על פי המיתולוגיה הנורדית "ראגנרוק" (Ragnarök) היא סדרת אירועים עתידיים הכוללים קרב ענקי בו האלים אודין, ת'ור, לוקי ואחרים מאבדים את חייהם וכתוצאה מכך מתרחשים אסונות טבע מסביב ליקום. בהיסטוריה הגרמנית מתייחסים לסיפור כ"דמדומי האלים".

עם סיפור רקע כזה המסקנה המתבקשת תהיה שמארוול יציגו בפנינו את הסרט האפל ואולי העצוב ביותר בהיסטוריה של היקום הסינמטי שלהם, אך כפי שראינו ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", למארוול יש נטייה לשנות את העלילה עליה הם מתבססים (מיתולוגיה או קומיקס) ולספק לקהל סיפור קצת פחות טראגי ואפל ולשמור את כל זה (לפחות ככה אנחנו מניחים) לקרב הגדול באמת שהוא "הנוקמים: מלחמת האינסוף".

הגעתי לסרט עם ציפיות דיי נמוכות. הטריילר הראשון הציג קונספט ששונה בהחלט ממה שציפיתי לו ולא כל כך התחברתי למיש-מאש של החיבור ל-Planet Hulk או את השינויים החיצוניים שהם הציגו (ת'ור עם שיער קצר, ואלקרי כהת עור) ועם הזמן התאכזבתי יותר ויותר ממה שחשבתי שהסרט הולך להיות.

המיתולוגיה הנורדית קרובה לליבי. ת'ור תמיד היה אחת הדמויות האהובות עלי ויחד איתו ליידי סיף (שלא נראתה בטריילרים) וואלקרי, שלא זכתה עד כה לייצוג בMCU אבל הופיעה באינספור סדרות וסרטים ותמיד לוהקה למופת (אך הפעם לוהקה בצורה קצת מעוררת מחלוקת). את הסרטים הקודמים של ת'ור מאוד אהבתי כי הם חיברו בצורה מעולה בין המיתולוגיה לקומיקס והעיבוד לקולנוע לא אכזב, אך עם כניסתו של טאיקה וואיטיטי נראה שגם הוחלף הטון ואני לא הייתי מרוצה. כל זה כמובן לגמרי עף מהחלון כשסצנת הפתיחה של הסרט הסתיימה והייתי עם חיוך ענקי על הפנים.

כל מי שעוקב אחרי מארוול רואה שהטונים של הסרטים הולכים ונהיים יותר ויותר רציניים לקראת ההתנגשות הענקית עם תאנוס בסרט הטים-אפ הכי גדול בהיסטוריה של גיבורי העל (שיגיע אלינו בתחילת מאי 2018) וכשהם בחרו דווקא את ראגנרוק לעלילת הסרט השלישי של ת'ור הייתה להם בחירה: או שהם ישמידו את הכל וישאירו את הקהל מאוכזב או שהם יעשו משהו שונה לגמרי וילכו על גישה הפוכה לחלוטין ויציגו את ת'ור והאבדון של אסגארד כקומדיה. מהלך נועז שלחלוטין השתלם להם. למעשה, אחסוך לכם חלק מהקריאה ואומר כבר עכשיו: ת'ור: ראגנרוק הוא ללא ספק או עוררין הסרט הכי מצחיק שאיי פעם יצא מבית מארוול.

אפשר לומר שבצורה מסוימת ראגנרוק הוא סוג של פרודיה על עצמו. רוב הדמויות נוצרו כאתנחתא קומית בסרט שכולו אתנחתא קומית. זה לא אומר שלא היו רגעי דרמה טובים או סצנות אקשן מצוינות ומטריפות ויזואלית אבל זה כן אומר שכמעט כל התסריט נכתב בצורה שהמטרה העיקרית היא לגרום לקהל לצחוק או מינימום לחייך ממש הרבה. אם אתם מחפשים המלצה התשובה היא דיי ברורה: לכו תראו את הסרט ולא תצטערו לרגע!

