קשה מאוד לרצות בוקיז (צופים שגם קראו את הספרים עליהם מבוססים הסרט או הסדרה). לכל אחד מאיתנו, במהלך הקריאה, נוצרת תמונה בראש של איך כל דמות אמורה להיראות ולהתנהג, כאשר מעבירים את הספרים למדיה אחרת, קולנוע או טלוויזיה, הבחירות נעשות על ידי אנשים אחרים, בימאים, מפיקים, מלהקים ועוד. אם הבחירות של השחקנים לא תואמות את דעתנו, זה מפריע. אבל בואו נניח את הליהוק בצד, אנחנו ממש, אבל ממש, שונאים שעושים שינויים קיצוניים בעלילה כדי למכור את הסרט או הסדרה כיותר סקסיים או להתאים אותו לקהל שונה לחלוטין משיקולים אלו ואחרים.

המשפט שגורס "אם זה לא מקולקל למה לנסות לתקן את זה" אמור להיות הקו המנחה של כל מי שעושה עיבוד מהדף למסך, אבל לצערנו, ברוב המקרים, בשנייה שתסריטאים מהביזנס מקבלים את חומר המקור, הם מרגישים צורך לא מוסבר לשנות הכל ולהפוך את זה למשהו אחר לגמרי. התוצאה היא שהשמות נשארים אותו הדבר והסיפור הכללי דומה אבל כל השאר שונה. וזה מאוד מרגיז את קוראי הספרים.

ישנם מקרים בהם הסופרים מעורבים באופן ישיר בהפקה. הם משתתפים בישיבות תסריט, נותנים את דעתם בתהליך הליהוק ונמצאים על הסט בזמן הצילומים. (דוגמאות בולטות הם: ג'יי.קיי. רולינג, ג'ורג' ר.ר. מרטין, ורוניקה רות' וג'ון גרין). ויש מקרים בהם, סביר להניח, הסופרים מכרו את הזכויות ההסרטה בשלב מאוד מוקדם של הקריירה ואיבדו את הזכות להביע דיעה לגבי גורל החומר הכתוב ואיך יפתחו אותו אם בכלל.

לחצו על התמונה להגדלה

בשנת 2007 יצא לאור הספר הראשון בסדרת ספרי "בני הנפילים" (באנגלית The Mortal Instruments) של קסנדרה קלייר, שאז, היתה סופרת צעירה בתחילת שנות השלושים לחייה. אולם, קלייר עשתה את הטעות של למכור את הזכויות לספריה ממש על ההתחלה, לפני שהיא קלטה שיש לה מכרה זהב בידיים וכתוצאה מכך לא הייתה לה שום שליטה על הפיתוח של הספרים למדיה ויזואלית. מאז הסדרה גדלה לאימפריה של ממש ותורגמה לעשרות שפות (כולל עברית בהוצאת גרף).

ב-2013 יצא סרט קולנוע שמבוסס על הספר הראשון שלה "בני הנפילים: עיר העצמות", הסרט זכה לביקורות מעורבות: המעריצים אהבו את הסרט אבל כל שאר צופי הקולנוע לא והביקורות קטלו את הפרנצ'ייז הפוטנציאלי. ההפקה של סרט ההמשך נעצרה עד שלבסוף בוטלה לגמרי, מה שאכזב כצפוי את המעריצים.

הסרט עצמו לא היה רע, הליהוק היה מושלם: ההפקה הלכה ממש "by the book" (תרתי משמע) וליהקה צוות שחקנים משובח ואיכותי שלא רק נראה בדיוק כמו הדמויות בספר אלא גם הפגין יכולות משחק גבוהות. האפקטים היו חביבים, סצנות האקשן היו מעניינות, התלבושות והאיפור היו בטעם טוב, הדבר היחידי שהרס היה התסריט.

הסיפור עצמו נשאר אותו סיפור רק שהתסריטאים החליטו לחרוג קצת יותר מדי ממקור ההשראה וערבבו חלב עם מים, ולזה, כנראה, יש חלק משמעותי בכישלון הסרט. כולנו קיווינו שההפקה תלמד את הלקח ובסרט השני (שכבר הוכרז והיה בשלבי הפקה מתחילים) הם יתקנו את הטעויות אבל לצערנו לא הגענו לשם.

בתחילת 2015 קסנדרה קלייר שיתפה בטוויטר שלה שרשת ABC החליטו לקנות את הזכויות לספרים ולהפוך אותם לסדרת טלוויזיה! ההתלהבות וההתרגשות היו בשמיים. כשיש סדרת ספרים ארוכה (וזו סדרה שיש בה שישה ספרים), מעריצים יעדיפו סדרה שיכולה לספר באופן מעמיק את הסיפור מבלי להתחשב במגבלות הזמן שיש לסרט. סרט יכול להיות גג 3 שעות וגם בזמן הזה לא לכסות באופן ראוי ספר שלם מבלי לעשות כל מיני ויתורים על קטעי עלילה ודמויות משנה, אבל בסדרה יש מינימום 10 שעות לעונה (או 20 שעות אם זאת עונה ארוכה) בהן אפשר לתת ייצוג הולם לכל דמות וכל קו עלילה ולרצות את כולם.

