ב-25 בספטמבר השנה ציינו 30 שנה ליציאת אחד הסרטים האהובים בכל הזמנים בכלל ועל גל פלודה בפרט. לציון האירוע הוא ישב, צפה, כתב והרחיב את היריעה על היצירה הנפלאה הזו.

לדעתי מדובר בסרט בעל הדיאלוגים השנונים והמבריקים ביותר בתולדות הקולנוע. אם תהיו ערניים מספיק, תוכלו לשים לב שאת הכתבה הזו ילוו כמה ממשפטי המפתח של הסרט, ללא ספק אחד המצוטטים בתולדות הקולנוע:

את עיקר הקסם הנפלא של הסרט יש לזקוף בראש ובראשונה לזכותו של הסופר והתסריטאי וויליאם גולדמן אחד התסריטאים המבריקים של הוליווד שכתב סרטים כמו "קיד וקסידי" (1969), "כל אנשי הנשיא" (1976) והעיבוד הקולנועי הנהדר לספרו של סטיבן קינג, "מיזרי" (1990) שגם אותו ביים רוב ריינר. גולדמן גם עיבד כמה ספרים שכתב לסרטים מוצלחים, כמו "איש המרתון" (1976). את "הנסיכה הקסומה" הוא כתב כספר בשנת 1973 עבור בנותיו, בנות ה-4 וה-7. כאשר שאל אותן מה הן רוצות שיהיה בסיפור שהוא כותב האחת ענתה "נסיכה" והשנייה "כלה". גולדמן החליט מיד שכך יקרא הספר, היינו "The Princess Bride".

בהערת ביניים – אם עד היום רק צפיתם בסרט ולא קראתם את הספר, רשמו לכם נקודה שחורה וגשו מיד לקרוא אותו. הספר הוא בעל טון ציני ולעיתים אפילו קודר יותר מהסרט, כאשר החלק ה"פוסט מודרני" של סיפור בתוך סיפור מורחב עוד יותר ע"י כך שבעלילת המעטפת זהו גולדמן שמספר את הסיפור בתור עצמו, באופן מריר, מודע לעצמו ומצחיק עד דמעות.

סוד הקסם השני של הסרט הוא הליהוק החד פעמי שלו – פיטר פאלק (לנצח "קולומבו") בתור הסבא העקשן, פרד סאבג' הצעיר כנכד הקצת ניג'ס, קארי אלווס כווסלי האמיץ, מנדי פטינקין (לימים סול ב"הומלנד") כאיניגו מונטויה הסייף, אנדרה הענק החביב כפזיק הענק החביב, בילי קריסטל מבליח לכמה דקות משעשעות במיוחד כמקס בעל הנס, וגלריית הנבלים שלא יישכחו אף פעם כוללת את וואלס שון כוויזיני התחמן, כריסטופר גסט כרוזן רוגן האכזר וכריס סרנדון (אחיה של סוזן) כנסיך המפרדינק נבל הנבלים. מעל לכל, אף אחד לא יכול להכחיש שרובין רייט היא באטרקאפ (בתירגום האחרון שיצא בעברית, אבל בשבילי היא תמיד תהיה נורית), האישה היפה בעולם. בסרט הזה רייט היא האישה היפה ביותר בעולם.

האולפנים קנו את הזכויות מגולדמן בחצי מיליון דולר, כאשר במשך שנים ארוכות בוצעו ניסיונות שונים להביא את הספר למסך, ניסיונות שכללו בין השאר בימאים ידועיים כמו נורמן ג'ואיסון, ג'ון בורמן, רוברט רדפורד ופרנסואה טריפו. באחד מגלגולי ההפקה נבחן אפילו שוורצנגר הצעיר לתפקיד פזיק. לתפקידי נורית נבדקו קארי פישר, שון יאנג, קורטני קוקס, מג רייאן ואומה תורמן. לאחר שנים ארוכות של "לימבו הפקתי", לגולדמן נמאס והוא קנה חזרה אתה זכויות לסרט מכספו האישי.