מנקודה זאת והלאה אספק לכם ניתוח עומק של הסרט כולל הופעות אורח, חיבור לקומיקס וEaster Eggs אז אם לא ראיתם את הסרט אני ממליצה לא להמשיך הלאה כי ספויילרים גאלור!

סצנת הפתיחה בה ת'ור בשלשלאות מדבר עם סורטור לגבי התוכניות שלו להרוס את אסגארד הזכירה לי את הסצנה מ"הנוקמים" הראשון בה האלמנה השחורה הייתה קשורה לכיסא ונתנה ל"חוטפים" שלה לדבר ולחשוף את כל הסודות שלהם בפניה. ת'ור אמר שלפעמים צריך ליפול בשבי כדי לקבל תשובות ישירות ונראה שזוהי טקטיקה שהוא למד מחברתו לצוות.

הקרב של ת'ור נגד סורטור כדי למנוע את ראגנרוק הוא רצף אקשן מופלא של ת'ור ומיולניר נלחמים בסוטור ובמפלצות שלו לרקע Immigrant Song של לד זפלין שהיה חגיגה ויזואלית ואפילו כלל דרקון מאיים במיוחד. שוט אחר שוט ראינו את ת'ור שובר כל ייצור שמגיע לכיוונו בזמן שהוא מחכה שהיימדל יפתח את הבייפרוסט ויחזיר אותו לאסגארד. אך אסגארד היא לא מה שהייתה פעם: היימדל הואשם בבגידה נגד הכס וברח ממשפט ועל הבייפרוסט שומר סקורג' (קארל אורבן) שלוקח את תפקידו קצת פחות ברצינות ויותר מתעניין בלאסוף מזכרות מ9 הממלכות ולהרשים בחורות צעירות.

ת'ור לא ביקר בביתו למעלה משנתיים וכשהוא חוזר לאסגארד הוא רואה פסל זהב ענקי של לוקי (אתם חושבים שההפקה תסכים לתת לי אותו? אני חושבת שהוא יראה נהדר בסלון שלי) ואת אביו, אודין, בחלוק, אוכל ענבים ומוקף בבחורות צעירות בזמן שהם צופים במחזה המשחזר את מותו של לוקי מהסרט הקודם עם כמה שינויים "קטנים" המאדירים את אל התחבולות קצת יותר מהנדרש.

מעבר לכך שהמחזה היה באמת משעשע חשוב לעשות קצת Name Dropping: השחקן שגילם את ת'ור הוא לא אחר מאשר לוק המסוורת', אחיו הגדול של כריס המסוורת' ומרוב הדמיון המשפחתי יכול להיות שפספסתם אותו מתחת לפיאה והזקן. את לוקי מגלם מאט דיימון שהיה הופעת אורח לא צפויה בעליל ומאוד מבדרת ואת אודין גילם סאם ניל (פארק היורה).

המחזה מחבר אותנו לסוף "ת'ור: העולם האפל" שהסתיים בסצינה בה אודין על כס המלכות מתגלה כלוקי שלא באמת מת ובזמן שהוא אולי הצליח להערים על כל אסגארד לחשוב שהוא באמת אודין, על ת'ור קצת יותר קשה לעבוד והוא מידית מזהה את אחיו שבתחפושת.

אני חייבת לציין לטובה את המשחק היוצא מן הכלל של אנתוני הופקינס (אודין) שלא סתם נחשב אחד השחקנים הכי גדולים בעולם אך עם זאת, אני לא יכולה להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו בתפקיד קומי ובגלל זה, לראות אותו משחק את לוקי בתחפושת של אודין היה פשוט מצוין. הוא הצליח לגמרי לחקות את שפת הגוף והמניירות של לוקי ולמרות שראינו את אודין היה ברור לנו שזה לא הוא (לשם ההשוואה, זה מאוד הזכיר את הלנה בונאם קרטר ששיחקה את הרמיוני בתחפושת של בלטריקס לסטריינג' בסרט השביעי של הארי פוטר).

