"סיפור כזה על באטמן, עוד לא שמעתם". זוהי שורת הפתיחה של "באטמן נינג'ה", ההרפתקה המצוירת החדשה של האביר האפל. אנימה! אקשן! באטמן! כן! איזה שילוב נהדר!… של טעויות, שטויות ובזבוז זמן.

אווזת ביצי הזהב של וורנר ו-DC מטילה את הביצה הביזארית ביותר שלה עד כה, כאשר אולפני וורנר פונים אל יוצרים יפניים במטרה "לרענן" ו"לחדש" קצת את דמותו של האביר האפל. על הבלגן הקולוסלי הזה, במסווה של סרט אנימה איכותי, מנצח ג'ונפי מיזוזאקי. לא מצלצל לכם מוכר? אולי בגלל העובדה שהוא ביים אולי 3 סרטים כל חייו! (רובם סרטי אנימציה של המשחק "מגה-מן") אבל זה בסדר, הוא במאי אנימה, ניתן לו לביים את האנימה של באטמן. מה כבר יכול להשתבש?

נשים את הגרסה היפנית בצד, כי אני לא דובר יפנית, ונתייחס לדיבוב האמריקני. אלוהים….אדירים!

המשך הקריאה כוללת ספוילרים לסרט הזה, אם אתם מתעקשים לקרוא לו ככה:

מכירים את זה שאתם צופים בפרק של "דרגון בול" בעברית, והדיבוב כל כך מצונזר לעומת הגרסה המקורית (כי ליפנים אין רסן על הלשון) ברמה כזו שכל טיפת היגיון לשוני נעדרת מהדיאלוגים בו? אז דמיינו את זה במשך שעה וחצי.

במהלך קרב מול גורילה גרוד, באטמן וחברים מועברים בזמן אל… יפן הפאודלית? יתרה מכך, איכשהו באטמן עצמו מגיע ליפן שנתיים אחרי שכל שאר הדמויות כבר ביססו את עצמם כשליטי האזור (היגיון… היה שלום, נתראה מתישהו). הג'וקר מן הסתם הפך לנבל המרכזי, כמו בכל סיפור באטמן קלאסי, ושאר הנבלים כמו טו-פייס, פינגווין, פוייזן אייוי ודת'סטורק, מצטרפים אליו בשביל לזרוק רפליקות קלישאתיות ותפקיד של קרטונים מדברים.

וכן, זו העלילה. באטמן נגד ג'וקר, קרבות ופיצוצים, ניצחון כנגד כל הסיכויים, רובוטים ענקיים שמתחברים ל… רגע מה? עדר קופים שהופכים לבאטמן ענקי… רגע… מה קורה פה? עוד קרב מול הג'וקר ועוד קרב מול הג'וקר, מה לכל הרוחות?! סרט?! מה!? תיגמר כבר.

כן, זה בערך מה שחשבתי בדקות האחרונות והמאוד ארוכות של סרט גיבורי העל-המד"ב-תקופתי- אומנויות לחימה-באנימציה יפנית (לוקח אוויר) הזה. כן, זו ההגדרה של הסרט בויקיפדיה. סלט! סלט שנראה יפה!

נשים את העלילה המבולגנת, בה באטמן והג'וקר נלחמים בשלושה קרבות אפים, גדולים, עמוסים, שונים שמרגישים כמו הקרב הגדול ואז אתה מגלה שזה רק 30 דקות לתוך הסרט, לצד פסקול שנשמע כאילו הקליטו אותו אצל ראפר חולה טורט אפילפטי שמפריח בועות באמבטיה (בלבלתי אתכם? שוב, מגיע לכם!)

בואו נתמקד באנימציה. הו האנימציה המרהיבה של רקעים משוחים במכחול בשילוב מודלים תלת ממדיים של חצי מהדמויות לצד דמויות באנימציה קלאסית. במקרים מסוימים אפשר היה לקרוא לזה שילוב מעניין, אם זה לא היה מורגש כל כך שגורילה גרוד הוא דמות תלת מימדית לצד קוף קטן דו מימדי (שתפקידו בסרט עדיין לוט בערפל עבורי). מעבר מסגנון אנימציה אחד לאחר ולאחד נוסף, בלי סיבה או הכוונה מסוימת. מעברי זמן בלתי הגיוניים, מרובים, שהופכים סיפור של כמה שנים לשעה וחצי של "רגע? מה? מתי?!" בלאגן כבר אמרתי?!

אז אחרי שראינו אותו בלונדון של המאה ה19, ואחרי שראינו אותו בשנות ה60 שובב ועליז, אחרי שראינו אותו כלגו (בגרסתו הטובה ביותר), כנבל בסרט שהנבלים הם גיבורים, כאביר האפל, כקריקטורה של גיבורים מוצלחים ממנו (אפלק!) וכנינג'ה בסרט אנימציה יפנית… כל מה שנשאר לי לרצות מהמותג שנקרא "באטמן"… הוא או למות! או לראות את בט-צ'יקן או כל חיית חווה אחרת בתחפושת בטמן. אתה מת בשבילי איש העטלף. אתה, וכל מי שחושב ש"באטמן נינג'ה" הוא יצירת מופת.

ציון: 0.