אנחנו חיים בתקופה בה האנושות חייה בעולם תרבותי חסר גבולות, צופים וצורכים יחד את אותם מופעי תרבות כלל עולמיים דרך המסך הקטן שהפך למדורת השבט הגלובאלי- ולאחר מכן חוזרים לכיכר השוק, בין אם מטאפורית ודיגיטלית  או גשמית ומציאותית, ומשתפים בהתרגשות וברגשות שהמופע העלה בנו, החששות, התהיות התאוריות והמסקנות.

ויש לנו את HBO, ששוב הצליחה לשבור את שיאי הרייטינג עם הפרק הראשון של עונתה השביעית של 'משחקי הכס'. והראתה שהיא יודעת לרכב הכי טוב על הגל הזה של הגלובליזציה, היא זו שיודעת לשדר פרק שמשתק את כל העולם לשעה ובעקבותיו העולם כולו והרשת סוערים עד למנה הבאה.

***ומכאן כל מילה נוספת היא ספויילר לפרק הראשון של העונה השביעית של 'משחקי הכס': דרגונסטון.***

מכיוון שמדובר בסדרה טלוויזיונית מרובת עונות, פרקים, דמויות וקווי עלילה, כל פרק  יכול לתקוף כמות מסוימת של דמויות וקווי עלילה. אך הייחודיות בה 'משחקי הכס' פועלת, מאפשרת לך להשתמש בתפיסה של איינשטיין לגבי יחסיות.

השוט הראשון של הפרק מציג גביע יין באמצעותו מבקש וולדור פריי שקט מהנוכחים באולם במהלך משתה. כל נוכחי האולם משתתקים. מרימים לחיים ושותים. עד מהרה מתים כל נוכחי האולם ומתחת למסכה של וולדר פריי מגיחה אריה סטארק (היא שספה את גרונו בפרק האחרון בעונה 6 למי ששכח) ואומרת לאשתו הצעירה של וולדר פריי שישאלו אותה מה קרה כאן, תגידי "הצפון זוכר".

כפי שלמדנו כבר במהלך העונות, כוס יין ב"משחקי הכס" אינה רק כוס יין. ועדיין יושבי האולם שותים, הם בביתם, מרגישים בטוחים, הם עוד לא יודעים שמתחת לגלימה נמצאת אריה הסטארקית שהם לא השכילו להרוג. מהלך זה מציג סוג של מטאפורה עלינו הצופים בסדרה. התיישבנו לצפות בפרק החדש, בביתנו, עם דמויות שאנחנו מכירים (או חושבים שאנחנו מכירים) ופשוט לוגמים בלי לשאול שאלות את היין החדש הזה שנתנו לנו כי היינו כל כך נאמנים עד כה וסייענו ברצח משפחות שלמות.

וככה הפרק מתחיל, עם אריה, אולי הדמות האהובה ביותר בסדרה עד כה. בסצנה הנוספת שלה בפרק היא נתקלת בקבוצת חיילים מבית לאניסטר אשר נשלחו לבדוק מה קורה בנהרן ומעבר התאומים- מצודתו של וולדר פריי. סצנה חיונית להעברת אחת התמות גדולות שמשחקי הכס לעיתים מצליחה לגעת בהן- הפערים בין משפחות המלוכה/אצולה לפשוטי העם.

אריה מתיישבת בזמן שהם אוכלים ושותים ומזמינים אותה להצטרף. חיילים רגליים צעירים בהפסקה, מדברים על המלחמות של הלורדים הגדולים, על המצב הנוראי ב'מעלה המלך' הנתפסת בעם כמקום מלוכלך ומזוהם. אחד מהם מספר שאשתו בהריון והוא מקווה שתיוולד לו בת שתדאג לאביה שהוא יזדקן ולא תלחם במלחמות של אחרים.

אריה שבתחילת הסצנה ניתן לראות בעיניה שהיא שוקלת את המהלך האלים שיכול להזדמן לה כאן, מבינה כי המלחמה שלה היא לא עם בית לאניסטר על כל חייליו. המלחמה שלה היא אישית. לא סתם התסריט זורק שם מילים כמו: אבא, בת ומלחמה. אריה חדורת מטרה להגיע ל'מעלה המלך' ולסגור חשבון עם סרסיי המלכה- אשר ידועה מאד כאוהבת יין אם להשתמש בדימוי מתחילת הביקורת. אריה כל כך רצינית שהחיילים צוחקים עליה, תגובה שמצליחה להציל אותה. אוי כמה שאנחנו רוצים שהיא תגרום לכולם לאכול את השריון שלהם.

בגזרת 'מעלה המלך' האחים לבית לאניסטר- סרסיי המלכה וג'יימי אין הרבה התפתחויות. בשוט יפה המציג את מפת ווסטרוז על הרצפה על גביה מתהלכת סרסיי כענקית היא מונה את אויביה. אולי בחדר הזה היא ענקית, אבל בעולם בחוץ הטבעת הולכת ומתהדקת סביב צווארה- ובעונה זו נגלה מה קורה כאשר לוכדים לביאה מטורפת בפינה.