כיוון שכולנו תהינו לאן אודין נעלם, ת'ור הכריח את לוקי לקחת אותו למקום בו הוא כלא אותו וזה היה (בצורה לא מפתיעה) בכדור הארץ, במוסד לקשישים ערירים. אותו מוסד שנמצא בהריסות וסיפק לנו וויכוח משעשע בין האחים שנקטע על ידי חבורת בנות שביקשו מת'ור סלפי ואמרו לו על הדרך שהן מצטערות שג'יין זרקה אותו ובכך התייחסו בנפנוף לשאלה הגדולה של למה ג'יין לא בסרט (למרות שכולנו יודעים שזה כי נטלי פורטמן לא רצתה להמשיך בתפקיד). האמת היא, שאני קצת מאוכזבת שג'יין, אריק סלוויג ודארסי לא היו חלק מהסרט אבל להתחשב בכיוון העלילה שנלקח זה היה לא הגיוני להשאיר אותה בסביבה.

אך אל תדאגו, לסרט לא חסרה מנה גדולה של כוכבים ומיידית נשאבנו לתוך פורטל למשרדו של דוקטור סטיבן סטריינג' (בנדיקט קמברבאץ') בסצינה שהייתה כולה קומדיה במיטבה (והתחברה לסצנת הפוסט-קרידיטים של "ד"ר סטריינג'") ובזמן שכולנו התגלגלנו מצחוק מהאינטראקציה של המכשף עם אל הרעם נחשפנו עוד קצת לכמה הכוחות שלו גדלו מאז הפעם האחרונה שראינו אותו. כשלוקי הוחזר לתמונה (אחרי נפילה של חצי שעה) וניסה לאיים על סטריינג', הוא התעלם בהפגנתיות וזרק את האחים האסגארדים בנורבגיה לצד אודין האמיתי. למרות שראינו רק שניות ספורות של אינטראקציה בין לוקי לדוקטור סטריינג' לא יכולתי שלא להתחיל לפנטז על קרב קטן בניהם, כי אחרי הכל, מה יהיה יותר מגניב מאל התחבולות נגד המכשף המיסטי? במיוחד שזה דיי ברור שסטריינג' אולי אנושי אבל הרבה יותר חזק מלוקי.

הבחירה של אודין לסיים את ימיו בנורבגיה היא כמובן לא מקרית, היא מתחברת באופן ישיר למיתולוגיה הנורדית ואין לוקיישן יותר מתאים מאשר ליד הצוקים האדירים. כשאודין מספר לת'ור ולוקי שעם מותו תשתחרר מהכלא שלה, הלה, אלת המוות, שבמקרה היא גם הבת הבכורה שלו והאחות הגדולה שלהם, הייתי מופתעת לא פחות מהם, שכן סיפור המקור של הלה, גם במיתולוגיה וגם בקומיקס הוא מעט שונה. השינוי העיקרי הוא שמקורה הוא מיוטנהיים והיא הבת של לוקי וענקית קרח אבל זה לא היה מקדם את העלילה של הסרט אז במקום זה, ת'ור (היחידי שבאמת קשור בדם לאודין) ולוקי (המאומץ) קיבלו אחות גדולה מהגיהינום. ליטרלי.

הלה היא משהו שמעולם לא ראינו. היא חזקה ועוצמתית פי כמה וכמה משאר האסגארדים, כולל אחיה הקטן ת'ור. את הסצינה המפורסמת בה היא מרסקת לחתיכות את מיולניר (הפטיש של ת'ור) ראיתם כבר בטריילר אבל כשהיא מתחברת לדמות הכללית שקייט בלנשט הפכה למציאות האימפקט הוא גדול בהרבה. אני לא יודעת אם זה היה מכוון או לא אבל הלה היא גרסה מוקצנת של לוקי. כמוהו, היא חובבת גדולה של שחור וירוק, אוהבת כאוס ואלימות, צמאה לשלטון ומתעקשת שכולם יכרעו ברך בפניה.