הבמאי רוב ריינר פנה לגולדמן בבקשה לביים את הסרט לאחר שקרא את הספר בצעירותו והגדיר את הספר כאהוב עליו בכל הזמנים. מתברר כי גולדמן עצמו נתן את הספר מתנה לאביו של רוב, הקומיקאי קרל ריינר שגם ביים כמה קומדיות ידועות כמו "השלומיאל" ו"האיש בעל שני המוחות" עם סטיב מרטין והסרט הראשון בסדרת סרטי Oh, God! בכיכובו של ג'ורג' ברנס.

הפרויקט קיבל "אור ירוק" להפקה מאולפני "פוקס" שהיו מוכנים לאשר לריינר פרויקט על פי בחירתו מאחר והוא הוכיח את עצמו כבמאי מסחרי שמצליח לשלב ביקורות טובות עם הכנסות יפות לצדן. ריינר ביים קודם לכן שלושה סרטים שזכו להצלחה, ביקורות טובות ומקום נאה בפנתאון סרטי החובה, "ספיינל טאפ" (1984), "רומן על בטוח" (1985) ו-"אני והחבר'ה" (1986). את המימון לסרט ריינר השיג מנורמן ליר, המפיק הטלוויזיוני שעמד מאחורי הסיטקום האגדתי "הכל נשאר במשפחה", בו ריינר גילם את הבן "ראש כרוב".

הליהוק יצא לדרכו. קארי אלווס, שחקן ממוצא בריטי ובלי הרבה ניסיון שהיה אז בתחילת שנות העשרים לחייו, קיבל את תפקיד ווסלי לאחר שביצע לריינר חיקוי של ביל קוסבי בתפקיד "אלברט השמן". היום חיקוי של קוסבי אולי היה רעיון פחות טוב. עזרה לאלווס גם העובדה שהוא קיבל את הספר המקורי במתנה בגיל 13 מאביו החורג ומאוד אהב את הסיפור.

"אנדרה הענק", ששמו האמיתי הוא אנדרה רנה רוסימוב, היה אחד המתאבקים הפופולארים בשנות השבעים ותחילת שנות השמונים. אנדרה למד את התפקיד מתוך טייפ שריינר הקליט לתוכו שורות שלמות של תסריט, כדי שהענק יוכל לשנן אותן בזיכרונו. כאשר אנדרה, שהוא צרפתי במקור, ניסה להקריא מתסריט כתוב, היה בלתי אפשרי להבין את דבריו עקב המבטא הכבד.

וואלס שון, שהוא לא פחות חכם במציאות מדמותו של וויזיני, הוא קודם מחזאי לפני היותו שחקן. מאחוריו היו כבר כמה מחזות כאשר לוהק לתפקיד קולנועי ראשון על ידי וודי אלן בסרט "מנהטן" (1979) שם גילם את בעלה לשעבר של דיאן קיטון. לשון יש תואר בהיסטוריה מאונ' הארוורד, בנוסף ללימודי פילוסופיה וכלכלה באונ' אוקספורד. באחת מהפסקות הצילומים הוא אף חזר לאוקספורד על מנת לשאת הרצאת אורח בספרות אנגלית. לשון היו חרדות ביצוע איומות במהלך כל הצילומים מאחר והוא שמע שהפנייה המקורית של ריינר לתפקיד וויזיני הייתה לדני דה ויטו והוא חשש שכישורי המשחק שלו רחוקים מאוד מאלה של דה ויטו.

גולדמן חקר במשך חודשים שיטות סיוף מקוריות מהמאה ה-16 וה-17 והכניס את המהלכים לתוך הקרב בין ווסלי לאיניגו מונטויה. אבל זה לא היה קשה כמו ללמוד לבצע את המהלכים במציאות. לצורך העניין, ריינר שכר את שירותיו של בוב אנדרסון, אלוף סייף בשנות החמישים שנכנס לענייני הקולנוע בשלב מאוחר יותר ואחראי על כמה מקרבות החרבות הידועות בתולדות הקולנוע, הוא זה שעומד מאחורי הכוריאוגרפיה של קרבות הלייט-סייבר בטרילוגיית סרטי "מלחמת הכוכבים" הראשונים, הקרבות הבלתי נשכחים מתוך "איש הנצח" ובערבות ימיו היה אחראי על קרבות החרבות בסרטי "שר הטבעות" של פיטר ג'קסון והסרט הראשון בסדרת סרטי "שודדי הקריביים".