סרסיי בקיאה במודיעין ויודעת על דנירז שחצתה את הים. אך בלי אביהם אסטרטג העל נראה כי המצב בבית לאניסטר רעוע. לסרסיי אין כרגע מה להפסיד, רק דברים רעים יצאו מהכוון שלה העונה הזאת, זה בטוח.

בינתיים, יורון גרייג'וי, דודם של יארה ותיאון, נפגש עם סרסיי ומציע לה שילוב כוחות תמורת נישואין. הוא יורד על ג'יימי הגדם, וזה נשמע ממש כמו מה שהוא רצה להציע לחאליסי לפני שיארה ותיאון חברו אליה. כמובן שסרסיי מסרבת ושולחת אותו לדרכו. הוא עוזב, לא לפני שהוא מבטיח לה לחזור עם מתנה מיוחדת שתשכנע אותה. איזו מתנה זו יכולה להיות? בעולם של משחקי הכס המתנות שראינו עד כה היו נשקים, מוות של אחרים, פדופילים מתעללים שמגיעים בחבילות ונדל"ן בצורת מצודות ומבצרים.

ליורון אין שום דבר מהסוג הזה, אבל, אולי, הוא מצא דווקא מישהו שהתחיל לחתור לפני כמה עונות לכוון 'מעלה המלך'? אם גנדרי (הממזר שחור השיער של רוברט בראתיון) הוא המתנה של יורון, מצבה של סרסיי ומשפחת לאניסטר ישתפר פלאים מבחינת התמיכה במלך ברחבי ווסטרוז: גנדרי הוא כאמור האחרון לשושלת בראתיון להם יש תביעה חוקית לכס לאחר מות רוברט וג'ופרי וטומן- שייצגו את בית בראתיון לכאורה. ואם יש משהו שלמדנו במשך שש עונות הוא שבבית לאניסטר יודעים הכי טוב למצוא בובות שישבו על הכס וימלאו הוראות.

בצפון ג'ון סנו, כפי שמצופה ממנו, מתחיל בבניית קואליציית האדם נגד המתים המהלכים. הוא רוצה לאחד את כל בתי הצפון. בינו לבין סאנסה יש מתח שנובע בעיקר מתפיסות מאד שונות. סאנסה היא דמות נשית שהתבגרה במעלה המלך ומכירה מקרוב את סרסיי והמזימות שלה. ג'ון התבגר בצפון, בסביבה גברית וצבאית וירש מפאפא סטארק את הכבוד היושרה והאומץ. עכשיו הוא יושב מול שולחן עם מפות, אולם מלא בבני הצפון וצריך להפוך לפוליטיקאי. מטרתו העיקרית היא לגייס את כולם למלחמה במלך הלילה ובשביל הוא צריך נשק שהורג אותם, כמו מתכת ואלריאנית וזכוכית הדרקון (dragon glass), מאיפה נשיג את זה?

שוט קצר של לורד פיטר בייליש (אצבעוני) מקדיר את האווירה באולם. הוא ממשיך לרקום מזימות בזמן שסאנסה מעבירה לג'ון סנו שיעורים מזורזים בפוליטיקה, אחרי הכל היא כבר ראתה את בית לאניסטר ועוזריהם מכחידים את משפחתה. יהיה מעניין לראות את המהלך של בייליש, שכבר הוכיח את עצמו כאחד שמשיג את הדברים שהוא רוצה. אבל מה הוא רוצה? ככל הנראה עוד כוח ושליטה, וכאשר סאנסה היא המפתח לצפון, קרבתה חשובה לו.

מעבר לחומה, אנחנו מצטרפים לבראן ומירה. בראן מעביר אותנו למסדר מח"ט בצבא המתים של הלבנים המהלכים. צבא אינסופי של מתים, מתוגברים בענקים ומנוהלים על ידי מלך הלילה המבעית ועיניו הקפואות. בראן מגיע לחומה ומשמר הלילה. אולי בעונה הזו נראה את כל הסטארקים ששרדו מתאחדים? נכון לעכשיו הם כולם באותה יבשת.

גם סנדור קלאגיין, 'הכלב', עושה את דרכו במפה בליווי האחווה ללא הדגלים (the brotherhood without banners) המובלת על ידי אביר אל האור שהוחזר פעמים רבות לחיים באריק דונדריון. הסצינה הזו מוסיפה לאפיון המרהיב של המהלך שעוברת דמותו של 'הכלב'. אנחנו מגיעים לבקתה שכבר פגשנו בעונה הרביעית בתקופה שאריה ו'הכלב' שוטטו יחד. קלאגיין חוזר לבקתה הזו, שפעם יושביה נתנו לו מחסה, ומגלה שהמצב ביישובי הפריפריה בממלכה בכי רע עד כך שהכפריים רוצחים את ילדיהם ומתאבדים רק בכדי לא לגווע ברעב- העולם בהחלט בנקודת שפל. סצינה זו צובעת את הדמות שהתחילה את הסדרה כמגינה של ג'ופרי, כרוצח ואנס, והנה עכשיו לאחר שכמעט מת, הוא חוזר כדמות מזוככת, כזו שמחליטה לקבור אותם באדמה הקשה של החורף תוך כדי תהיות פילוסופיות אקזיסטנציאליסטיות. מה שתסריט יכול לעשות. פעם באה עדיף לשרוף (אתם יודעים שלא יתעוררו ויתחילו להתהלך בלבן וכל זה).

