איך מתחילים לכתוב על הסדרה שעיצבה את שנות ההתבגרות שלי והשפיעה באופן ישיר ועקיף על תפיסת העולם שלי? איך אוכל לסכם במילים תופעה של 7 עונות, שהייתי מוכנה להמשיך לצפות גם לעוד 10 שנים מבלי שימאס לי (ולא, הקומיקס שעכשיו נמצא ב"עונה 11", לא סוגר לי את הפינה הזאת, מצטערת).

איך אוכל להעביר את המסר שניסינו להעביר במכתבים שכתבנו לערוץ 2 והתחננו שישדרו את הפרקים שהוחרמו או העובדה שנתתי לאמא שלי כל חודש כסף מדמי הכיס שלי כדי שתוסיף את סטאר וורלד, הערוץ ההודי, לממיר הישן שלנו, כדי שאוכל להמשיך לראות את הפרקים החדשים של הסדרה האהובה עלי. איך אוכל להסביר את ההתרגשות בפעם הראשונה שבחור נתן לי את טבעת הקלאדה או שחברה טובה חזרה מחו"ל והביאה לי לימיטיד אדישן של "מיסטר גורדו". אני לא יודעת איך לתאר את התחושה שהייתה לי בפעם הראשונה שראיתי את הפרק המוזיקלי באולם מלא גיקים במפגש של האגודה למדע בדיוני ופנטזיה, ושלמרות שלא הכרתי אף אחד מסביבי, הרגשתי כאילו אני שייכת לחבורה הכי פופולרית בעולם.

היום, כשאני ידועה בתור אוטוריטה לבאפי בקרב החברים שלי אחרי שצפיתי בפרקי הסדרה עשרות פעמים, תוך כדי דקלום של כל בדיחה וכל הערה צינית ולפעמים אפילו מונולוגים שלמים, אני יכולה לקום ולהתוודות ולומר שלא הייתי מעריצה של הסדרה והבאפיוורס מהשנייה הראשונה. בפורים השנה, ב-10 במרץ, נציין 20 שנה ליציאת הסדרה האלמותית הזו וזו הזדמנות נהדרת לחזור אליך ולנסות להבין את סוד הקסם שלה:

"באפי קוטלת הערפדים" (או ציידת הערפדים כפי שתרגמו בערוץ 2) הוגדרה כסדרת אימה לנוער וזאת אחת הסיבות שלא צפיתי בה מההתחלה. אני פחדנית גדולה ולרוע מזלי נפלתי על פרק שהיה מוקדש כולו לסיוטים בזפזופ בין 2 וחצי הערוצים שהיו לנו אז והחלטתי שזה לא בשבילי.

החברה הכי טובה שלי בזמנו, שהייתה צופה קבועה, שכנעה אותי לתת לסדרה הזדמנות נוספת. היא בחרה פרק שמוקדש לאנג'ל, הדמות הגברית הראשית בסדרה. מבט אחד לתוך עיניו המיוסרות והייתי מכורה.

נכון, ערפדים כיכבו בסרטים עוד משחר הקולנוע, אבל הרומנטיזציה שלהם החלה עם "ראיון עם הערפד" בשנת 1994 כאשר צוות המלהקות בחרו אנסאמבל של שחקנים יפי תואר (טום קרוז, בראד פיט, אנטוניו בנדרס וכריסטיאן סלייטר – שכולם נחשבו אז לשחקנים הלוהטים ביותר) והציגו צד סקסי של הערפדים שעד לא מזמן נחשבו בעיקר לרוצחים אכזריים.

דמותו של בראד פיט, לואי, הייתה ערפד עם נשמה, מיוסר מעצם המחשבה שהוא נאלץ לפגוע באנשים כדי לשרוד ולתקופה מסוימת הוא שתה את דמם של בעלי חיים כאלטרנטיבה לדם אנושי. הוא היה ביישן ורגיש והתרחק מאור הזרקורים. לעומתו לסטאט, הדמות של טום קרוז, נהנה מהרג חפים מפשע ואפילו הפך את הציד לסוג של משחק. הוא היה סאדיסט ומניפולטיבי ומלא כריזמה. השניים הציגו 2 צדדים למטבע הערפדי, אחד טורף והשני שורד.

שלוש שנים אחרי זה באפי נולדה, או יותר נכון, נולדה מחדש, על ידי היוצר והוגה הדמות, ג'וס ווידון שמאז הפך לאחד היוצרים המפורסמים ביותר בקרב קהילת הגיקים (נזכיר בין השאר את "פיירפליי", "דוקטור הוריבל" וכמובן "הנוקמים").

