לאחר שבועיים די מוזרים באזורי זמן שונים ומשונים, צוות האגדות חזרו למסלול עם פרק מלא אקשן, הומור וסקס אפיל. כידוע, כל פרק בסדרות של DC מתחיל עם תקציר מטופש ומייגע של הסדרה, שמלא במשפטי מחץ שכל אחת מהדמויות מקריאה בקול שלה. הפעם זה תורו של מיק רורי (שמסיבה לא ברורה מדבר כמו בולדוג זועף) שמקריא את התקציר בחוסר חשק. כיוון שאנחנו אוהבים הומור שמודע לעצמו, כשסיים את מונולוג הפתיחה הוא הוסיף את מה שכולנו חושבים – "מי לעזאזל כותב את החרא הזה?"

המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק:

בהמשך לפרק הקודם, ריפ האנטר קיבל את הזיכרונות שלו בחזרה, אבל עם טוויסט. ת'ואן, שאוהב להיות מרושע סתם בשביל הכיף, החליט "להמציא מחדש" את ריפ עם שינוי רציני בגישה. אז ריפ האנטר חזר! אבל במקום לרצות להציל את הטיימליין ולתקן את ההיסטוריה יחד עם שאר האגדות, הוא הצטרף ללגיון האבדון והפך לנבל באד-אס שנחוש לשנות את ההיסטוריה לטובתו.

ריפ הוא בריטי גאה, ואם יש אירוע אחד בהיסטוריה הבריטית שכואב יותר מהאחרים, זאת מלחמת העצמאות, בה הגנרל וושינגטון הצליח להוביל את המרד של 13 המושבות כנגד האימפריה הבריטית ולהכריז על ארצות הברית כאומה חדשה ודמוקרטית. לכן, ריפ מחליט לשבש את ההיסטוריה ולוודא שהבריטים מנצחים, חצי בשביל האגו שלו, וחצי כמלכודת למשוך את האגדות לאזור שלו כדי שהוא יוכל לגנוב מהם את אחד החלקים של "חנית הגורל".

ריפ המחודש מתגלה כפעלתן ביותר. במהלך הפרק הוא מחלק נשקים אוטומטים לחיילים הבריטים, מנסה להרוג את שרה פעמיים, חוטף את גנרל וושינגטון, הורג את וושינגטון (לאו דווקא בסדר הזה), שולח את מיק רורי להוצאה להורג, משבית לגמרי את הוייבריידר, פיירסטורם והאטום עם סוג של EMP שלא מאפשר להם להשתמש בכוחות שלהם, מאיים על ג'קס ומנסה על הדרך לפתות אותו להצטרף לצד של הלגיון עם הבטחת איחוד מרגש עם האבא שמת ו… משיג את החלק של החנית.

במילים אחרות, בפרק אחד ריפ האנטר היה נבל יותר מוצלח מ"לגיון האבדון" ביחד ולחוד, והוא עשה את זה עם טונות של סקס אפיל. מי היה מאמין ששינוי גישה יהפוך את ריפ ילד האימו לנבל מסוקס?

האגדות מפוזרים במשימות שונות כדי להציל את גורל אמריקה, אבל המשימה המעניינת מכולן הייתה של ניית' – להכניס את אמאיה למיטה. הרי זה ברור שכשיש בחורה על הספינה, לפחות מישהו אחד יהיה בקטע שלה (שרה לא נחשבת, כי היא יותר בקטע של בחורות והיא גם כעוסה חצי מהזמן). ומכיוון שאמאיה בחורה טובה מדי בשביל ללכת על מישהו כמו מיק הפושע גס הרוח, ניית' נראה כמו פוסטר בוי, גיבור על, רגיש, חכם וחסר יכולות חברתיות. הוא מלמד את השועלה משנות ה-40 על סקס ללא מחויבות ב2017, תוך כדי שיעור היסטוריה קצר על המהפכה המינית של שנות ה-60, מה שיוצר מתח מיני אינטנסיבי בין השניים עד שניית' כמעט קופא מקור ומשתמש בשורה הכי צ'יזית שיש – שהיא צריכה לחמם אותו. מפה לשם, ברוכה הבאה, אמאיה, לעולם הטינדר.

אני בעד החיבור של אמאיה וניית', הם ממש מתאימים: הוא חי את רוב חייו תקוע בעבר, כהיסטוריון, והיא ליטרלי מהעבר. יש ביניהם כימיה טובה, הם נראים טוב ביחד ורומן ביניהם יכול להוסיף עוד עניין לסדרה. כרגע נראה שהכיוון של הכותבים זה לעשות את זה חד צדדי – אמאיה לא מאמינה בלהתחבר עם חברי צוות (אם, נגיד, נשכח את זה שהיא רצתה לעזוב את הליגה כדי להיות עם רקס והעובדה הקטנטונת שהיא הרגע שכבה עם ניית') והיא מעדיפה שמה שהיה בניהם יהיה עניין חד פעמי. מה שברור שלא יהיה, וניית' הולך להתאהב בה מעל כל הראש לאורך החצי השני של העונה.

ההומור בפרק הזה היה חלק מאוד דומיננטי: בין אם זאת המחווה ל"מותק, הילדים התכווצו", בה ריי בגודל של האטום בורח מחולדה מרושעת, או ג'קס, ששואב השראה מ"שכחו אותי בבית" ומטמין מלכודות בספינה כדי לעכב את ריפ מלמצוא את החנית, שיעורי ה"מה זה להיות אמריקני" שמיק רורי נותן לוושינגטון, פרופסור שטיין שמתעקש פעם אחר פעם שהוא פיזקאי ולא רופא, למרות שהוא נאלץ לא מעט פעמים לבצע ניתוחי חירום בחברי הצוות, למרות סלידתו מדם, ונאומי הכמה כיף להיות בריטי של ריפ.

ולמרות שחג המולד היה לפני חודשיים, חברי האגדות חוגגים אותו דווקא השבוע. כנראה שהזמן באמת זז אחרת כשאתה על ספינת חלל.

לסיכום: הפרק של השבוע היה מהנה ביותר, והסיבות שבגללן הסדרה הזו משכה את תשומת ליבי היו מאוד דומיננטיות כאן. אקשן, הומור, נבל שכיף לראות על המסך, רומן מתפתח בין חברי הצוות והפרדוקס של אישה שחורה מעמידה פנים שהיא נשואה לגבר לבן ב-1776 ואיכשהו לאף אחד זה לא נראה מוזר. כמה כייף לחיות בתוך הבועה שלהם.

ציון: 4.5