"רכבת לבוסאן" הוא אחד הסרטים המדוברים של 2016. הוא הוקרן בהרבה מאוד פסטיבלים, זכה להצלחה קופתית נדירה בקוריאה וברחבי העולם, הביקורות עליו משתפכות, והוא מצא את עצמו ברוב רשימות 10 הסרטים הטובים של 2016. עם זאת, הוא לא זכה להפצה קולנועית בישראל (והוא לא היחיד – סרט נוסף שנתקל בגורל דומה הוא "איש האולר"). גל פלודה, שמצליח להשלים את החוסרים ולתת זרקור לאוהדי הז'אנר, ראה את הסרט הייחודי הזה וממליץ לכם לקחת את הרכבת הראשונה שתוכלו כדי לראות אותו (ראיתם מה עשינו כאן?).

קבלו סצנת פתיחה – כביש בשום מקום. נהג משאית עובר דרך מחסום דרכים, כאשר אנשים בחליפות אב"כ מטהרים את האזור הסמוך לכביש. נהג המשאית רוגז על העיכוב, אך האנשים במחסום מרגיעים אותו ומבטיחים לו כי מדובר בנוהל שגרתי עקב "חשש מדליפה של כור גרעיני". הנהג ממשיך בנסיעה וברגע של חוסר זהירות פוגע בצבי שחוצה את הכביש. מרוגז עוד יותר על חוסר מזלו, הנהג יורד ובודק את הגווייה של הצבי, אך הוא יותר מודאג מהנזק למכונית. לאחר שהוא מוודא שאף אחד לא הבחין בתאונה, הוא ממשיך בנסיעה. המצלמה נשארת בפריים על הצבי המת בעוד המשאית נעלמת במרחק. הצבי מתרומם לפתע, אך אפשר לראות כי משהו ממש, אבל ממש לא בסדר בצבי הזה. בום. הכתוביות עולות. זו ההתחלה של 부산행 (לטובת קוראינו בקוריאה) או בעברית "רכבת לבוסאן".

הגיבור הוא סוק-וו, מנהל בחברת השקעות שגר בסיאול. הוא גרוש ואיש עסוק באופן כללי, שאין לו זמן לגדל את בתו היחידה, ומשאיר אותה תחת השגחתה של אמו המבוגרת. לסוק-וו אין זמן אפילו לקנות מתנה ליום ההולדת של בתו, ולכן הוא שולח את העוזר שלו לקנות לה משהו מגניב. אבל למרבה הצער – זו בדיוק אותה מתנה שהוא הביא לבתו סו-אן גם בשנה הקודמת. לאחר הדרמה הצפויה מצד הבת, סוק-וו מבין כי הוא כשל בחובותיו כהורה ומבטיח, כפיצוי לסו-אן, לקחת אותה לבקר את אימה בעיר בוסאן המרוחקת, כבר ביום המחרת.

השכם בבוקר הם נוסעים לתחנת הרכבת המהירה, ה- KTX, רכבת הקליע המהירה של קוריאה המגיעה למהירות של מעל ל- 300 קמ"ש. בדרך סוק-וו כמעט מתנגש בשיירה של מכוניות של צוותי הצלה ומהרכב הם מבחינים בבניין שבוער. סוק-וו מבין כי משהו מתרחש אך הוא מרגיע את סו-אן וממשיך לכיוון התחנה. בזמן ההמתנה לרכבת, כמו בכל סרט אסונות שמכבד את עצמו, הם (ואנחנו) נפגשים עם הדמויות הנוספות – פועל קשה יום בשם סאנג-ווה הבז לאנשי הצווארון הלבן (כגון סוק-וו) המלווה באשתו ההרה סיונג-קיאנג, קבוצת בייסבול של תיכון מקומי, מנכ"ל עשיר בשם יון-סוק וצמד אחיות קשישות. כפי שאפשר להניח – זו תהיה הקבוצה סביבה יתמקד הסרט. בזמן ההמתנה, מגיע לתחנה גם חסר בית מרופט המזהיר אותם שמשהו רע עומד להתרחש. הם כמובן מתייחסים אליו בביטול ועולים לרכבת. מה אתם חושבים שיקרה עכשיו?!

