כששמעתי לראשונה על סרט אקשן חדש בכיכובו של קיאנו ריבס אודות מתנקש קטלני, לא כל כך התרגשתי. ריבס לא בדיוק הצליח בעשור האחרון להשתחרר מתבנית "המטריקס" שיצר לעצמו, שלא לדבר על יכולת להחליף הבעת פנים (למתי כספי יש יותר הבעות) כך שהמילה בנאליות הייתה דיי צמודה לכל פרויקט שהיה מעורב בו, ולכן חוסר העניין שלי.

מה גם שבאותה שנה בערך יצא "ג'ק ריצ'ר" בכיכובו של טום קרוז ושני הסרטים יצרו אצלי בלבול מאוד גדול. ובכל זאת, כדי להיות מוכן לפרק השני, מצאתי את עצמי צופה בהופעתו הראשונה של מר וויק על המסך… ואוו זה היה כיף!

הסרט הראשון היה במשפט אחד- אקשן מטורף ומבדר עד לרמת הקומדיה! כתיבה שנונה לעלילה מאוד גנרית ושחוקה. משחק מאוד משעשע מצד דמויות ברוטליות ואלימות. דיסוננס מפה! דיסוננס משם! הורגים כאן כלב! אבל גם אלפי אלן שוב משחק את הילד המפגר (רפרנס למשחקי הכס)! והכל בליווי אקשן נהדר ללא מעצורים. מה שהיה כל כך טוב בסרט הראשון הוא העדר אלמנט "האכלה בכפית". נפרש בפני הצופה עולם שלם, עם חוקים וכללים בעולם המתנקשים, אך כלום לא באמת מוסבר עד הסוף אך די והותר בשביל לספק התחלה, אמצע וסוף לסיפור פשוט על איש שאהב את כלבו (בין השאר).

הסרט השני, בבימויו החוזר של צ'אד סטלסקי (שעבד עם ריבס בעבר על הפעלולים במטריקס), ממשיך בדיוק פנטסטי מנקודת הסיום של קודמו. וויק ממשיך במסע הנקם שלו אחר אלו שרצחו את כלבו וגנבו את רכבו האהוב. לאחר שג'ון מצליח להחזיר את הרכב (סצינה שכוללת הופעת אורח של פיטר סטורמר) נראה שכל הקצוות נסגרים, והמחסל הבכיר ביותר בעולם יכול לשוב לגמלאות שקטות ורגועות.

כמעט באותה צורה פסטורלית ומלנכולית, בה נפתח הסרט הקודם, ממשיכים חייו של וויק, כשברשותו כלב חדש חסר שם, רכבו האהוב שישופץ ע"י לואיג'י מאריו… הכוונה… הדמות של ג'ון לגוזיאמו מהסרט הקודם, ביתו השליו והוידאו האחד והבודד ההוא של אשתו הלן. מה עוד פסיכופט צריך? אך עד מהרה העבר שוב מכה בגבו של ג'ון גיבורינו, והוא מוצא עצמו שוב בלבוש שחורים במצוד אחר מאפיונרים עם משאלת מוות.

אם יש משהו שהסרט מצליח להעביר בצורה מושלמת, כמו קודמו, זו לא העובדה שמדובר רק באקשן חביב או כתיבה חריפה, מדובר במשחק מצוין של ריבס ושאר צוות השחקנים. ריבס מעביר בשתי הבעות פנים בלבד- כעס, עצב, אושר, פחד, חרטה, חמלה וכו'. הדמות של וויק עוברת מערבולת רגשית מטורפת והקהל מצליח להזדהות עם תחושות אלו בעוד ריבס בקושי מזיז את השפם! איאן מקשין חוזר לגלם את ווינסטון, מנהל מלון הקונטיננטל ובכיר בארגון המתנקשים בו עובד ג'ון. מקשין, מקסים כתמיד, מגלם לא רק מעסיק, אלא משמש כמעיין דמות אב לג'ון.

את הנבל המרושע התורן סנטינו מגלם ריקרדו סקאמריקו (ככה שנדע שהוא מנוול ואיטלקי…) ששוב, לצד אימה וכוחניות של בוס עולם הפשע, מצליח להעביר אופי של ילד סנוב עם המון כסף ומעט שכל (בשלב מסוים בסרט הייתה לו הבעת פנים של "אוקי… לא חשבתי על זה עד הסוף"). ובואו לא נשכח את לורנס פישבורן, שהופעתו בטריילרים הפכה את הסרט ל"אלו הם חייך" על ריבס עבור חלק מהצופים. פישבורן משחק נהדר ומעביר לא מעט רפרנסים סמויים עבור מעריצי המטריקס.

לסיכום: במידה ותהיתם האם כל מה שמנינו עכשיו: משחק, כתיבה, אקשן ואפילו פס קול חביב ביותר, הופכים את "ג'ון וויק פרק 2" להצלחה? התשובה היא: באופד חד משמעי, שאינו משתמע לשני פנים, כו!

זה לא משנה שהסרט ממחזר בדיחות באופן מדויק מהסרט הקודם. זה לא משנה שהאקשן הופך רפטטיבי לא מעט. זה לא משנה שזה קיאנו ריבס! ג'ון וויק הוא דמות שראויה להיכנס לפנתאון סרטי האקשן. לא רק שאני מצפה להמשכון וסרטים נוספים בסדרה (אך אל לנו להתחזר רבותי), אני אשמח לראות את וויק הולך ראש בראש עם מתנקש חסר מעצורים נוסף הו… בואו נאמר… לבוש אדום.

לכו לראות. ההנאה מובטחת.

ציון: 5