פטינקין ואלווס נאלצו להתאמן בסיוף בשתי הידיים במשך חודשים ארוכים לפני ובמהלך הצילומים עצמם, כאשר הדו קרב ביניהם היה אחת הסצנות האחרונות שצולמו. פטינקין אף הודה שפרט לצילום של הסלטות המפורסמות, הסצנה אינה כוללת כפילים כלל. אלווס נזכר ששניהם הפכו לכל כך טובים בסיוף עד שאת הדו קרב כולו הם סיימו בדקות ספורות. ריינר התעצבן ודרש מהם לבצע את הקרב מחדש, אך הפעם לאט יותר.

כריסטופר גסט כל כך התלהב מקרב הסיוף שלו מול פטנקין, עד שהוא עשה קולות של "צ'ק-צ'ק-צ'ק" במהלך הצילומים כדי לדמות את הרעש של החרבות. ריינר הפסיק את הצילומים והסביר לו שאת הצלילים יוסיפו אחר כך…

הגרוע ביותר היה שאלווס משום מה לא הפסיק להיפצע במהלך כל הצילומים. אנדרה שכנע אותו לצאת לנסיעה ברכב שטח באתר הצילומים, נסיעה שהסתיימה בכך שאלווס שבר את האגודל ברגלו. במשך ימי צילומים רבים, אלווס למעשה צלע על הסט. בנוסף, אם אתם חושבים שהסצנה בה רוגן מעלף את ווסלי במכה מקת חרבו היא די משכנעת, אז הטענה הרווחת היא שכריסטופר גסט היכה חזק מדי את אלווס, עד שהאחרון התעלף והתעורר רק בבית החולים. אלווס עצמו מכחיש עתה שהמכה הייתה חזקה עד כדי כך, אם כי הוא מאשר מגע פיזי אינטנסיבי למדי בין החרב לגולגולת שלו…

אם זה לא היה מספיק, אלווס גם החליט שאת הקפיצה לתוך החול הטובעני הוא לא מבצע כשרגליו קדימה, כפי שהתסריט דרש, אלא עם הראש קדימה "כי זה מה שמצופה מגיבור". צוות ההפקה חששו כי הוא יחבוט את ראשו בדלת הסתרים שנפתחה מתחת לרצפת האולפן או חלילה ישבור את צווארו, אך אלווס ביצע את הקפיצה בטייק אחד מושלם.

בכלל, פציעות היו כנראה שם המשחק – אנדרה בדיוק התאושש מניתוח עקב פציעה בגב לפני הצילומים ועל אף גודלו הפיזי, לא היה מסוגל לשאת מאום. כאשר הוא מחזיק לכאורה את נורית בידיו, השחקנית רובין רייט למעשה תלויה בכבלים נסתרים.

אלווס מספר כי אנדרה עצמו לא ממש "שיחק" את הענק החביב – הוא פשוט היה איש עדין וחביב שקרא לכל אחד באתר הצילומים "בוס". אלווס אף נזכר כי על עוזר הצלם שעליו הוטל למדוד את הפוקוס הנדרש למצלמה, נאלץ לעמוד על שני ארגזים ולמתוח את עצמו למלוא הגובה רק כדי לקרב את סרט המדידה לפניו של אנדרה, שהתנשא לגובה של 2.24 מטר.

עבור הסצנה הקצרה שלו כמקס (יחד עם קרול קיין הנהדרת), בילי קריסטל אלתר במשך 3 ימי צילומים רצופים, קרע את הצוות מצחוק בבדיחות שלא חזרו על עצמן ולמרבה הצער לא נכללו בגרסה הסופית מאחר ואף אחת מהן לא הייתה ראויה לסרט לכל המשפחה. האגדה מספרת כי פטינקין אף נפצע בצלעותיו כתוצאה מצחוק לא מתוכנן.

אהבה כידוע אי אפשר לפברק, ובראיון שנערך במסגרת חגיגות 25 שנים לסרט, רייט הודתה כי היה לה "קראש" רציני על אלווס במהלך הצילומים. מתברר כי ההתאהבות הזו גרמה לה לבקש טייקים נוספים לצילום סצנת הנשיקה בין נורית לווסלי, אם כי אלווס טוען כי הוא ביקש את הטייקים הנוספים בעצמו. שובב כזה.

