אני לא מתבייש להודות, מאוד אהבתי את "דדפול" הראשון. ראיתי אותו כמה וכמה פעמים כולל לא מכבר, לקראת עליית הסרט השני לקולנוע, גם בצפייה זו הוא עדיין סרט כיפי לחלוטין, קצבי מאוד, שטותי להפליא ומתייחס לעצמו בקלילות הראויה, וכל זאת למרות שיש כאלה שחושבים שהוא לא ייצוג נאמן לחלוטין של דמות הקומיקס.

כזכור, הסרט הראשון יצא לפועל בעיקר בזכותם של הבמאי טים מילר, אמן אפקטים ואנימציה ממוחשבת, והכוכב רייאן ריינולדס שהתאהב בדמות ורצה לכפר על האופן בו גילם אותה ב"אקס-מן המקור: וולברין".

הסרט הראשון יצא כשהוא מלווה באמון מזערי מצד סיימון קינברג, המפיק האחראי על מותג ה"אקס-מן", ושאר חברי הנהלת "פוקס", שלא האמינו בכוח המשיכה של הדמות הזניחה למדי וגם לא רצו באלימות המופרזת אליה חתרו מילר וריינולדס, דבר שיקנה לסרט סיווג R שירחיק צופים פוטנציאליים. מילר וריינולדס הפעילו מניפולציות שונות ולבסוף הצליחו לקבל אישור להפקת הסרט אחרי שנים של פיתוח, כאשר הם מקבלים תקציב בגובה הקייטרינג של סרט גיבורי על רגיל, קצת פחות מ-58 מיליון דולר. הפלא ופלא,  "דדפול" הפך להצלחה פנומנלית ושבר לא מעט שיאים בדרך כאשר יצא לפני שנתיים.

עתה, כאשר הוא מגובה בתקציב כמעט כפול מהראשון, מגיע סרט ההמשך וצריך להוכיח ש"דדפול" הוא לא רק בדיחה חד פעמית. או שמא? זהירות – המשך הקריאה כולל מעט ספויילרים!

ובכן, לצערי התשובה היא, שבניגוד למשפט הידוע של דדפול בסרט הראשון, לא נעשה בסרט החדש שום maximum effort, הסרט החדש נכשל בכל המקומות בו הצליח הקודם, כאשר שתיים מנקודות החוזק הגדולות (לטעמי) של הסרט הקודם היו הקצב והאיזון.

מבחינת קצב, הסרט הראשון שעט קדימה ללא עצירה והצליח להתגבר גם על מגבלות מובנות כמו היותו "סרט מקור" שאמון על בניית אקספוזיציה ורקע עבור הדמויות המרכזיות. אז נכון שלא היה מדובר במשהו מתוחכם מדי, אבל כבר ראינו סרטים לא מעטים שנכשלים גם בדברים פשוטים יותר. סרט ההמשך עוצר בחריקה בנקודות מסוימות ונאלץ להתניע מחדש והתוצאה חורקת ומטלטלת מדי.

לא רק זאת, אלא האיזון של הסרט החדש מפוזר, מבולבל ומתפזר לכל הכיוונים ללא טיפת מיקוד או יד מכוונת – הדבר מרגיש ממש כמו טעות קלסית שנוצרה מהתערבות מצד ראשי האולפנים – "היי! בואו ניקח את כל המרכיבים של הסרט הראשון ופשוט נכפיל אותם! יותר אקשן, יותר דמויות, יותר הומור – מה יכול להשתבש?" ובכן, הכל בעצם.

ממש כמו אופה שאתמול אפה במקרה עוגה מדהימה ומנסה לחזור על ההצלחה תוך שהוא שופך פי 2 מרכיבים לבלילה, אך שוכח שתבנית האפייה נשארה באותו גודל – אורכו של הסרט השני זהה כמעט לראשון והתוצאה הסופית מרגישה כמו עוגה שגלשה והתפזרה מעבר לתבנית המטפורית.

האיזון המדויק שהיה בראשון חסר ב"דדפול 2" עד כאב – כפי שאפשר לראות מהטריילר, בסרט החדש אנו פוגשים שלל דמויות חדשות, ביניהם ראסל\פיירפיסט (ג'וליאן דניסון הנפלא מ"המצוד אחר חיות הבר" שאפילו אליו יש רפרנס בתוך הסרט), דומינו (זאזי ביטס הנפלאה לא פחות מ"אטלנטה"), יוקיו (שיולי קטסונה), בדלאם (טרי קרוז), שאטרסטאר (לואיס טאן), זייגייסט (ביל סקארסגרד), פיטר (רוב דילייני) וכמובן אחד מהאקס-מן האהובים בכל הזמנים, הנוסע בזמן כייבל (ג'וש ברולין, שממש לא מגלם שוב נבל כמו ת'אנוס, מהסיבה הפשוטה שכייבל לא היה מעולם נבל).

אם הספקתם להתבלבל משלל השמות שנזרקו עליכם עכשיו, אל תרגישו שלא בנוח. גם הסרט מתקשה בכך והצורך להמשיך להתמקד בהמשך הסיפור של דדפול עצמו יוצר הלכה למעשה מצב שבו ברוב הדמויות האחרות אין צורך מעשי, גם אם מדובר בדמויות משנה שכבר הכרנו בסרט הראשון כמו נגאסוניק, קולוסוס  דופינדר, וויזל ואל העיוורת – חלקן הגדול מופיעים לרגע, מדי פעם, כדי שנזכור שגם הם בסרט, חלקם מרגישות כמו גלגל חמישי ולא תורמים מאום וחלקם… בואו רק נגיד שנמצא להם פתרון מסוים.

