את "איש העכביש" הכרתי בדרך פחות קונבנציונלית מרבים אחרים, אך כמו רבים נוספים- בשנות ה90 דרך סדרת האנימציה שלו ששודרה ודובבה בארץ. כמובן שהדמות הרבה יותר וותיקה, הן במדיה הטלוויזיונית וכמובן במקורות הקומיקס שנוצרו ע"י צמד הענקים המנוחים סטיב דיטקו ז"ל וסטן לי ז"ל, אך להרבה מבני דורי, ספיידרמן היה הספיידרמן המצחיק, הרגיש, החכם, שתמיד מדבר לעצמו בעיני רוחו, נלחם בקינגפין ושלל עושי דבריו והאויבים הצבעוניים שלו, משם הגיעה האהבה הגדולה לאחד מגיבורי העל הגדולים בהיסטוריה.

ככל שהאהבה גדלה, כך גם גדל עולמה האישי של הדמות. עוד ועוד חברים, אוייבים ודמויות משנה זניחות, בעולמו של פיטר פארקר, קיבלו קווי עלילה אישיים ורחבים. גרסאות שונות ומגוונות של ספיידרמן החלו לצוץ בכל פינה, משינוי מגדרי של הדמות, דרך שינוי מוצא, שפה וצבע עור, אפילו זנים חיים שונים. וכשכל אחת מהדמויות החדשות הללו הפכו לנאהבות ונערצות כל כך, גם להם הוענקו עולמות משלהם ואפילו שולבו עם עולמו של העכביש המקורי. כנראה שמשהו בדמות הפשוטה כל כך, אך מורכבת, של בחור צעיר, עם אירוע טראגי בחייו, כוח גדול ואחריות גדולה, הצליח להתחבר למיליוני לבבות בני אדם. "ספיידרמן- מימד העכביש" לוקח את הליבה של ההשפעה הזו, ומזריק לה עוצמות חדשות.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לסרט:

הפרסומות יגידו לכם "מהיוצרים של "לגו בטמן הסרט"", וכבר כאן יש סיבה לחייך. בעיניי, "לגו באטמן" העניק הנאה טהורה מדמותו של בטמן. ללא דרמה, אפלוליות או הומור הזוי מדי כמו שהכרנו עד היום. וכמובן מבט עשיר על העולם הסובב את בטמן. "מימד העכביש" מעניק את אותו הטיפול לספיידרמן. העיסוק הוא לא רק בדמות, אלא בעולם שייצר סביבו. הסרט מתחיל מיידית באקספוזיציה מהירה, קלילה ומהנה אודות הדמות, מלווה בדימויים ישירות מעולם הקומיקס, וברפרנסים ואיזכורים כמעט לכל סרט, סדרה או סיפור של ספיידרמן. בלי לשמוע שוב את אותו הסיפור הישן, אפילו צופה חדש וטרי, יכול להיכנס לסרט.

פיטר פארקר (בקולו של כריס פיין, כן, כן, ההוא מסטאר טרק ווונדר וומן), מתפקד כבר שנים כספיידרמן ומציל את ניו יורק משלל פושעים וסכנות. כשהקינגפין (ליב שרייבר) מפעיל מזימה זדונית, המערבת מאיץ חלקיקים ויקומים מקבילים, פיטר מוצא את עצמו מול האתגר הגדול בחייו. אך הסיפור כאמור, הוא על העולם מסביב. מיילס מוראלס (שאמיק מור) הוא ילד מחונן אך בעל נפש מעט פרועה, שננשך יום אחד גם הוא ע"י עכביש רדיו-אקטיבי. כשפיטר ומיילס נפגשים במקרה בקרב מול הקינגפין, פיטר מבטיח לאמן את מיילס להפוך לאיש עכביש מן המניין, אך מוצא את מותו הטראגי. מיילס ההמום חייב כעת להציל את העולם, נטול הספיידרמן, לפחות כך חשב.

מסתבר שמאיץ החלקיקים העביר אל היקום של מיילס ספיידרמנים נוספים מיקומים מקבילים, בהם גרסה מוזנחת ועייפה של פיטר פארקר המקורי (הקרוי פיטר ב. פרקר בקולו של ג'ייק ג'והנסון, "הבחורה החדשה"), גוון סטייסי (היילי סטיינפלד) הידועה בתור "ספיידר-גוון", ספיידר-נואר (ליהוק גאוני של ניקולס קייג') גרסת שנות ה30 בשחור לבן, פני פארקר (קימיקו גלאן) והרובוט שלה S.P.D.R. , וגרסת הסרטון המצויר ביותר של ספיידרמן, פיטר פורקר (ג'ון מולייני) הידוע גם כספיידר-האם! ביחד, צוות הספיידרמנים יוצא להביס את קינגפין, ומיילס לומד בדרך מה המשמעות להיות ספיידרמן.

