אחרי שהפרק של שבוע שעבר היה בינוני ביותר, נראה כי הכותבים של סופרגירל, שנסו מתניהם והשבוע קיבלנו פרק שהזכיר לי למה אני צופה בסדרה הזו. הרבה דברים קרו בפרק, אז בואו נתחיל.

כמובן, לפני שמתחילים, נזהיר מספוילרים (יצא חרוז):

סצנת הפתיחה כבר פתחה פתח לפרק מעניין שמספק לא מעט רקע: היום בו הגיעה לינה לבית משפחת לות'ור לפני 20 שנים. זו הפעם הראשונה בסדרה שאנו רואים איזה קשר פיסי משפחתי או אחר ללקס לות'ור, גם אם מדובר בהיותו נער צעיר. הסצנה לא מסבירה הרבה מלבד העובדה שלינה פשוט הגיעה לבית המשפחה (או הובאה לשם על ידי ליונל, אבי המשפחה) ביום בהיר אחד. וזהו, מעכשיו זו המשפחה החדשה שלה יחד עם אחיה הצעיר, לקס, שדווקא מקבל אותה באהבה ובידידות. הסצנה הזו, עם כל המידע שהעבירה, דווקא גרמה ליותר שאלות לעלות, וזה במובן הטוב של המילה, כי זה אומר שיש עוד מה לחשוף.

היחסים הקרים בין קארה לג'יימס ממשיכים בטמפרטורה זהה כאשר הפעם, בנוסף לאי ההסכמה שלהם על פעילותו של הגארדיאן מתווספת אי הסכמה על חפותה של לינה לות'ור. הפרק ממשיך את העלילה שהחלה בפרק 8 (אתם בטח מכירים אותו כ"הפרק ששיקר לכולנו שהוא חלק מקרוס-אובר") בו לינה הוכיחה לנו באיזה צד היא בכך שהסגירה את אמא שלה על פשעיה כראש קאדמוס.

מבחינתי פרק 8 סגר את הפינה הזו וכל ההתעסקות לגבי האם לינה בצד של הטובים או של הרעים הייתה פשוט שחזור של אותו פרק אך זה לא הפריע או הרגיש רפטטיבי כי ההנגשה של העלילה הזו בפרק הייתה די מעניינת.

לאחר שקארה משכנעת את לינה בכל זאת לבקר את אימה בכלא (הצעה שמראה על הלב המאוד רחב של קארה והיכולת שלה לראות אפור בין כל ה"שחור/לבן" שמקיפים את העולם שלה), לינה מגלה את האמת לגבי הילדות שלה: היא הייתה בתו הממזרה של לקס מאישה אחרת. במילים אחרות, לינה מגלה שלמרות מה שחשבה כל חייה – בעורקיה זורם דם של בני משפחת לות'ור.

עם חזרתן של לינה ואמא-קאדמוס לקדמת המסך חוזר גם מטאלו שהצליח להשיג שוב קריפטונייט (הפעם מלאכותי) ובכך ברח ולקח אתו גם את ליליאן לותר. מה שמוביל לסצנת אקשן ממש טובה בה סופרגירל אשכרה זזה ועפה ולא רק מייצרת ראיית חום מהעיניים שלה מהצד. סצנת אקשן מהנה במיוחד כמו בפרקים היותר טובים של הסדרה שגרמה לי לקלל את הרגע העתידי בה סצנות כאלו לא יחזרו על עצמן שוב. לפחות לא בתדירות גבוהה.

לינה חשודה בכך שהגניבה את הקריפטונייט למטאלו וקארה היא היחידה שמאמינה בחפותה. הנושא שוב מעלה ויכוחים בין קארה לג'יימס שמעלה נקודה שקשה להתעלם ממנה: גם קלארק היה חבר טוב של לקס והעלים עין כאשר כולם מסביבו ראו שמדובר באדם מפוקפק. השיחה שוב גולשת לעניין הגארדיאן והעובדה שקארה מגוננת יתר על המידה על ג'יימס שמפרש את העניין כחוסר ביטחון של קארה בו. ושוב עולה בי ההערכה לכותבים שלקחו נושא בין-אישי שלא נפתר תוך פרק אחד.

בינתיים מטאלו מבריח גם את לינה מהכלא, מה שגורם לה להיראות יותר אשמה בעיניי כולם. קארה רותחת מזעם שאף אחד לא בצד שלה. זעם שמתלווה לכאב שלה מהפרקים האחרונים בהם הרגישה שכל הקרובים אליה מתרחקים ממנה. הזעם שלה מתבטא בכמה אגרופים טובים לקוביות בטון ענקיות ותודה רבה לכם CW שאתם נותנים לנו לראות את סופרגירל נותנת קצת מכות בסדרה הזו. ועד שאתם נותנים לנו את זה, זה קוביית בטון. תודה.

למרות שאנחנו לא רואים הרבה את לינה בסדרה ולמרות שבפרק הראשון שהופיעה הרמתי גבה למראה נוכחותה בתפקיד האחות-של, חייבים לומר שדמותה מספקת עומק לעלילות מהן היא חלק. כשלינה ישבה ברכב עם אימה ומטאלו לאחר שהבריחו אותה מהכלא, אפשר היה להרגיש את התסכול שלה. תסכול שנבע מכך שמצד אחד היא רוצה לברוח מהרכב כי היא יודעת שהיא חפה מפשע ואמה לא ומצד שני אין לה לאן לברוח כי היא נחשבת פושעת נמלטת ולא משנה מה תעשה או תגיד – תיראה אשמה יותר. כל זה עבר ללא הרבה מילים. וזה אומר הרבה. (No pun intended).