ווידון כתב את סרט הקולנוע "באפי קוטלת הערפדים" שיצא ב-1992 ושנדרס לחלוטין על ידי מפיקי הוליווד, שבמקום להבין את הטון הציני והפמיניסטי של הדמות והפכו אותה לקומדית נוער שיותר מזכירה פארודיה מאשר כל דבר אחר. לתפקיד באפי לוהקה קריסטי סוונסון (ואם השם שלה מלווה ב- "מי?" זה בגלל שהיא לא עשתה שום דבר משמעותי מאז, למרות שהיא ממשיכה לשחק) ולוק פרי (דילן מ"בברלי הילס 90210" שהיום מתפקד כאבא של ארצ'י אנדרוז בסדרה "ריברדייל"). בסרט, שהיה כישלון קופתי מזעזע, ניתן למצוא גם עוד כמה כוכבים לעתיד כמו דיוויד אקרט (סדרת סרטי "צעקה"), זוכת האוסקר הילארי סוואנק ואפילו תומס ג'ין (הפאנישר של מרוול) שזהו אחד הסרטים הראשונים בהם השתתף. את הסרט ביימה באופן מביך פראן רובל קוזואי שעם יציאת הסרט לאקרנים פרשה מעולם הבימוי.

ג'וס ווידון, שבנה לעצמו שם של תסריטאי מצליח, בייחוד אחרי ההצלחה הפנומנלית של "צעצוע של סיפור" (1995) שהוא נמנה כאחד הכותבים שלו, הצליח לשכנע את רשת הWB (שהיום אנו מכירים אותה בתוך ה- CW) שהחליטה לנסות ולפנות לקהל צעיר יותר ולייצר רשת שקהל היעד שלה הוא בני נוער, לתת צ'אנס לסדרה על נערה בתיכון שנלחמת בערפדים ושדים תוך כדי התמודדות עם קשיים רגילים של גיל ההתבגרות.

וידון הוא לא רק היוצר, המפיק והבמאי, הוא הכוח הדוחף של הסדרה באמצעות הכתיבה הכי שנונה ומעניינת שנראתה בטלוויזיה באותם השנים (ויש שיטענו שאיי פעם). הוא יצר קונספט שלא היה מוכר בטלוויזיה בשנות ה90, סדרה שמשלבת דרמה עם קומדיה ואמני איפור ומפלצות שעד לאותו הזמן עבדו רק בסרטי אימה קולנועים. הוא לא הרים את הרף, הוא יצר את הרף. לא הייתה שום סדרה אחרת באותה תקופה שנתנה לצופים כל כך הרבה גירויים שונים ואינספור סדרות וסרטים שיצאו אחר כך שאבו השראה מבאפי, לא רק כאייקון פמיניסטי אלא גם כתבנית לסדרת פנטזיה מצליחה.

במובן מסוים, באפי היא גיבורת העל הראשונה של דור הX ולמרות שטכנית "וונדר וומן", "האישה הביונית" ו"המלאכיות של צ'ארלי" הגיעו הרבה לפניה, באפי התחילה תנועה של סדרות עם גיבורות נשים ראשיות, בגיל ההתבגרות, שמכסחות לכולם את ה…

למקרה שלא זכיתם לצפות בבאפי הכנתי לכם תקציר קטן. אני לא אכנס ליותר מדי פרטים כדי לא להרוס לכם ובסדרה הזאת יש לא מעט רגעי מתח, קליף-האנגרים ודמעות.

סיפור המסגרת הוא כזה: בכל דור ודור נבחרת בצורה קוסמית נערה שתפקידה (בין אם היא רוצה את זה או לא) להלחם בכוחות הרשע, הערפדים השדים והמפלצות של העולם. היא הופכת ל"קוטלת". כשאחת מתה, הכוחות עוברים לבאה בתור כי אחרי הכל איך אפשר להילחם במפלצות ללא כוחות על?

הקוטלת החדשה מקבלת כוחות כמו חוזק, מהירות, חושים מוגברים ומלווה מבוגר שנקרא "צופה" שתפקידו הוא ללמד את הקוטלת על ההיסטוריה שלה, לעזור לה להתאמן ולמצוא פתרונות בספרים עתיקים.

הסיפור שלנו מתחיל עם באפי סאמרס, בלונדינית קומפקטית, שלפני שכפו עליה את תפקיד הקוטלת, הייתה מתבגרת קלולסית טיפוסית שהתעניינה בעיקר באופנה וחיי החברה שלה עד שחייה השתנו מקצה לקצה ועקב האופי האלים של הג'וב החדש שלה היא נזרקה מהתיכון שלה והיא ואמא שלה נאלצו לעבור לעיירה מקומית בקליפורניה, סאנידייל, שם בתקווה באפי תוכל להתרחק מצרות.

הבעיה בחובה מקודשת היא שאי אפשר לברוח ממנה, וגם בבית הספר החדש באפי מהר מאוד נשאבת לתוך עולם הלחימה בשדים ומקבלת צופה בריטי מקסים, רופרט ג'יילס, המעמיד פנים שהוא ספרן בבית הספר התיכון כדי שהוא יוכל לשים עין מקרוב על באפי ולעזור לה להפוך להיות הגיבורה שהיא נולדה להיות.

בדומה להרבה סיפורי גיבורי על, גם באפי מתמודדת עם הקושי של לשמור על הזהות הסודית שלה בשקט וליצור חברויות חדשות בזמן שהיא צריכה להגן על העיירה, מכוחות הרשע. באפי נואשת להיות נורמלית, לחיות חיים רגילים אבל זה לא הייעוד שלה. בכל פרק ופרק באפי נלחמת בערפדים או יצורים מיתולוגים אחרים אך לכל עונה יש בד"כ רע גדול מרכזי שסביבו העלילה מתפתחת.

מכיוון שאף גיבור לא יכול להילחם ברעים לבדו, גם לבאפי יש צוות סיידקיקס לעזרתה (עם השנים הם קיבלו את הכינוי The Scoobie Gang שזה כמובן הומאז' לחבורת סקובי הדו המצוירת). בחבורה נמצאים ג'יילס – הצופה, ווילו האקרית/מכשפה וזאנדר שמעבר להיותו זה שתמיד אומר את הדברים הכי מצחיקים אין לו באמת שום יכולות פיזיות או מנטליות והוא בעיקר שם לשם התמיכה המורלית. לקבוצה הזאת מצטרפים עוד כמה חברים במהלך העונות אבל שוב… אני לא רוצה לגלות יותר מדי.

זאת לא תהיה סדרת נעורים אם אין בה מושא אהבה ואם הוא במקרה ערפד עתיק יומין  שנראה כאילו יצא ממסלול הדוגמנות של קלווין קליין, מלא במסתורין ושדים (ממש, שדים!) מהעבר, עד עוד יותר טוב!

בהשראת ראיון עם הערפד, וידון יצר את אנג'ל, הערפד עם הנשמה שמתאהב באישה היחידה שיכולה להרוג אותו. אז למקרה שתהיתם, דמדומים לא המציאו את הקונספט של ערפד בן מאה ומשהו שמתאהב בנערה בתיכון ואיכשהו למרות הבדל הגילאים והפרט השולי שהיא נוצרה להרוג ערפדים והוא אחד מהם, הרומן שלהם הוא בין היפים והכואבים ביותר שאיי פעם נראו בטלוויזיה. שום דבר בקשר המסובך שלהם לא עבר בצורה קלה ופשוטה ואני הזלתי דמעות רבות מול הטלוויזיה כל פעם מחדש.

אנג'ל הוא לא מושא אהבתה היחידי של באפי בסדרה אבל יש כאלו שיטענו שהוא החשוב ביותר. אני אישית תמיד העדפתי אותה עם מישהו אחר, אבל שוב, אם לא ראיתם את הסדרה, אני לא רוצה להרוס, כי הקשר הזה היה לא צפוי בעליל והוא הפך מבדיחה, לסקסי-לוהט, לאמיתי וכואב עד הרגע האחרון. אלו מכם שכן יודעים על מי אני מדברת, כן, אני לגמרי בצד של ספאפי.

הסדרה נחלה לא מעט ביקורות ונתקלה גם בכמה מכשולים כאשר פרקים ממנה צונזרו או אפילו לא שודרו כי הן כללו תכנים בעיתים לבני נוער. הפרק Earshot  לא עלה לשידור בגלל הרצח בתיכון בקולומביין שזעזע את אמריקה ואת העולם כולו בו תלמידים באו וירו בתלמידים אחרים, הפרק שהציג תלמיד שסבל מבריונות ורצה לפגוע בחבריו לכיתה צונזר בשל הרגישות של הנושא ושודר לבסוף רק לאחר סיום העונה ובצורה מבוקרת.

כמו כן, סיפור אהבה לסבי שהתפתח בין 2 דמויות משנה החל מהעונה הרביעית התקבל בביקורות צורמות, שכן באותה תקופה לא היה נהוג להראות דמויות גאות על גבי המסך, לפחות לא בצורה מפורשת, ובוודאי לא בסדרות לבני הנוער, סצנות בהן הדמויות התנשקו נחתכו בעריכה ולא שודרו בכל המדינות. יחסית לסדרה לנוער, האלימות הייתה דיי דומיננטית ולמרות שרוב הזמן באפי נלחמה בשדים, היו גם מקרים מורכבים של מוות של דמויות אנושיות שלא עברו כל כך בקלות את דעת המבקרים.

זה אולי נשמע קצת מופרך בהתחשב בסוג התכנים אליהם אנחנו נחשפים היום אבל חשוב לזכור שאנחנו מדברים על שנות ה90 וסדרות המציגות אלימות גם אם היא מבוססת פנטזיה נחשבו למבוגרים בלבד והפרקים שודרו יחסית מאוחר בערב. אפילו סדרות כמו "אוז" של HBO שהיא רשת כבלים שלא מסתמכת על פרסומות, היו משודרות ב11-12 בלילה ואני בספק שהייתה רשת כלשהי שהייתה מוכנה לקחת צ'אנס על סדרה כמו המתים המהלכים.

באפי הייתה פורצת גבולות בכל דרך אפשרית. היא התמודדה עם בעיות אמיתיות של תיכוניסטים (קושי בלימודים, הפרעות אכילה, סקס, בריונות, שיימינג, מריבות עם ההורים) כולל מערכות יחסים חד מיניות, יחסי מרות, דילמות מוסריות, מוות של בני משפחה וחברים לצד עלילות של ערפדים, אנשי זאב, מכשפות ושדים. השילוב הזה, בנוסף לטקסטים מלאי הומור מודעים לעצמם ורפרנסים לתרבות הפופ גרמו לסדרה להפוך לקאלט של ממש.

אם אתם מתחילים לצפות בבאפי בפעם הראשונה אני ממליצה לא לתת לעונה הראשונה למנוע ממכם להמשך הלאה, אחרי הכל העונה הראשונה, שבעצם עלתה לשידור כפילרים כאשר הסדרות המרכזיות יצאו לפגרה ומונה רק 12 פרקים, הייתה סוג של חממת ניסיונות בה הכותבים למדו על בשרם למה הקהל מתחבר יותר ולמה פחות. גם אם יהיו כמה פרקים קצת מטופשים, זה בסדר, תמשיכו, כי החל מהעונה השנייה אתם תהיו מכורים ולא תזכרו את השטויות שאולי הפריעו לכם בהתחלה.

מבחינה ויזואלית, חשוב לזכור שזאת סדרה ששודרה בניינטיז, אז צפו ללא מעט אסונות אופנה, תלבושות מזעזעות, חצאיות קצרצרות, תסרוקות לא מחמיאות ובנות שללא ספק לא גילו את פלאי הטוטוריאלס ביוטיוב כדי להתאפר בצורה נורמלית. סביר להניח שעל זה שמו פחות דגש כי עיקר התקציב הלך ליצור את כל הערפדים, המפלצות ושאר השדים שבאפי נאלצה להתמודד איתם שגם בסטנדרטים של היום עדיין נחשבים עבודות איפור-אפקטים-מיוחדים יוצאים מן הכלל.

הסדרה גרמה לנו להתאהב באינספור דמויות, גם אם חלקן לא נשארו ליותר מכמה פרקים או אפילו מתו בדרכים טרגיות (כמו שאמרתי, תכינו את הממחטות) אבל זה תמיד כייף לגלות דמויות חדשות, לראות פרצופים מוכרים של שחקנים גדולים שאז רק התחילו את הקריירה שלהם ואח"כ לריב בקבוצות בפייסבוק מי החבר הכי שווה של באפי ואיזה זוג אנחנו הכי אוהבים חוץ מהם.

הייתי בשמחה מפרטת על עוד דמויות, על הקוטלות האחרות (כן, יש כאלה), על הערפדים ששרדו ליותר מפרק אחד, על המכשפות, אנשי הזאב, על החיילים הסודיים, שדות נקמה ועוד אינספור שמות שיישארו בזיכרוני לנצח, אבל אני לא רוצה להרוס לכל הקהל החדש והפוטנציאלי של סדרת המופת הזאת, אז אתם מוזמנים להגיב לי בפרטי או בתגובות ואשמח לנהל איתכם דיון מעמיק על כל אחד ואחד מהם.

לסיום הדירוג עונות שלי מהטובה לפחות טובה:

עונה 2 – 5 כוכבים

עונה 3 – 5 כוכבים

עונה 6 – 4 וחצי כוכבים

עונה 4 – 4 כוכבים

עונה 7 – 4 כוכבים

עונה 1 – 3 וחצי כוכבים

עונה 5 – 3 כוכבים