אפתח בהצהרה בומבסטית למדי: אם נשאר לכם כסף רק עבור כרטיס קולנוע אחד השנה –
לכו מיד לסרט "תברח".

אם במקרה יש לכם כסף לשני כרטיסי קולנוע – תזמינו חבר לצפות עמכם ב"תברח" ואל תצאו סוציומטים. אם יש לכם כסף לשלושה כרטיסים ויותר… טוב. הבנתם את הרעיון. העיקר הוא שלא תבזבזו את הכסף שלכם על זבל גנרי שמציף את בתי הקולנוע שלנו ותנו צ'אנס לסרט שלא תראו כל יום.

המשך הקריאה כוללת ספוילרים (מעטים) לסרט:

מה טוב ב"תברח", אתם שואלים? התשובה המוסמכת היא – הכל. התסריט הממזרי, הבימוי המהודק, צוות השחקנים הנהדר (והיחסית אלמוני), הפסקול שקולע בול והעיקר – אורכו הכולל הוא כ-100 דקות בלבד ואף אחת מהן לא מפוספסת.

נקודה הזו מתקשרת לעובדה שמרגיזה אותי לא מעט בשנים האחרונות, בה יוצרי הסרטים (וראשי האולפנים) מרגישים שהם חייבים להשאיר אותי, הצופה, ישוב בכיסא הקולנוע מעל שעתיים (אם לא יותר). מעט מאוד סרטים בהיסטוריה של הקולנוע יכולים באמת לטעון שיש הצדקה לאורך הזמן אשר מביא עמו ערך מוסף לחוויית הצפייה. הנימוק תופס פחות ופחות כשמדובר בשוברי קופות קיציים וסתמיים שמנצלים, בדרך כלל, את תוספת הזמן הזו כדי לפוצץ עוד כל מיני דברים (מכוניות, בניינים, ערים, כוכבים וכו').

על מה הסרט, וודאי תשאלו? ובכן, כל תשובה שאתן לכם בנושא הזה רק תקלקל לכם את הצפייה. כמו שאומרים, כל פרט מידע על הסרט יכול להזיק, ורצוי להיכנס אליו בלי שום ידע (או חוות דעת) מראש. אבל, אם אתם מתעקשים, אגלה לכם שהסרט עוסק בכריס, צלם צעיר שחור (דניאל קלויה הבריטי שהופיע בפרק "15 מיליון נקודות זכות" בעונה הראשונה של "מראה שחורה", ובקרוב ב"הפנתר השחור") שמגיע לבלות את סוף השבוע בביתה של חברתו הלבנה רוזי (אליסון וויליאמס המהממת מהסדרה המהממת, "בנות").

כריס מגלה כי רוזי לא סיפרה להוריה כי הוא בחור שחור, אך היא מרגיעה אותו ואומרת שלהוריה לא אכפת מהמוצא וכי "אבא שלה היה מצביע לאובמה גם פעם שלישית לו היה יכול". ההורים, שגרים בבית מפואר ומבודד ביער, מתגלים כבורגנים לבנים, בעלי מקצועות חופשיים – האב נוירוכירורג (ברדלי וויטפורד מ"הבית הלבן") והאם פסיכיאטרית ומטפלת בהיפנוזה (קתרין קיניר, וותיקת סרטי האינדי).

לאיחוד המשפחתי מצטרף גם האח ג'רמי (קילב לנדרי ג'ונס, באנשי מ"אקס-מן: ההתחלה"), שבא גם הוא לחופשה היישר מלימודי הרפואה.כריס מגלה כי אורחים נוספים של הזוג אמורים לבוא במהלך הסופ"ש והוא מתחיל לפקפק בליברליות החביבה של בני הזוג העומדת בניגוד לעובדה שבביתם מועסקים עוזרת בית וגנן, שניהם שחורים, שנראו כאילו יצאו מהמיני סדרה "שורשים".