מעבר לסיפור חמוד וקליל (בהשראת כמה מגרסאות הספיידרמן המוכרות ביותר), קיימים כאן כל כך הרבה מרכיבים שיחדיו יוצרים משהו שלא חוויתי המון זמן בקולנוע. נתחיל בסגנון של הסרט. אומנם אנימציה, אבל הערך האומנותי כאן מטורף. מבחינה טכנית מדובר בהנפשה תלת מימדית ממוחשבת, אך מבחינה ויזואלית, אנחנו רואים דף קומיקס קם לתחייה. הרינדור נעשה במהירות פריימים (FPS) שונה מסיקוונס לסיקוונס כך שלפעמים האנימציה מרגישה ממש כמו סטופ-מושן וניסיון להזיז דפי חוברת.

העיצוב גם הוא, נוטה להדגיש את הקו האומנוטי של החוברות כמו גם את הטשטוש האדום והכחול שנבע בזמנו מבעיות דפוס. החוויה כל כך אותנתית שאפילו בתחילת הסרט, לאחר לוגואי האולפנים, נזרקת למסך תווית "אושר ע"י צנזורת איגוד הקומיקס האמריקני". החוויה היא לחלוטין בתוך חוברת קומיקס חייה.

לא רק שהסיפור מלא ברפרנסים ואזכורים להרפתקאותיו האחרות של ספיידרמן (כולל משחקי מחשב!), ולא רק שהסיפור יודע להצחיק ולרגש בנקודות מפתח, קיימים בו טוויסטים מפתיעים שנכנסים עד עומק השורשים של עולמו של ספיידרמן (קיימת שם דמות שהפתיעה אותי לחלוטין). וכמו שכל אחד מאנשי ונשות העכביש מקבלים כאן במה, עיצוב ונשמה משל עצמם (עם דגש על פני וספיידר-האם המדהימים) גם הנבלים בסרט מקבלים טיפול לעניין.

העזתי לומר לא פעם אחת, שליב שרייבר הוא קינגפין לא פחות טוב מווינסנט דנאפריו, למרות העיצוב המאוד משעשע שלו בסרט. ודמותו של הפראוולר (מהרשלה עלי) הפכה מנבל מאוד משני בקומיקס, לאחד הנבלים הקולנועיים הכי טובים של ספיידרמן! נקודה! כל סצנה איתו היא פשוט אוצר! כל תנועה שלו- שלמות יפיפייה!

פס הקול של הסרט, גם הוא, במקום ובזמן הנכונים. לצד מנגינות של אקשן מהירות ונעימות מתח כבדות (ונעימה מדהימה לפראוולר עצמו) יש וויב שכונתי מצוין לסצנות הרגועות של חייו של מיילס, שמייצג באופן מובהק את השכונות הצנועות והאוכלוסיות הבינוניות ומטה של ניו יורק.

אם כבר דיברנו על רגש, אי אפשר שלא לדבר על סטן לי והופעות האורח המפורסמות שלו. האגדה כידוע, הלכה לעולמה ממש לא מזמן, אך בכל זאת הספיק לסיים הופעות אורח בשלושת הפרויקטים הקרובים של מארוול. למרות שזו לא הופעתו הראשונה כדמות מצוירת, הפעם הדבר היה שונה לחלוטין. זוהי הופעת האורח המלאה הראשונה שלו לאחר מותו, בסרט על הדמות האהובה עליו ביותר. בואו רק נגיד, ללא ספויילרים, שהקהל פשוט בכה כשהגיעה הופעת האורח ב"מימד העכביש". חלקינו חשבנו שמדובר בסוג של תזמון קוסמי שהאיש נפטר כל כך צמוד לסצנה הזו. מה שמוסיף לסרט מימד מאוד רוחני.

אני לא חושב שאוכל להוסיף עוד על התופעה שמכונה "ספיידרמן-מימד העכביש". אם אמשיך, הכתבה תהפוך למגזין שלם, אפילו לספרון. הסרט הוא ניצחון מטורף עבור "סוני", שנאבקים שנים למצוא נוסחה נכונה לדמות. הסרט הוא בפשטות- מהנה ומקורי, הן מבחינה ויזואלית והן מבחינת הדמויות והסיפור (אפילו שמדובר בדמויות עם חומר מקור). הסרט, הוא יותר מהכל, מחוות ענק ומכתב פרידה משני אנשים מדהימים שהעשירו את האנושות. הסרט הוא פשוט- יצירת אומנות.

ציון: 5 ואם הייתי יכול, אפילו 6.

חשוב מאוד מאוד: נא להישאר עד סוף הכתוביות. סרט של מארוול אחרי הכל.