לצערי, מהר מאוד התנפצה לי הבועה. ההפקה החליטה שהם עושים ריבוט לכל הסדרה, מה שאומר ליהוק מחדש, סגנון אחר, סיפור שונה והסדרה תשודר בערוץ Freeform שזה השם החדש של ערוץ המשפחה של רשת ABC. מה שאומר, עלילה מצונזרת שמתאימה לגיל צעיר יותר.

הליהוק המחודש הוא החלק הבעייתי ביותר, כי אנחנו המעריצים, ממש נקשרנו לשחקנים של הסרט והם היו ליהוק החלומות של כולנו. אפילו השחקנים עצמם (למעט לנה האדי שהייתה כבר מחויבת לסדרה אחרת, אולי שמעתם עליה, "משחקי הכס" משהו) היו מוכנים לחזור לאותם התפקידים במסך הקטן, אבל, ההפקה הייתה נחושה לעשות ליהוק מחדש והתוצאות היו מאוד שנויות במחלוקת.

בדומה לג'יי.קיי רולינג שיצאה למלחמת אינטרנט נגד כל מי שהביע התנגדות לליהוק "הרמיוני השחורה" למחזה של הארי פוטר, קסנדרה קלייר הגנה בחירוף נפש על צוות השחקנים המגוון שלוהק אל מול כל המתלוננים, אך הפעם אומר שאני לא מסכימה איתה. בזמן שרולינג מעולם לא ציינה באופן מפורש את צבע העור של הרמיוני, קסנדרה קלייר היא סופרת שמתמחה בפרטים הקטנים. היא אוהבת לתאר את הדמויות שלה עד לפרט הקטן: צבע עור, גובה, מבנה גוף, כתמי לידה, נמשים, שיער, עיניים וסגנון לבוש, מה שבקלות יצר בעיני המעריצים דמות מאוד ספציפית. מה שבקלות יצר בעיני המעריצים דמות מאוד ספציפית, לדוגמא, לוסיאן גריימארק, איש הזאב של הסדרה, שמתואר כבחור חיוור ובהיר עיניים הוחלף בשחקן אפרו אמריקאי.

בהוליווד לא חסרים אלפי שחקנים (חלקם אפילו שחקנים טובים) שיכולים להתאים לכל קטגוריות המראה שהיא יצרה, אחרי הכל, הם עשו זאת בסרט. במקום זאת ההפקה (ללא קשר לדעתה של קלייר) החליטה לשנות את המראה החיצוני (או הרקע העדתי) של כמעט כל הדמויות ושכרו צוות שחקנים שרובו עם מעט מאוד ניסיון במשחק (או המילה הזו שהוליווד מתעלמת ממנה לחלוטין, "כישרון") ולצערי זה בולט עד מאוד.

החלטתי שאני לא מתכוונת לצפות בסדרה. סדרת הספרים הזאת מאוד קרובה לליבי ולא רציתי להתאכזב פרק אחר פרק. אם מעריצים של "משחקי הכס", אחת הסדרות הכי מושקעות בטלוויזיה, מתלוננים על העיבוד של הספרים, ל"ציידי הצללים" לא היה שום סיכוי מההתחלה. אחרי כמה חודשים הסדרה עלתה לאוויר והביקורות החלו לזרום.

כצפוי, כל מעריצי הספרים לא היו מרוצים. הבלוגים היו מלאים בתלונות על שינויים בעלילה, מראה חיצוני, ויכולת משחק גרועה של כל השחקנים בסדרה. אבל איכשהו, למרות זאת, הסדרה הפכה להצלחה. כנראה שהשיבוץ בABC משפחה משך את קהל היעד הרצוי (בני העשרה הצעירים יותר) וההפקה קיבלה אור ירוק לעוד 2 עונות.

מפה לשם, שוכנעתי לבסוף לתת הזדמנות לסדרה:

הטוב:

העונה מורכבת מ-13 פרקים שמכסים בצורה מעמיקה את הספר הראשון "בני הנפילים: עיר העצמות". נכון, היו לא מעט שינויים, אבל באופן כללי העונה הצליחה לכסות את רוב העלילה של הספר, שזה משהו שמאוד חשוב לבוקיז. למרבה ההפתעה, הכתיבה עצמה של הסדרה, התסריטים, לא רעים בכלל והיה אפילו דיי מעניין לצפות מאמצע העונה, רק חבל שרוב השחקנים לא ידעו לתרגם את זה כמו שצריך (אבל נגיע לזה בהמשך).

לידיה ברנוול – דמות שלא הייתה קיימת בספרים ובסרט והייתה הפתעה לטובה. היא מייצגת בצורה ברורה את הקונספט של מה זה להיות צייד צללים והאחריות שמגיעה עם זה אבל גם את הקונפליקט הפנימי של הרגש, חוש הצדק והאכפתיות. סטפני בנט הייתה גם אחת היחידות שלא שיחקה כמו רובוט.