בשלב הזה העלילה מתחלקת לשתי עלילות: הלה באסגארד (דרמה)  ות'ור ולוקי בסאקאר (קומדיה). כשהלה מגיעה לאסגארד היא מיד מתחזקת, הכוח שלה מחובר לכוכב וככל שהיא נמצאת שם יותר, ככה היא הופכת ליותר חזקה. כדי להצדיק את מעמדה כאלת המוות הדבר הראשון שהיא עושה זה להרוג את וולסטאג ופנדראל (חבריו הלוחמים של ת'ור). באותו רגע שמחתי שסיף לא הייתה חלק מהסרט (טענות של קונפליקט בלוז של השחקנית ג'יימי אלכסנדר) אחרת היא הייתה נטבחת יחד עם השאר.

מכל האסגארדים היחידי שמוכן לשרת תחת הלה הוא סקורג', שעושה זאת מטעמי שימור עצמי בלבד ולכן הוא זוכה להפוך למוציא להורג של הלה ויד ימינה בזמן שהיא מספרת לקהל על ההיסטוריה האמיתית של אסגארד ואיך שהיא ואודין נלחמו באכזריות בכל רחבי הגלקסיה, רצחו עמים שלמים וציפו את הממלכה בזהב שהם בזזו. ואז, אודין החליט שהוא רוצה להפוך לאל רחום, הסתפק ב9 ממלכות (מה שעונה על השאלה למה אודין שולט "רק" ב9 ממלכות כשאנחנו יודעים שיש הרבה יותר מהן ברחבי הגלקסיה) ויצר עימם הסכמי שלום. כדי להשקיט את מצפונו הוא נעל את הלה במקום בו היא לא תמצא והמציא מחדש את ההיסטוריה.

הלה לקחה את סקורג' לכספת האוצרות של אודין ובזמן שהיא עוברת פריט פריט היא מציינת שחלקם מזויפים (כמו למשל כפפת האינסוף של תאנוס), חלקם חלשים ומעט מאוד מהם מעניינים (הטסרקט לדוגמא) אך מה שהיא חיפשה היה "הלהבה הנצחית", אש קסומה עם היכולת להקים לתחייה כמעט כל דבר והיא משתמשת בה כדי להחזיר לחיים את הלוחמים הנופלים של אסגארד שהיו נאמנים לה (יותר במצב זומבי מאשר חי אבל נוותר לה) ואת "חיית המחמד" שלה, הזאב הענקי פנריס.

בזמן שהלה משתמשת בסקורג', הלוחמים שלה ופנריס מתחילים לרדוף אחרי התושבים הפשוטים של אסגארד היא מחפשת את חרב הבייפרוסט שנגנבה על ידי היימדל כדי שהיא תוכל לפלוש לעולמות אחרים. היימדל משתמש בכישוריו הרבים כדי לתת מחסה לתושבי אסגארד ולהילחם בחיילים של הלה כשהוא יודע שזה רק עניין של זמן עד שהיא תמצא אותם ותיקח את החרב בחזרה.

במקביל, בצד השני של היקום, ת'ור נזרק דרך חלון בין-מימדי לסאקאר, כוכב זבל ענקי המאוכלס על ידי זנים רבים של חייזרים (בעל דמיון גדול לכוכב ג'אקו מ"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר") שם הוא מוצא את עצמו כטרף לחבורה של מלקטים עד שמגיעה ספינה ממנה יוצאת ואלקרי, שיכורה לגמרי שמחסלת את כל התוקפים של ת'ור. לפני שהוא מספיק להודות לה, היא מחשמלת אותו באמצעות "שבב צייתנות" ולוקחת אותו בשבי. בשלב הזה התחלתי קצת להתעצבן, לא מספיק השינוי החיצוני של ואלקרי עכשיו הם גם הופכים אותה לשיכורה אלימה? אבל היי, מה לא עושים בשביל קצת צחוקים? (סרקזם)