התקציב שגייס ריינר עמד על כ 15 מיליון דולרים בלבד, "כסף קטן" כאשר מדובר על הפקה של סרט פנטזיה העוסק בממלכות אדירות, שודדי ים, מפלצות נוראיות וכו'.

דלות ההפקה  גרמה לכך שכל "צבא פלורין" העצום מורכב מ 7 ניצבים בלבד… כמובן, אפשר גם לראות את זה ב"מכרסמים בגודל לא טבעי" אשר גולמו ע"י "שחקנים מאותגרים אנכית", והם אכן נראים כמו אנשים בתחפושת של עכבר גדול. ריינר נוהג לספר על אחד מאותם שחקנים ש"נעלם" באמצע צילום סצנה חשובה. התברר אחר כך כי הוא נעצר ע"י המשטרה על עבירת אלימות בתוך המשפחה. עם כל זאת, הקסם של "הנסיכה הקסומה" מצליח להתגבר גם על הכשלים הטכניים, אפילו על הסצנה של "הצלופחים הצווחים", צלופחים שנראים לא ממש מפחידים, ונראים די פתטיים במיוחד בסטנדרטים של היום.

החלק האחרון בסוד הקסם של הסרט טמון בפסקול המקורי שהלחין מרק נופלר, סולן ה"דייר סטרייטס" שהלחין פסקול שהוא גם מכושף ורומנטי, אך גם מוזר ומאיים לפרקים. התברר בדיעבד כי נופלר אהב מאוד את "ספיינל טאפ", סרטו הראשון של רוב ריינר כבמאי, והסכים להלחין את הפסקול בתנאי שהכובע שריינר חבש בסרט ההוא יופיע גם בסרט זה. הכובע אכן מופיע בסרט בחדרו של הנכד, אם כי נופלר מכחיש בדיעבד את הצבת התנאי.

עם יציאתו לאקרנים בשנת 1987, "הנסיכה הקסומה" לא הוכרז כהצלחה קופתית, עם הכנסות בארה"ב של כ-30 מיליון דולרים בלבד שבהחלט כיסו על התקציב הצנוע. עם השנים, הקסם הוכיח את עצמו והסרט הפך ללהיט קאלט, וביסס את מעמדו כאחד הסרטים האהובים והמוערכים של כל הזמנים. לראייה, ציון של 97% באתר ,Rotten Tomatoes אך הראייה המשמעותית יותר היא אנשים שלא מפסיקים לצטט משפטים שלמים מהסרט באופן אקראי בסיטואציות שונות (עבדכם הנאמן כלול).

גולדמן טוען כי הוא מנסה לכתוב המשך לספר הקלאסי במשך שנים, אבל שום דבר לא מתחבר לו.
לדבריו, כל ניסיון שלו לכתוב סיפור המשך הסתיים ב"כשלון מוחלט".

מי שכן כתב ספר המשך (סוג של), הוא השחקן קארי אלווס שהוציא ספר זיכרונות משעשע שלו מאותה תקופה:

לסיכום, "הנסיכה הקסומה" ימשיך להיות לאורך שנים סרט ילדים שמענג מבוגרים בשל ההומור המתחכם והנראטיב הסטירי שלו שצוחק על כל ז'אנר הפנטזיה, אך בעיקר יודע לצחוק על עצמו, כאשר את הקאסט המדהים הזכרנו בהרחבה עד עתה.

לאחר שנים של צפייה בסרט בקלטת VHS  שחוקה, יצאה בתחילת המילניום מהדורתDVD  מהודרת שיצאה לרגל 15 שנה לסרט. לא מכבר יצאה מהדורת בלו-ריי סטילבוק נוצצת ומרשימה במיוחד, שתופסת לה מקום של כבוד באוסף שלי, ומאפשרת כל מספר חודשים לחזור וליהנות שוב מהסרט באיכות הטובה ביותר שלה זכתה הקלאסיקה הזו:

ומאחר ואתר "מולטיוורס" תמיד בא לשרת את קהל קוראיו, אנו מצרפים לשימושכם דף נקמה.
עליכם רק ללחוץ על התמונה להגדלה, להדפיס ולמלא את הפרטים הדרושים: