עם שידור פרק סיום העונה החמישית של "החץ", סדרות הקומיקס של ה-CW סיימו את העונות הנוכחיות שלהן. למזלנו, אנחנו יודעים שכל אחת מהסדרות של "יקום-החץ" קיבלו חידוש. "אגדות המחר" תחזור לעונה שלישית, "סופרגירל" לעונה שלישית, "הפלאש" לעונה רביעית ו"החץ" לעונה שישית. בסיכומו של דבר, אני חושב שעמדנו בפני שנה די מוצלחת, "אגדות המחר" הצליחה להעלות את הרמה לאחר עונה ראשונה רעה במיוחד, "הפלאש" אכזבה הרבה צופים בעונה החלשה ביותר עד עכשיו, אני לא צופה ב"סופרגירל" אז אני לא מסוגל להביע דעה ו"החץ", שהצליחה לספק את העונה הטובה ביותר מאז תחילת הסדרה, הנבל מצוין ופרק סיום מושלם שמשאיר טעם של עוד.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק :

הפרק נפתח כהמשך לסצינת הסיום של הפרק הקודם, אוליבר מגיע לליאן יו יחד עם מלקולם מרלין וניסה אל גול כדי לגייס שני חברים נוספים לצוות, דיגר הקרנס/"קפטן בומרנג" וסלייד וילסון/"דט'סטרוק". אוליבר לא מחכה לתשובתו של סלייד ומשחרר אותו מהכלא. סלייד הוא לא אותו אדם שראינו בעונה 2, שאריות המיראקורו בגופו התפוגגו לגמרי וכתוצאה מכך, השיגעון שמגיע עם הנסיוב, הסתיים. ההתנצלות שלו כנה ואפשר להבין למה הוא רוצה לעזור לאוליבר. היה רגע יפה בסצנה של אוליבר וסלייד, ברגע שאוליבר מוציא את המסיכה, שבעולם גיבורי העל תמיד מקבלת משמעות אדירה, סלייד לוקח צעד אחורה, היה מאוד קל לפספס את זה, הוא לא רוצה לחזור למי שהוא היה אבל אוליבר לא משאיר לו יותר מידי ברירות.

השימוש בדט'סטרוק בפרק הזה הוא חכם ונכון, לכותבי הסדרה ברור שמדובר באחת הדמויות האהובות ובאחד הנבלים הגדולים של הסדרה, לכן הופתעתי שהם לא נפלו למלכודת של לגרום לו להשתלט על הפרק (ראה ערך גרוט ב"שומרי הגלקסיה 2"). אנחנו מקבלים אותו במינונים הנכונים, הוא נותן לאוליבר עצות, עוקץ אותו לגבי גורלה של שאדו, לוקח חלק בכמה קטעי אקשן שמבוצעים היטב, מסתובב עם המסיכה ובלי המסיכה ומשאיר המון שאלות לגבי עתידו בסדרה, אבל על זה נדבר בהמשך.

רק לראות את אוליבר מסתובב עם דט'סרוק, מרלין, ניסה וקפטן בומרנג (שבגד יחסית מהר) היה אורגזמה גיקית אחת גדולה, בסופו של דבר אנחנו רואים את הסדרות האלו כדי לקבל רגעים כאלו על המסך הגדול או במקרה שלנו הקטן. בכל מקרה, חוץ מהמעריצים, אף אחד לא מרוצה מהצוות החדש של אוליבר ובצדק, כמו שת'יאה מציינת זאת בבירור, מדובר באנשים שלקחו מהם את ההורים שלהם.

קיבלנו דגש כבד על יחסי אבות וילדים שנשאב מכל המוטיב של העונה החמישית. מלקולם מקריב את עצמו למען ת'יאה, אוליבר עושה כל מה שצריך כדי להציל את הבן שלו, סלייד עוזר לאוליבר גם כהתנצלות שהוא רצח את אמא של אוליבר וכדי לקבל מידע על הבן שלו, לניסה וטליה יש בעיות אב כי אחרי הכל, אבא שלהן זה ראס אל גול וכל הנקמה של צ'ייס מונעת על ידי רציחתו של אביו. מילה לגבי מרלין, כל עוד לא ראינו גופה, הוא חי. למדנו את הלקח הזה מ"ממשחקי הכס" ומכל סרט אקשן ב-40 השנה האחרונות.