נכון שאת חלק הארי של תשומת הלב גונב כייבל (שחלקו בסרט הוגדל בצילומים הנוספים) ובהחלט בצדק – ברולין מוכיח שוב שגם בסרט קומיקס הוא יכול להביא עומק וניואנסים לדמות שהיא מוקצנת במקורה, תוך כדי שהוא "בועט בעכוזים" מרובים בסצנות האקשן שלו, שהן בהחלט מנקודות החוזק של הסרט. לעומת זאת, בסצנות האקשן האפיות יותר, חלקים לא קטנים מהאפקטים הממוחשבים נראים "מלאכותיים" ולא מלוטשים בסטנדרטים שהתרגלנו אליהם בימים אלה. הדבר היה נסלח בסרט הקודם אם מבינים את מגבלות התקציב, אבל כאן התקציב כמעט הוכפל!

ג'וליאן דניסון עושה עבודה טובה בסצנות שלו כמוטנט מתבגר ומבולבל, אבל זאזי ביטס מפוספסת לחלוטין, כאשר הדמות שלה גובלת ב"לא נחוצה לקידום העלילה". חבל עוד יותר כשמדובר בשחקנית טובה כמו ביטס. אני חושד שהקרדיט לאיזון הנכון בסרט הראשון יש לזקוף לזכותו של הבמאי טים מילר, שהיה אמור לביים גם את הסרט הזה, אבל כנראה שפוטר בשל "חילוקי דעות יצירתיים" מול ריינולדס, שלקח שליטה מלאה על ההפקה. האולפנים הביאו במקום מילר את דיוויד לייץ', הבמאי של שני סרטי "ג'ון וויק" ו"פצצה אטומית". לייץ' הוא במאי מאוד מיומן טכנית בבימוי אקשן, אבל חסר כל יכולת להעביר סיפור קוהרנטי ומעניין והדבר ניכר מאוד ב"דדפול 2" .

הדבר החמור יותר מבחינתי הוא קיומן של סצנות מלודרמטיות מוגזמות, מסוג הסצנות שהיו גורמות לדמות של דדפול מהסרט הראשון לפרוץ בצחוק מטורף. ממש לא מדובר בסצנות "מטא" או מודעות לעצמן אלא פשוט בסצנות מביכות לחלוטין שנראה כי נכתבו בידי תסריטאים עצלנים.

תסריטאים עצלנים? דדפול במהלך הסרט חוזר על בדיחת "תסריטאים עצלנים" לפחות 3 פעמים וזה בדיוק הזמן לדבר על הבדיחות בסרט. ברוב המקרים, כמה לא מפתיע, הן ממוחזרות היישר מהסרט הקודם. כן, הם פשוט לקחו את בדיחות ה"מטא" הכי טובות מהראשון וחזרו עליהן, אבל הפעם היה להם תקציב כדי "לשדרג" אותן. דוגמאות לא חסרות:

בדיחת "איפה כל האקס-מן"? – זוכרים שבסרט הראשון דדפול צחק על כך שרק קולוסוס ונגאסוניק באחוזה הריקה, כי לא היה כסף לשלם לקאסט? יופי. אז עכשיו יש תקציב והם פשוט מתחבאים מאחורי דלת. 

בדיחת "דדפול היה עלוב בסרט של וולברין" – שוב, אז דדפול התבדח על כך מילולית, עכשיו יש כסף כדי להראות את זה.

בדיחת "דדפול היה עלוב בסרט של גרין לנטרן" – בסרט הקודם זרקנו איזה 2 רפרנסים לסרט המחורבן ההוא אבל הפעם דדפול יראה לקנדי היפיוף הזה כמה הוא אפס.

בדיחת "דדפול מצמיח איברים קטנים בחזרה"  – כן, דדפול הצמיח מחדש יד והיא קטנה בהתחלה, דבר שגרר בדיחת בולבולים בסרט הקודם. עכשיו דדפול צריך להצמיח לא יד אלא רגל ולא אחת אלא שתיים (כי כפול זה הכי טוב) ועכשיו לא נספר בדיחת בולבולים. כי עכשיו אפשר להראות. הכי גרוע? כל הגאג הזה מקבל יותר מדי זמן מסך ממה שראוי לו.

באמת אנשים? למה צריך לחזור בדיוק על אותן בדיחות? לא יכול להיות שלפה המלוכלך הכי גדול בקומיקס, וייד וילסון, אין ערימות של בדיחות חדשות לספר. זו אכזבה רבתי, כאשר אני מפיל את האשמה לפתחם של התסריטאים רט ריס ופול וורניק שכנראה היו… עצלנים.

אני מודע לחלוטין שהסרט (כנראה) הולך להיות להיט היסטרי ואם לשפוט על פי התגובות של רוב האנשים שהיו איתי בהקרנה, הרי שגם הקהל הגדול הולך לאהוב את הסרט ולהתבדר ממנו. אני מצאתי אותו בלתי מספק לחלוטין, דווקא משום שחשבתי שהאנשים שהיו אחראים על הסרט הכי מפתיע ומרענן של השנים האחרונות יפתיעו אותי שוב ו"יעלו את הרף" למקומות חדשים, כאשר במקום זה העדיפו פשוט "למחזר". מבחינתי,  יצאתי מ"דדפול 2" באותה הרגשה מאוכזבת שיצאתי מ"שומרי הגלקסיה 2".

המבחן הטוב ביותר הוא שאלת "האם אני מתכוון לצפות בו שוב, מספר פעמים, כמו שצפיתי בראשון?" כפי הנראה התשובה לכך שלילית, וזו הנקודה הכי מאכזבת מבחינתי כי אני יודע שצפייה חוזרת פשוט תשעמם אותי.

ציון: 3