בזמן הנסיעה ליליאן ממשיכה עם המניפולציות הרגשיות כלפי לינה וטוענת שהבריחה אותה בגלל אהבתה אליה. אך בהגעה ליעד מתברר שהדבר שקרי וליליאן סה"כ הייתה צריכה את ה-DNA של לינה בכדי לפתוח כספת נשקים סודית של לקס.

הכספת מלאה במה שניתן להניח כאינספור איסטר-אגס שמעריצי הקומיקס המושבעים יזהו אחד-אחד. לצערי, אני לא אחד מהם. אבל כן זיהיתי בברור פריט אחד, שעמד ממש במרכז החדר באופן ברור לעין – חליפת ה-War-suit של לקס לות'ור (בתמונה).

למי שלא מכיר אותה, מדובר בסוג של גרסה מקבילה לחליפה של איירון-מן רק עם נבל, אך סיפור המקור שלה השתנה מספר פעמים בקומיקס. החליפה מוכרת בעיקר לקוראי הקומיקס ולצופי הסרטים והסדרות המצוירות של DC וזו כנראה ההופעה הראשונה שלה בלייב אקשן המקושר ליקום סופרמן. בתוך הכספת ליליאן מוצאת משהו שהפתיע אותה, משהו שנמצא בתוך קופסה קטנה. משהו שישאיר אותנו עם סימן שאלה גדול בנוגע לתוכן שלה.

החבר'ה ב-DEO מגלים שלינה לות'ור אכן חפה מפשע ושנייה אחת לאחר מכן מטאלו מגיע לשיא חוסר-היציבות שלו ועומד להפוך לפצצת קריפטונייט בלתי נשלטת. סופרגירל עפה בשיא המהירות (כן, כן, ממש עפה, לא דמות CGI מוקטנת שרואים מרחוק, ממש מליסה בנויסט עצמה והכל) לעבר מקום מחבואם של הלות'וריות ומטאלו. סופרגירל ממשיכה את רצף האקשן המהנה של הפרק ואליה מצטרף ג'ון באתי-לעזרת-חבר ג'ונס. ליליאן בורחת וסופרגירל מצילה את לינה ואת עצמה ברגע האחרון בהחלט (אף אחד, לרגע, לא חשש לחייו של ג'ון).

הקורבן היחיד (אוקיי, הפעם משחק המילים כן היה מכוון) היה מטאלו. למרות שאני חושד שהוא הולך לשוב בגרסתו המתכתית לחלוטין. כלומר ללא הגוף האנושי שלו כלל. העניינים נרגעים, לינה לות'ור מזוכה מאשמה, קארה וג'יימס משלימים (מה שבאופן מפתיע, לא הרגיש תלוש או מזורז, אלא כנה ואמיתי). השמחה של שניהם ברגע שנשברו כל החומות הייתה אותנטית ומעלת חיוך.

לינה וקארה מנהלות שיחת סיום-פרק עם חיוכים וחיבוקים. ואז כאשר קארה עוזבת אין קאט לסצנה הבאה, אלא אנחנו נשארים עדיין עם לינה. מה שגורם לנו לחשוד שאולי אחרי הכל לינה אכן בצד של הרעים? ובכן, הסצנה לא עונה על זה בדיוק. לינה חווה פלאשבק שהוא סוג של המשך לסצנת הפתיחה בה היא מתגלה כשחקנית שחמט לא רעה בתור ילדה בבית משפחת לותר. ואנחנו שוב חוזרים ללינה בהווה כאשר היא מחזיקה חייל שחמט ומהרהרת.

אין ספק שהסצנה הזו מנסה לערער לנו את הביטחון לגבי נאמנותה של לינה ולגרום לנו לחשוב שכל מה שהיה עד עכשיו היה פשוט "משחק שחמט" בחיים האמיתיים. ובכן, הסצנה הזו בהחלט הצליחה במטרה שלה. אני כבר לא בטוח יותר בכלום בהקשר של לינה לותר.

שוב סצנת סיום מביכה בין קארה למון-אל, בבקשה שהם יתנשקו הפעם כדי שנוכל להפסיק עם סצנות הסיום המייגעות האלו. אוקיי, זה הולך לקרות, הם הולכים להתנשק, זה דווקא די חמוד, אני פחות כועס עכשיו ו…. אוי לא! אבל עשיתם את התרגיל הזה עם ג'יימס בעונה שעברה, שיתנשקו כבר! מה הפעם? הולי שיט נכנס פטרונוס לדירה של קארה. זה לא פטרונוס! זה מר מיקסזפיטליק! לא יודעים על מה אני מדבר? המלצת צפייה: צפו ב"לויס וקלארק" עונה 4, פרק 11 כהכנה לפרק הבא של סופרגירל.

לסיכום: פרק טוב מאוד שמזכיר את הפרקים הטובים והמהנים של סופרגירל. זה לא פרק גרנדיוזי, עם טוויסטים מטורפים ועלילות מסובכות. אלא פשוט פרק שיש בו את כל הדברים שאני אוהב בסופרגירל: אקשן, ספציפית אקשן שסופרגירל חלק ממנו, עלילה מעניינת והגיון רגשי שלא נכתב ע"י ילד בן 14. מי ייתן והרמה תישאר עד סוף העונה (על מי אני עובד, זה ה-CW, רכבת הרים של איכות זה חלק מהעסק).

ציון: 4