ת'ור חסר ההכרה מוצא את עצמו מרוסן בכיסא שמעביר אותו סוג של אוריינטציה רב-חושית שמסבירה לו בקצרה איפה הוא נמצא (סאקר), מי מנהל את העניינים (הגרנד מאסטר – ג'ף גולדבלום) ומה הולכים לעשות איתו (להפוך אותו לגלדיאטור במשחקי מוות מול קהל עצום של צופים נלהבים). כשאנחנו פוגשים את הגרנד מאסטר אנו נתקלים בטיפוס אקסצנטרי, עם איפור פנים שדומה בצורה מחשידה לקולקטור מ"שומרי הגלקסיה" (לפחות לפי הקומיקס אנו יודעים שהם אחים) שככל הנראה גם בן אלמוות, והראשון שהגיע לכוכב הזה. אם ת'ור רוצה לעזוב את סאקאר הוא צריך לנצח את האלוף של המשחקים. ואז מסתבר שגם לוקי מצא את עצמו בסאקאר רק שהוא הגיע לשם כמה שבועות לפני ת'ור והצליח להתיידד עם הגרנד מאסטר ולא כל כך שש לעזור לאחיו.

ת'ור מועבר למנהרה בה נמצאים לוחמים אחרים (מתים וחיים) שם הוא נתקל בדמות שגנבה את ההצגה – קורג (בגילומו של הבמאי טאיקה וואיטיטי) – ישות העשויה מערמה גדולה של אבנים בעל אופי חביב וישיר המדבר ברכות וחברותיות למרות המראה המאיים שלו, שהופך מהרגע הראשון לאתנחתא קומית וחביב הקהל. יחד איתו נמצא מיק, סוג של חרק חייזרי עם חרבות במקום ידיים שלא מדבר.

נדלג קצת קדימה לחלק העסיסי וזהו הקרב הגדול… כמה רגעים לפניו ת'ור נשלח "להכנה" ושם פרצוף מוכר (סטן לי – האחד והיחיד) מגיע בחליפה חייזרית לספר את אל הרעם שלנו. מה שהתחיל באיומים של אל תעיז לגעת בשערה אחת של האחד והיחיד הפכו לתחנונים של בבקשה אל תגזור לי את השיער. לפחות עכשיו אני יודעת את מי להאשים בלוק החדש של ת'ור.

את תחילת הקרב כולכם כבר מכירים, הוא הופיע בטריילר, האלוף הבלתי מנוצח הוא לא אחר מאשר ההאלק – הענק הירוק בכבודו ובעצמו והוא לבוש בחליפת גלדיאטור ונראה מאוד מרוצה מהערצת הקהל. למרות השמחה המוקדמת של ת'ור שהם "חברים מהעבודה", ההאלק נכנס בו בכל הכוח.

לראות את ת'ור חוטף מכות לא ממש עושה לי את זה אבל לעומת זאת הפרצופים והתגובות של לוקי במהלך הקרב היו פשוט פרייסלס. לוקי, כזכור, חטף מכות בצורה דיי אכזרית מההאלק בסרט "הנוקמים" הראשון והוא התמלא בדאגה (קודם לעצמו ואולי קצת לאחיו) כשהוא ראה את המפלצת הירוקה, אז בהתאם לכך התגובות שלו היו מאוד מבדרות ומצחיקות.

לא מעט מהעלילה בסאקאר מבוססת על קשת הסיפור בקומיקס Planet Hulk שסיפרה סיפור דומה בו האלק התרסק בסאקאר (אחרי שהוגלה מכדור הארץ עקב היותו איום), הפך לגלדיאטור ומושא ההערצה של תושבי הכוכב וכלל גם את הדמויות של קורג ומיק (בנוסף לעוד דמויות רבות אחרות שלא נכנסו לסרט). אלו שחיכו לראות קשר כלשהו לעלילת הקומיקס קיבלו טעימה מכך. נכון שזהו לא סרט Stand Alone כמו שקיוו אבל לדעתי סרט שלם של העלילה הזאת היה יכול להיות דיי מעייף, בזמן שבחירה אסטרטגית של חלקים ממנו הופך אותו למבדר ורלוונטי.

השלב הבא בעלילת סקאר מורכב ממספר זוויות: מצד אחד אנחנו פוגשים את האלק כפי שלא ראינו אותו בעבר. הוא בצורתו המפלצתית (מאז עזבנו אותו לפני שנתיים, מסתבר). הוא מדבר באופן שוטף ולא רק נוהם וזורק מילים פה ושם והוא נהנה מהחיים החדשים שלו בכוכב שלא שונאים אותו. מצד שני הוא לחלוטין ילדותי ואימפולסיבי וצריך להלך לצידו בזהירות רבה. כשת'ור מנסה לברוח הוא כל כך נעלב שחבר שלו עוזב אותו שהוא מפרק את הקווינג'ט כמעט לגמרי, עד שמופעלת בטעות הודעת וידיאו של נטאשה (האלמנה השחורה) שמבקשת ממנו לחזור הביתה. מסתבר שכל מה שהיה צריך לעשות כדי להחזיר את האלק לצורתו האנושית זה להשמיע לו את קולה של אהובתו ולאחר מאבק כוחות קצרצר, האלק חוזר להיות ברוס באנר.

לא מאוד התחברתי לגרסה החדשה של ההאלק למרות שהיא דיי דומה לזאת של הקומיקס. אהבתי את ההפרדה בין האיש למפלצת ולראות את האלק מתלבש, יושב בג'קוזי, משחק ומדבר עם אנשים היה פשוט מוזר מדי לטעמי.

מצד שני, אני מאוד אוהבת את הברוס באנר של מארק ראפולו. לפני "הנוקמים" הייתי לחלוטין סקפטית לגבי היכולת שלו לסחוב תפקיד כזה גדול אך הוא הפתיע אותי כשסיפק לנו את ההאלק האולטימטיבי. הרגישות שלו סיפקה קונטרה מושלמת לענק. הוא חנון נוירוטי שמפחד לקחת סיכונים ומעדיף לקבור את עצמו במעבדה (עם 7 דוקטורטים) וכשהוא הבין שהוא היה ההאלק במשך שנתיים ברציפות הוא נחרד שאם הוא ישתנה שוב יכול להיות שהוא לעולם לא יוכל לחזור להיות עצמו. לרוע המזל, ת'ור צריך את האלק הרבה יותר מאשר את באנר אבל הדינמיקה בין רפולו להמסוורת' כל כך מבדרת שכל רגע שהוא לא ירוק שווה צפייה.

מה שמחזיר אותנו אל ואלקרי שברוב הסרט הציגה דמות של אישה שלא אכפת לה מכלום חוץ מכסף, אלכוהול ואלימות. ולמרות שטסה תומפסון מצחיקה וקשוחה בו זמנית, זוהי לא הואלקרי שרציתי לראות על המסך. כעסתי שפעם נוספת העיבוד הקולנועי של דמות מיתולוגית משתנה מקצה לקצה לטובת "גיוון אתני" או פשוט כתיבה גרועה, רק שהפעם, התבדיתי. הואלקרי שמופיעה בסרט היא למעשה אחרונת הואלקריות. היא הייתה לוחמת דגולה בצבא של נשים חזקות בעלות יכולות קרב יוצאות מן הכלל ונאמנות עיוורת למשפחה המלכותית של אסגארד. אודין שלח את הואלקריות כדי לעצור את הלה וזו הרגה את כולן (בסצינת קרב מרהיבה המלאה בנשים לוחמות הרכובות על סוסים מכונפים). מנהיגת הואלקריות, ברונהילדה, אותה אני מכירה מהמיתולוגיה והקומיקס, איבדה את חייה כשהגנה על הואלקרי שאנו מכירים כאן. לאחר הקרב, בריחה לסאקאר, שנראה המקום המושלם לשתות, לשכוח ולמות בו (לטענתה) נראתה כהחלטה נכונה. לוקי ריענן לה את הזיכרון (והעניק לנו סצנת פלאשבק נהדרת אך קצרה מדי) ומילא אותה במוטיבציה לבוא ולהילחם בהלה, כי אם כבר למות אז למה לא בשם הנקמה.

