אתם יודעים שהוא עוסק במשפחה מתבודדת בביתה תוך כדי שמירה על שקט מוחלט, עקב פלישה של מפלצות אשר מתבייתות על גלי קול שהכחידו את רוב האוכלוסייה האנושית. בדומה לכך, Bird Box מתחיל עם קטסטרופה עולמית המתפרצת במפתיע וגורמת לאנשים לאבד את שפיותם ולהפוך לאובדניים, אלא אם הם לא מסתכלים ישירות על אותן ישויות על טבעיות מסתוריות אשר מופיעות משום מקום וגורמות ל"מגפה".

המשך הקריאה כולל ספויילרים (נוספים) לסרט:

הסיפור מתרכז בדמותה של מאלורי (סנדרה בולוק), אם חד הורית היוצאת למסע מסוכן עם 2 ילדיה, בסירה על נהר סואן על מנת להגיע למקום מבטחים עליו שמעה מפי שורד אחר דרך הרדיו. מה שהופך את המסע לעוד יותר מסוכן הוא העובדה שעליהם להישאר מכוסי עיניים, כדי לא להיחשף להשפעת המגיפה. במהלך השיט, סיפורה של מאלורי יחשף בפנינו בפלאשבקים מן העבר, תוך שהיא מתמודדת עם הנסיבות הנוראות שפקדו את האנושות והמפגש שלה עם שורדים אחרים.

הבעיה העיקרית של Bird Box הוא האלמנט הידוע בשם  suspension of disbelief (השעיית הספק), מונח שטבע הסופר האנגלי בן המאה ה-18 סמואל טיילור קולרידג', המתייחס ל"הסכם" בין היוצר לקהלו – במסגרת אותה יצירת אומנות, הקוראים או הצופים מוכנים לשים בצד את הספק שלהם לגבי המתרחש, כדי שיוכלו לשאוב הנאה מהיצירה.

במילים פשוטות יותר, במהלך Bird Box מתרחשים יותר מדי דברים לא הגיוניים בזה אחר זה כדי שמשהו מכל הסיפור יראה אמין. מלכתחילה, לא מתקבל הסבר מניח את הדעת על טיבן של אותן "ישויות". ניכר כי טבען הוא על טבעי במהותו, יש בהן אפילו איזשהו "ניחוח לאבקרפטיאני" – מפלצות אשר כל המביט בהן מאבד את שפיותו. אבל אם כך הדבר, מדוע הן לא יכולות להיכנס לתוך בתי מגורים\מכוניות\חלל סגור כלשהו? מדוע הן יכולות לפעול רק בחוץ?

יתרה מכך, ישנן סצנות בהן נראה כי לישויות יש גוף פיזי מאוד מפחיד כביכול, אז מדוע הן לא יכולות אין ביכולתן לאיים במגע פיזי למי שעיניו מכוסות? מעבר לזה, הגיבורים נאלצים לבצע מס' פעולות שאינן מתיישבות עם ההיגיון הבסיסי של העובדות. למשל – נהיגה ברכב ללא חלונות בהתבסס על הוראות GPS בלבד, כאשר כמה סצנות לפני כן נראו אנשים נוטשים רכבים או מתפגרים בעצמם באמצע הרחובות. איך זה יתכן שהרכב לא יתקע בשום מכשול בדרך העמוסה בכל אלו? הניסיון להשיט סירה בתוך נהר עצום ושוטף ללא חוש הראיה הוא כמובן המגוחך שבדברים האמורים, כאשר ברור לכל מי שבילה 5 דקות בשפך הירדנית שזה הישג בלתי אפשרי.

בעיה נוספת היא התסריט עצמו. משום מה, כל טוויסט "מפתיע" בעלילה הוא כה צפוי עד שאלמנט המתח הולך ומתפוגג עם כל דקה שחולפת בסרט הלא קצר הזה (שעתיים וקצת) – הדמויות שמאלורי פוגשת בדרכה הן לא יותר מאסופה של קלישאות של סרטי אימה ומתנהגות בדיוק כפי שכל צופה עם חצי אונה מתפקדת יצפה שיתנהגו (האינטלקטואל הסנוב, הגבר המסוקס, הפושע העצבני, הבחורה הקשוחה וכו' וכו'). כן, לא תופתעו לגלות שגם בסרט הזה ישנה סצנה מלחיצה של לידה תחת איום, אם כי אני חושש שב"מקום שקט" זה בוצע בצורה הרבה יותר טובה ומותחת. החלק האחרון של הסרט בכלל מרסק לחלקים את "השעיית הספק" ומדרדר גם לתהום הבנאליות, כך ששאריות העניין שהיו לי בו התנדפו לחלוטין.

הזכויות של Bird Box נמכרו במקור לאופני יוניברסל כאשר אנדי מושיאטי ("זה") היה אמור לביים, אך הזכויות עברו ל"נטפליקס" באמצע 2017 שהחלה לזרז את תהליך ההפקה ובחרה בבמאית סוזאן בייר להוביל את הסרט. בייר היא במאית דנית במקור (ממשפחה יהודית) שזכתה להערכה במולדתה עם לא מעט סרטים ("אחרי החתונה", "בעולם טוב יותר") וב-2016 זכתה להצלחה ואף קטפה את פרס הבמאית על סדרת הטלוויזיה  "שומר הלילה" של ה-BBC.

באופן כללי, הסרט תואם נושאים שבהם עסקו סרטיה של בייר בעבר – התפרקות המשפחה עקב איום חיצוני, אובדן תחושת הביטחון האישי, טובת הפרט מול הכלל והקרבה למען ילד במצוקה. כמו כן, בייר השתדלה לשמור על סגנון הבימוי שלה הכולל שימוש נרחב במצלמת כתף ולא מעט קלוז-אפים מוקצנים. בסופו של עניין, קשה לי להגיד שחשתי שהיא מביאה איתה ערך מוסף כלשהו לסרט, אך אולי האשם הוא לא בה, אלא בתסריט עצמו.

צוות השחקנים בראשות סנדרה בולוק מתאמץ גם הוא עם המעט שניתן להם, כאשר בולוק משתדלת לשאת את רוב העול על כתפיה, אך בחלק ניכר מהסרט היא פשוט נמצאת עם אותו פרצוף מיוסר, אשר משום מה לא מצליח להעביר את הקושי של הדמות ובטוח לא עושה עם בולוק חסד.

שחקני המשנה נמצאים שם לזמן קצר בלבד, ביניהם הבולט ביותר הוא כמובן ג'ון מלקוביץ', אשר משתדל להיות מאופק בכל כוחו, אך מדי פעם עדיין בורח לו המלקוביץ' עם איזו מניירה מוגזמת מדי. פרצופים נוספים שאולי תזהו (או לא) הם שרה קולסון ("אימה אמריקאית") כאחותה של מאלורי ואוסף הניצולים האחרים כולל את רוזה סלאזאר (בקרוב בתפקיד הראשי ב"אליטה: מלאך קרב") ליל ריי האוורי (החבר המאבטח המשעשע ב"תברח") בי.די וואנג (ז'אנג\וייטרוז ב"מר רובוט") וטום הולנדר ("רפסודיה בוהמית").

"נטפליקס" משקיעה לא מעט כסף ומאמצים בשנה האחרונה על מנת להפוך לבית האולטימטיבי לז'אנרי המד"ב והאימה, אך כפי שקרה כבר לא מעט פעמים בעבר, דווקא התסריטים ולא רמת ההפקה היא שמפילה את הכוונות הטובות. לצערי, Bird Box נופל גם הוא באותה המשבצת.

ציון סופי: 2