הפרק לא מבזבז זמן, בשונה מ"הפלאש", שהקרב הסופי מול סאביטר היה בעשר הדקות האחרונות של הפרק, "החץ" פיזרה את כל האקשן, שבוצע בכוריאוגרפיה טובה וסאונד מתאים, לאורך כל הפרק. אנחנו לא מחכים לקרב הגדול כי כל הפרק הוא הקרב הגדול. הקרב הסופי בין צ'ייס לאוליבר התרחש על גבי סירה ממונעת, אלו לא דברים שאנחנו רגילים לראות בסדרות קומיקס. בדרך כלל הקרבות מתרחשים על סט פתוח או במקומות סגורים, כל הפרק צולם באור יום, עובדה שאולי לא נראית חשובה אבל די קריטית. "החץ" היא סדרה שלרוב מצולמת בחושך כי התלבושות וערך ההפקה לא נראה מספיק טוב, אבל הפעם לא הרגשתי כאילו אני רואה קוספליי ממוצע.

כל דמות מקבלת את הזמן שלה כדי להראות למה היא קשורה לפרק: בלק כנרי נגד בלק סיירן, ניסה נגד טליה, אוליבר נגד פורמיתיאוס, כל אחד בעצם נלחם בהשתקפות האפלה שלו. אלו בדיוק הדברים שאנחנו רוצים לראות, את דפי הקומיקס קמים לתחיה, "החץ" באמת לקחה צעד אחד קדימה בתכנון פרק הסיום הזה וכל הכבוד להם!

הקרב בין אוליבר לצ'ייס מתרחש במקביל בין הפלאשבקים שלו כנגד קובאר בניסיון די ברור להראות לנו את הדרך שאוליבר עבר בחמש השנים האחרונות. בעוד שהוא לא היה חייב להרוג את קובאר, הוא מחליט לעשות זאת, אבל את צ'ייס הוא מחליט להשאיר בחיים, גם אחרי שהוא מודיע לו שוויליאם מת. לראשונה אוליבר משאיר את ההרג מאחוריו. הפלאשבקים היו, כמו שאר הפרק, טובים, גם מבחינת האקשן אבל בעיקר מבחינת הרגש. היה משהו מאוד מספק בלראות את אוליבר לובש את הבגדים שהוא "ניצל" איתם, והמרגש ביותר, מודיע לאמא שלו שהוא חי, סצינה שיכולה לגרום למעט דמעות.

צ'ייס, הנבל הטוב ביותר בכל חמש העונות של החץ. קיבלנו נבל פיזי, סדיסטי, חכם, מקסים ואכזרי. הנבלים הטובים ביותר הם אלו שמאמינים בצדקת דרכם, שהגיבור הוא בעצם הנבל. כל מעשיו של צ'ייס, כל החלטה וכל מחשבתו נועדו לדבר אחד – להוכיח לאוליבר שכל דבר שהוא נוגע בו מת (משימה שצ'ייס עומד בה בהצלחה). צ'ייס שילם את המחירים הגבוהים ביותר כדי להוכיח את הנקודה שלו, הוא רצח את אשתו והתאבד רק כדי לפגוע בגיבור, כך בונים נבל בלתי נשכח (אני מסתכל עליך סאביטר).

צ'ייס נחשף קצת לאחר מחצית העונה ומשם למדנו להכיר אותו, להבין מה מניע אותו למה הוא עושה כל דבר וזו בדיוק היתה הטעות הקריטית של "הפלאש", הם שיחקו לנו יותר על החידה של "מי זה סאביטר?" מאשר לבנות אותו בתור נבל. ג'וש סגרה, תודה לך מעומק הלב על תצוגת משחק מדהימה לאורך עונה שלמה ועל כך שהענקת לנו את הנבל הטוב ביותר בסדרה, אתה תחסר.

סיום הפרק והעונה היה הלם אחד גדול. צ'ייס, באקט אחרון של נקמה באוליבר, מתאבד כאשר דופק הלב שלו מחובר לפצצות בכל רחבי האי. סצינת הסיום של העונה הייתה אוליבר צופה בכל ליאן יו מתפוצץ ונהרס, אקט אחד עם כל כך הרבה משמעות. קודם כל, האי נהרס! המקום שאפיין את אוליבר בעשור האחרון נעלם, אוליבר יכול לשים את הגהינום שהוא עבר מאחוריו, מפה הוא יכול להתחיל דרך חדשה. אבל הפיצוץ הזה אומר שכנראה כל מי שהוא מכיר ואוהב, מת.

האם ייתכן שהכותבים באמת החליטו להרוג את כולם? הסדרות של DC לא נגמרות בטון כזו, כשסיימתי את הפרק אמרתי לעצמי שאין סיכוי שהם מתו, הם בטוח שרדו איכשהו ואולי דמויות לא חשובות מתו. אבל ככל שאני חושב על זה יותר, אני באמת חושב שקיים פוטנציאל שחלק נכבד מצוות החץ נהרג. ככה עושים סיום! משאירים אותנו במבט של תדהמה מול הטלוויזיה, עם אינספור מחשבות שמתרוצצות בראש לגבי עתיד הסדרה.

נתראה בעוד חמישה חודשים.

ציון לפרק הסיום: 5

ציון לעונה החמישית: 4