ונקמה הוא שם המשחק, כשת'ור, ואלקרי, לוקי וברוס הם "המתנקמים" (Revengers) שיצילו את אסגארד מהלה. הבעיה היחידה שעומדת בפניהם? איך להגיע לשם? הפתרון? לגנוב לגרנד מאסטר ספינת חלל ולעבור דרך "פי הטבעת של השטן" (חלון בין-מיימדי מאיים ומסוכן). נכון, השם קצת ילדותי, וכל פעם שאחת מהדמויות אמרה שהיא צריכה לעבור משם הקהל צחקק אבל מה זאת בדיחה נמוכה אחת בסרט כזה גדול ובמיוחד כשזה מוביל אותנו לסצנת מרד של קורג והעבדים האחרים (סליחה, האסירים עם העבודות) נגד החיילים של הגרנד מאסטר, עוד מריבת אחים טיפוסית אך משעשעת של ת'ור ולוקי (שחלקים ממנה כבר ראיתם בטריילרים – הם באמת חייבים להפסיק להראות חצי מהסרט בדברים האלה)  שמובילה היישר לתוך מרדף/קרב חלליות המלא בבדיחות, אקשן, פיצוצים, אפקטים וג'ף גולדבלום שר "זה היום הולדת שלי" לרקע זיקוקי דינור.

משלב זה של הסרט, אנחנו מקבלים סצנות אקשן ללא הפסקה בשרשרת אירועים המתחילה בקרב בין הלה לת'ור, ואלקרי נלחמת ללא הצלחה בפניר (הכלב זאב הענקי) מה שמכריח את ברוס לחזור לצורת ההאלק ולהילחם בו בקרב מפלצות אגדי, לוקי מגיע עם הספינה של קורג ועוזר לפנות את תושבי אסגארד בזמן שהוא והשאר נלחמים בחיילים של הלה ות'ור חוזר בסופת ברקים לבייפרוסט כדי לעזור לצוות שלו להילחם, אך כל זה לא משנה כי אי אפשר לעצור את הלה.

האומנם?
מארוול אוהבים להציג את ת'ור (בוודאי אחרי שגילו את החוש הקומי של כריס המסוורת') כלוחם מצוין אבל טיפש,(כמו בסרטוני Team Thor) וזהו משהו שתמיד הפריע לי. ת'ור אולי בלונדיני שרירי אבל הוא בהחלט לא טיפש. הייתה תקופה שהיהירות שלו גרמה לו לעשות מעשים מטופשים אבל הוא מעולם לא היה מטומטם כמו שאוהבים להציג אותו ולכן, כשהוא מבין שהדרך היחידה לעצור את הלה זה לגרום לנבואת ראגנרוק להתגשם הוא מוכיח את חוכמתו. ת'ור שולח את לוקי לכספת האוצרות של אודין כדי שהוא ייקח את הכתר של סוטור וישתמש ב"להבה הנצחית" כדי להחזיר אותו לחיים. לסוטור יש מטרה אחת בלבד וזה להשמיד את אסגארד. להגשים את נבואת ראגנרוק. ההשמדה של אסגארד אומרת שהלה מאבדת את מקור הכוח שלה וניתנת להשמדה גם. אני מודה שלראות את סוטור מחריב את אסגארד היפהפייה היה מחזה כואב ולמרות שהגשמת הנבואה אכן הביאה להשמדתה של הלה קשה שלא להזיל דמעה על הכוכב שאבד.

על הספינה הענקית ת'ור מוכתר באופן אגבי למלך אסגארד על ידי היימדל, מתיישב על כס מאולתר לצד ואלקרי ולוקי (שהצליח לחזור לספינה לפני שאסגארד הושמדה) ומחליט לקחת את תושבי אסגארד לכדור הארץ שם הם יבנו את המושבה שלהם מחדש. (מה שמעורר אצלי תהייה, מה גורם לת'ור לחשוב שהוא פשוט יכול לקחת גזע שלם של חצי-אלים, כולל לוקי שניסה להשמיד את כדור הארץ ופשוט להתיישב בנורבגיה מבלי שלמישהו תהיה בעיה עם זה?) כמה שניות לפני סיום הסרט, ספינה ענקית מופיעה מעל הספינה של האסגארדים ולמקרה שלא זיהיתם, זוהי הספינה של תאנוס.