ג'ייס ויילנד –. דומיניק שרוורד נכנס לנעליים מאוד גדולות, הדמות הגברית הראשית בסדרה, מושא אהבתן של מיליוני מעריצות (ומעריצים) מסביב לעולם, יש לו את המראה הנכון והגישה הנכונה עכשיו צריך לקוות שיכולות המשחק שלו ישתפרו.

השדים – מפלצות מפחידות, עכבישים ענקיים, שדים עם פה שהולך ל-4 מקומות שונים. לפחות במחלקה הזאת הם השקיעו לא מעט תקציב וזה נראה אמין ומפחיד!

הרע:

המשחק –  אני לא יכולה לתאר אפילו כמה גרוע המשחק. כמעט כל השחקנים בסדרה משחקים בצורה מוגזמת ומגוחכת. הבחורות מנפנפות בשיער כל פעם שהן הולכות (על עקבים דקים), הבחורים מנסים באופן אחיד להראות שהם קשוחים אבל רגישים מבפנים.

האפקטים – אולי לסדרה אין מספיק תקציב עדיין להשקיע באפקטים ובעונה הבאה זה ישתפר אבל הפורטלים, הקסמים, התזוזות המהירות של הדמויות עם הכוחות, המוות של השדים, החרבות שארפים שנראות כמו גרסת צעצוע של חרבות-אור ממלחמת הכוכבים. הכל פשוט נראה חובבני. מסך ירוק ואפקטים של שנות ה-80.

התלבושות – זה נכון שציידי צללים ידועים בלבוש השחור שלהם (מה שגם מוסבר בספרים) ואיזבל מאוד אוהבת את השמלות הצמודות שלה אבל איפשהו נפלה החלטה בהפקה שכל ציידי הצללים יראו כמו חובבי סאדו-מאזו עם תלבושות של עור/ויניל ושרשראות. הכל צמוד מדי, חשוף מדי (חשבתי שזאת תוכנית לכל המשפחה) ולא מעניין אותי כמה רזות הבחורות, אף אחת לא יכולה להילחם בשדים בנעלי עקב סיכה 24/7.

מגנוס ביין – אחת הדמויות הכי חשובות בספרים עד כדי כך שהוא קיבל סדרת ספין-אוף משלו. הוא מתואר כדמות מוחצנת אך כריזמטית, מלאה בהומור וסקס אפיל שלבושה באופן קבוע בצורה מאוד דרמטית ומושכת תשומת לב, מאופר באופן קבוע בנצנצים ועם עיני חתול. כל זה, לא בא לידי ביטוי על ידי הארי שאם ג'וניור, שאני מאמינה שלוהק לתפקיד נטו בגלל שהוא אסיאתי עם נטייה לדרמטיות (אחרי התפקיד שלו בסדרה GLEE). מעט מאוד מאמץ ומחשבה הושקעו בלבוש והאיפור של מגנוס ועיני החתול שלו מופיעות רק פעם ב. זהו לא משהו שאמור להיעלם אלא להיות קבוע.

המכוער:

ולנטיין – אולי הליהוק הנוראי מכולם, מי שאמור להיות הנבל המאיים אך הכריזמטי הוא לא מאיים ובטוח לא כריזמטי. אין לו טיפה של סקס אפיל וכמנהיג כת הוא אמור למשוך אחריו אנשים ועם דיבור מגומגם ומראה חיצוני שלוקה בחסר, אף אחד בחיים לא היה הולך אחריו.

האיפור – צריך לפטר את המאפרים של הסדרה. הרונות שמצוירות על ציידי הצללים נראות כאילו מישהו צייר עליהם בטושים, הבחורות מאופרות בצורה כבדה ומוגזמת שגורמת להן להראות באופן גורף כמו נערות ליווי, הערפדים מאופרים כאילו הם יצאו מאיזה סרט ישן בו לכולם יש יותר מדי טאלק על הפנים וליפסטיק חום להדגיש את השפתיים שלהם.

הדם – אנחנו ב-2017 אנשים! הדם בסדרה נראה כמו פטל/קטשופ. בין אם זה "פציעה" על השחקנים או הדם ששותים הערפדים, זה פשוט נראה כמו מיץ אדום ולא דומה בשום צורה לסטנדרטים שהתרגלנו אליהם בטלוויזיה ובקולנוע.

לסיכום: למרות מספר שינויים מרגיזים בעלילה ויכולות המשחק הלוקות בחסר של השחקנים החלטתי להמשיך לעונה השנייה. אולי זה מזוכיזם ואולי בגלל שאני כל כך אוהבת את הספרים שאני רוצה לראות איך הם יתרגמו את השאר. אני מוכנה לתת להם הזדמנות שווה. לא מעט סדרות פורחות אחרי העונה הראשונה כי הן מקבלות יותר ביטחון, יציבות והכי חשוב, יותר תקציב. בואו נקווה שכל הדברים האלה יגרמו לעונה השנייה, שהחלה לפני מספר שבועות, להיות טובה יותר ושיהיו לי פחות סיבות להתלונן.

ציון: 2.5