אי שם במצודת המאסטרים באולדטאון סם עובר זובור של צעירים. בסצנה שמציגה את השחרור האומנותי שהסדרה חווה בעונות האחרונות עם הפרידה מהספרים, מרוקן סם סירי לילה מלאים בצואה, ומוזג לקערות אוכל נזיד סמיך ומנקה, בקטע עם עריכה קופצנית, קצבית ומשוחררת שמצליחה להעביר את הייאוש והתסכול של סם בחצי חיוך. וגם להראות לנו שג'ורה מורמונט אשפז את עצמו במצודה עד שתמצא תרופה למחלה שלו אשר הופכת אותו לאבן.

סם פורץ, כמו הארי פוטר בזמנו, אל מסדרון הספרים האסור ומוציא משם ספרים סודיים בהם גם הוא מגלה כי היסוד זכוכית הדרקון יכול להשמיד מהלכים לבנים. הסדרה מגלה שבית לאניסטר נהג לקשט את הנשקים שלו בזכוכית הזו, ושיש הר שלם ממנו בדרגונסטון- כי סטאניס סיפר לו. סטאניס אם שכחתם כבש את דרגונסטון מידי בית טארגריאן בתקופה של המרד של רוברט- משם הוא ניהל את המלחמה הכושלת שלו ומשם הוא יצא לצפון. סם כאמור הוא הסיידקיק של ג'ון ואם הוא יודע משהו, זה עניין של עורב אחד עד שג'ון סנו ידע גם.

וסוף סוף מתוך המים, הצי של דנירז מגיע אל העיר דרגונסטון. שלושת דרקוני הענק נראים בשמיים מעל למבצר הנטוש בעיר בית טארגריאן. בסצנה מרשימה ואילמת יורדת דנירז עם הפמליה המורחבת שלה, טיריון, תולע-אפור מיס סנדיי וואריז. בשוטים של דנירז היא לרב נראת לבד, אך אם יש דמות אחת שמופיעה עמה זה טיריון שהוכתר כ'ימין המלכה'. בשוטים יותר עמוסי דמויות מופיעה גם מיסנדיי ותולע-אפור. לעיתים מופיע ואריז. הסדרה מנסה להנמיך לו פרופיל, דבר שמפחיד אותי מאד, במיוחד עם הידע המודיעיני הרב שיש לסרסיי על המהלכים של דנירז. הפחד הגדול שלי הוא שהתקרבותו של 'העכביש' אל אם הדרקונים הולכת לכאוב לנו. מאד.

עם הירידה אל החוף מטביעה דנירז את כף ידה בחול, בת טארגריאן שבה הביתה. היא עולה אל הארמון שמעבר לחומות. נכנסת לאולם המלכה עם כיסא האבן המשולש, נכנסת לחדר הקרב, מעבירה את ידה על פני השולחן המאובק בצורת מפת ווסטרוז, כאילו הסדרה מזכירה לנו שכבר זמן מה לא נלחמו פה על שליטה במפה. דנירז נעמדת בקצה השולחן ושואלת את הצופים בשלוש מילים 'shall we begin"? שמסיימות את הפרק.

פניה רפלקסיבית זו אל הצופים מסכמת בצורה חכמה את הפרק הזה שפותח בצורה אלגנטית ונקיה את העונה השביעית. Dragonstone (הפרק) מניח את המפתח לקריאת כל העונה הדרמטית הזו: הרבה אנשים הולכים למות בקרב השליטה הזה, הוא מבהיר בעזרת שלוש מפות המופיעות לאורך הפרק: סרסיי 'מעלה המלך', סטארקים בצפון ודנירז במזרח, כי אלה הבתים בקרב. וגם לא שוכח לסקור את צבא המתים שהוא המערכה האחרונה של הסדרה.

אין ספק שצפויה לנו עונה מטלטלת. יוצרי הסדרה די. בי. וויס ודויד ביינהוף הצליחו להביא את הסדרה למצב שהיא מאד מודעת לעצמה, מנהלת דיאלוג תוך כדי ריצה עם הצופה ומשתמשת ברמזים מטרימים בצורה חכמה המעלה תהיות רבות בנוגע להמשך הסדרה. אך מעל לכל 'משחקי הכס' כותבת מחדש את החוקים לגבי איך מתנהגת סדרת טלוויזיה, איך צופים בה ומה המחיר שאנחנו עתידים לשלם כצופים נאמנים- הרי שתיתם את היין.

אם הכל יחסי כמו שקבע איינשטיין, וכבר הפרק הראשון מתחיל במשתה בו מתים עשרות, אז שאר העונה מכינה לנו מוות רב בצורת פרידות מדמויות אהובות, המחיר הרגשי על הצפייה בסדרה עלה, ואנחנו כצופים הולכים לשלם (או לשתות, תלוי מה אתם מעדיפים) אותו. שיהיה לנו בהצלחה.