אם שרדתם עד עכשיו אז כנראה שאהבתם את הסרט לא פחות ממני ורציתם לוודא שלא פספסתם אף פרט קטנטן אבל למקרה שאתם לא בטוחים יש לי עוד כמה אנקדוטות כלליות:

• בסאקאר בנו סביב הארנה מגדל עם הפרצופים של האלופים הגדולים בקרבות. בוודאי שמתם לב לפרצוף בבנייה של האלק אך לצידו היו גם עוד כמה פרצופים מוכרים כמו אריס (אל המלחמה), בטה-ריי ביל ו Man-Thing
• כשת'ור מנסה להפעיל את המערכת בקווינג'ט הוא מנסה מספר כינויים ללא הצלחה עד שהוא אומר "Point Break" זה כמובן מתייחס לאיך שטוני סטארק קרא לת'ור בסרט הראשון של "הנוקמים".
• למקרה שזה לא היה לגמרי ברור, כשלוקי היה בכספת של אודין הוא נתקל בטסרקט. הוא אומנם עשה את הדבר הנכון של לזרוק את הכתר של סוטור לאש אבל אל תחשבו לרגע שהוא לא לקח את אבן האינסוף לעצמו, במיוחד כשמדובר באחת כל כך שימושית שיכולה לשגר אותו ממקום למקום (וככה הוא הספיק לחזור לחללית לפני השמדת אסגארד).
• הסצינה בה סקורג' מחליט לעשות לבסוף את הדבר הנכון ומקריב את חייו למען אסגארד עם הרובים האוטומטים שהוא השיג בטקסס, קיימת גם בקומיקס.
• בטריילר הראו לנו את ת'ור בסופה של ברקים עם 2 העיניים שלו בוהקות, כשראינו את הסרט הוא היה רק עם עין אחת. הטריילר סביר להניח נערך במיוחד כדי לא לעשות ספוילר מאסיבי מדי.
• כשת'ור כמעט ומובס על ידי הלה הוא רואה חזון שבו הוא מדבר עם אודין. הוא אומר לו שבלעדי הפטיש שלו הוא לא יכול להביס אותה. אודין מזכיר לו שהוא לא "אל הפטישים" ושהכוח של מיולניר נמצא בתוכו כל הזמן הזה. אפשר גם לומר שזה דומה לשיחה שהייתה בין טוני סטארק לפיטר פרקר בספיידרמן האחרון, פיטר אומר שבלי החליפה הוא כלום וטוני מזכיר לו שהחליפה לא עושה את האדם.
• האמרה, "אסגארד זה לא מקום זה האנשים" מתחברת למיתולוגיה הנורדית שנדדה ברחבי מדינות שונות ולא הייתה שייכת רק למקום אחד ספציפי.
• כיוון שמארוול סביר להניח שילמו הון תועפות כדי לקבל את הזכויות להשתמש בשיר של לד זפלין הם השתמשו בו פעמיים במהלך סצנות אקשן מרכזיות, אחרי הכל, שיהיה שווה את ההוצאה.
• ואלקרי לבושה במדים הלבנים הרשמיים עשתה לי צמרמורת.
• כשת'ור ניסה להרגיע את האלק במהלך הקרב כשהוא דיקלם את "השמש שוקעת" (שהופיע ב"נוקמים" השני), האם זה אומר שכל חברי הנוקמים קיבלו הכשרת האלק?
• כשת'ור אמר לואלקרי שהוא רצה להיות ואלקיר כשהיה ילד עד שהוא גילה שזה רק לנשים, גם אתם דמיינתם אותו בחליפה של הואלקרי עם הקוקיות או שזה היה רק אני?

ציון: 5