הבמאי המבריק אדגר רייט, שהביא לנו בעבר את "מת על המתים" (ושאר סרטי טרילוגיית הקורטנו) ו- "סקוט פילגרם נגד העולם", כנראה עשה בשכל שהחליט לא לביים את "אנט-מן" ופינה לעצמו זמן לעסוק בקולנוע מקורי בדרכו הייחודית והמגניבה. "בייבי-דרייבר" היא דרמת אקשן מוזיקלית שכבר מהשיווק הפרסומי שלה עשתה חשק. אז נכון, לשפוט יצירה על פי מרכיב אחד (במקרה הזה- הבמאי) יכול להיחשב לצביעות ביקורתית, אבל בסרט הזה יש כל-כך…הרבה…טוב מכל טוב!

המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:

הסיפור, קלאסי ביותר. בייבי (אנסל אלגורט, "אשמת הכוכבים") הוא נהג שודים צעיר ומוכשר מעל לכל דמיון, המנסה לשלם את חובו לעבריין צמרת המכונה דוק (קווין ספייסי). בכל ג'וב דוק מרכיב צוות שונה לחלוטין של מומחים בתחום השודים. בין הנמנים: באדי (ג'ון האם), אשתו המקסימה, דארלינג (אעיזה גונזלס, שהדהימה בסדרה "מצאת החמה עד צאת הנשמה"), פסיכופט רנדומלי בשם "באטס" (ג'יימי פוקס) ועוד שלל יצורים צבעוניים ומוכשרים (ביניהם גם ג'ון ברנטל המוכר כ"המעניש" מהסדרה "דרדוויל" של נטפליקס). היחיד שנשאר לכל שוד הוא כמובן בייבי, שמוכיח שוב ושוב שהפרעת הקצב שלו, המותנת במוזיקת רקע, הופכת אותו לנהג הכי מוכשר על הכביש.

הכל מתנהל כשורה עד שבייבי מתאהב במלצרית יפיפייה בשם דברה (לילי ג'יימס, "סינדרלה") בדיוק כשהוא עומד לסגור את חובו לדוק. העניינים מסתבכים, העלילה מסתבכת, והכיף לא מפסיק לזרום מן המסך לרגע.

כן, יש לא מעט זמן מת במהלך הסרט (חצי שעה לפחות) אבל יש כל כך הרבה דברים שמכפרים על הטעויות הקטנות. אם להניח בצד את המשחק הסביר ומעלה של אלגורט, המשחק השטוח מאוד של ג'יימס, הדמות המופרעת של פוקס (כמו שרק הוא יודע ויכול) או הכימיה בין גונזלס והאם, הרי מי שגונב את ההצגה בכל כך מעט זמן מסך, הוא קווין "אלוהים ישמור למה הוא לא משחק את אלוהים ישמור" ספייסי. האיש משחזר את אותה דמות שעשה בסרט "21", את הדמות שלו מ"בית הקלפים" וכנראה עוד כמה דמויות זהות, בצורה מושלמת. אתה נהנה לפחד ממנו, תוך כדי שהוא מצחיק אותך, אבל אתה מת מפחד כי צחקת ממנו.

אם נתעלם מסיפור האהבה הפשוט של בייבי ודברה, ורגעי הפלאשבק לעברו של בייבי, נקבל סצנות אקשן מהנות, יפיפיות, ובתוספת פס-קול מושלם מכל הבחינות, גם מבריקות. כמו שעשה ב"סקוט פילגרם" עם צבעים ואפקטי נאון, רייט בוחר לתת לסרט הזה גוון "מוזיקלי" מאוד, הפסקול מורכב מרוק קלאסי, סמבה, טכנו סולו תופים פשוט ועוד ועוד ועוד.

שתי סצנות מבריקות במהלך הסרט, מלוות בשירים "טקילה" של הצ'אמפס, וב"הוקוס פוקוס" של הלהקה פוקוס. אלו לא רק סצנות אקשן מאוד מהנות ומדויקות, הן גם מאיימות להיחרט בזיכרון כסצנות האקשן הטובות ביותר אי פעם. המונח "תן למוזיקה להנחות אותך" לגמרי תופס כאן משמעות חדשה.

לא מדובר בסרט מושלם. לא כולם ייהנו מחצי ממנו, השאר לא ייהנו מחציו השני, אבל יש מי שייהנה לחלוטין מהמכלול השלם. לכו לראות, ואז לכו שוב, וזכרו – טניידס (הפרעת קצב) הופכת אותך לאלוף בתחומך (בייבי בנהיגה וארצ'ר בלהרוג ולהצחיק עד מוות).

ציון סופי: 5