הבמאי של הסרט ג'ורדן פיל, ידוע בעיקר כחצי מצמד הקומיקאים "קיי ופיל", כתב, הפיק וביים סרט ביכורים שהוא משב רוח מרענן בז'אנר מותחני האימה, משב רוח שהז'אנר כל כך זקוק לו. בראיונות שנערכו עמו טען פיל כי היה חשוב לו להביא שינוי לז'אנר ושהוא מאמין כי הניסיון הקומי שלו יוכל לתרום לאותו שינוי. בנוסף, לפיל, כיוצר שחור, היה חשוב  לשלב בסרט גם מסר חברתי על שבריריות המרקם החברתי האמריקאי.

אפשר להגיד שפיל בהחלט צדק – התוצאה הסופית המתקבלת היא מיקס בין מותחן פסיכולוגי, נגיעות של סרט אימה, קומדיה שחורה וסאטירה חברתית, כאשר אף אחד מהחלקים הנ"ל לא מאפיל על השני והשילוב ביניהם הוא מדויק. פיל מתגלה כבמאי שחקנים נהדר ואין ספק כי הניסיון שלו בטיימינג קומי בא לידי ביטוי.

הדבר נכון בעיקר כשמדובר בדמות של רוד (הסטנדאפיסט מילטון "ליל רל" הוולי), החבר של כריס שעובד כמאבטח ב"רשות שדות התעופה". רוד משמש כדמות ששוברת את המתח לא מעט פעמים ו"גונב את ההצגה" כל פעם שהוא מופיע על המסך.

פיל לא רק יודע להוציא את המיטב מהקאסט שלו, אלא גם עושה עבודה מצוינת בתקציב (הצנוע מאוד, 4.5 מיליון דולרים בלבד) שניתן לו, כאשר במהלך הסרט תפסו לי את העין כמה קומפוזיציות מצוינות בצילום, תנועות מצלמה מאוד מדויקות ומספר סצנות שהפנטו אותי בהיותן על גבול הסוריאליזם.

חייבים להגיד שאת המסר החברתי של הסרט פיל מכוון ישר לאמריקה הלבנה אך הליברלית, אל הבורגנים חובבי התנועה לשוויון זכויות ולאו דווקא ל"רדנקס" הבורים הגזענים. פיל רוצה לפגוע בדיוק בנקודה הרגישה שבה הגזענות האמריקאית היא נחבאת ולא מעל לפני השטח.

בסופו של יום, ההימור של פיל התברר כמוצלח – הסרט "תברח" התגלה כהפתעת השנה אצל הקהל ואצל המבקרים, כאשר אחרי כחודשיים מאז שיצא לאקרנים הוא עומד על  ציון של 99% (!!!) באתרRotten Tomatoes (קונצנזוס גורף שרק סרטים מעטים הגיעו אליו) והוא הרוויח כמעט 200 מיליון דולרים בקופות, סכום שמכפיל כמעט פי 50 (!!!) את התקציב הצנוע של הסרט. (קחו בחשבון שבימינו תקציביהם של שוברי הקופות למיניהם, סרטי אקשן וקומיקס למשל, עולים להפקה בד"כ סביב ה-200 מיליון דולר ומרוויחים, במקרה הטוב, בממוצע פי 4 או 5).  

לסיכום, לחלוטין נפלתי בקסמי הסרט הזה.זה לא קורה לי הרבה, אך אין לי ברירה אלא להעניק לו ציון של 5 כוכבים, שלדעתי מגיעים לו בצדק גמור.

ציון: 5

אשאיר אתכם עם האזהרה החמורה להתרחק מספלי תה ועם ביצוע בהופעה חיה לשיר המצוין Redbone הלקוח מפסקול הסרט, שנכתב ומבוצע ע"י הזמר Childish Gambino:

כן! זה באמת דונלד גלובר מ"קומיוניטי" ו"אטלנטה". השם Childish Gambino  הוא שם הבמה תחתיו הוא מקליט מוזיקת ניו-סול ו R&B . הבן אדם יותר מדי מוכשר לעזאזל!!!