ממש ברגע בו הרכבת יוצאת מהתחנה, עולה עליה גם נוסעת צעירה שנראית במצוקה נוראית, כאשר אפשר להבחין בפצע נשיכה גדול על רגלה. סו-אן מסתכלת החוצה ומבחינה כי יש מהומה מחוץ  לתחנה ובעוד היא מתבוננת היא מבחינה כי אדם מתנפל על מנהל התחנה באכזריות. הרכבת מתחילה בנסיעה ובינתיים, דיילת ניגשת לברר מה מצבה של הצעירה הפצועה וכמו בכל סרט אימה המכבד את עצמו אנו לומדים לקח חשוב – זה לא בריא להיות טוב או מתחשב יתר על המידה. הצעירה, שהיא כבר זומבי, נושכת את צווארה של הדיילת ומכאן כבר "השמחה" תעבור ברחבי הקרונות ברצף של נשיכות זומביות בקצב מסחרר.

לא ארחיב על שאר פרטי העלילה, אבל זומבים ורכבת מהירה – זה מתכון לאקשן קלאוסטרופובי מהודק, ו"הרכבת לבוסאן" בהחלט מספק את הסחורה. בהערת אגב – מישהו צריך לחקור את המשיכה של סרטי הז'אנר הקוריאניים לרכבות, ע"ע "רכבת הקרח" של בונג ג'ון-הו מ 2013.

למרות האקספוזיציה והאפיונים המעט קלישאתיים של הדמויות, "הרכבת לבוסאן" מצליח להיות משב רוח מרענן בנוף סוגת הז'אנר, שסובל באחרונה משפע חסר מעוף ברובו. בסרט תפניות רבות בעלילה, כאשר הנוסעים רק רוצים להגיע לתחנה בה הם יוכלו לרדת בבטחה וללא החשש מלהיות המתאבן של איזה זומבי רעב, אבל מאחר ומדובר באפוקליפסת הזומבים – לרכבת הזו יהיה קשה למצוא תחנה אחרונה. הסרט גם לא מפחד להציג ביקורת חברתית ומתיחת גבולות של החלטות אתיות, הנוצרות מהחיכוך בצורך להחליט בין טובת האינדיבידואל לבין טובת הקבוצה והכלל.

הייחוד של "רכבת לבוסאן" הוא קודם כל בייצוג הזומבים – הם בכלל לא סתומים ואיטיים כמו שהם מתוארים בדרך כלל. הזומבים כאן רצים בטירוף, מזנקים וקופצים ורוב הסיכויים שהם יגיעו לכל מקום לפניך! אכן מדובר ביצורי טרף זריזים, אך כן יש להם נקודות תורפה מסוימות המצופות מהם (וכדי לתת איזשהו צ'אנס לגיבורים להתגבר עליהם).

כמו כן, ישנה כמובן הייחודיות של כליאת הנוסעים במקום קטן ודינמי כמו רכבת ה KTX– טוויסט מעניין שמאפשר ליצור מצבי לחץ ייחודיים וגם הזדמנות לתת למצלמה לצאת לכמה מסעות וירטואוזיים ומסחררים. יש לציין לטובה את האפקטים המוצלחים לאורך הסרט, השומר על ערכי הפקה מאוד גבוהים, בייחוד יש לציין את "נחילי הזומבים" המסתערים על מקומות שונים ומשונים.

מאחורי המצלמה עמד הבמאי הקוראני יון סאנג-הו, שלפני הסרט הנוכחי כתב וביים 2 סרטי אנימציה שעסקו בדרמות ריאליסטיות הכוללות מסר חברתי שזכו לשבחי המבקרים. "רכבת לבוסאן" הוא סרט ה"לייב אקשן" הראשון עבורו והוא מוכיח כי כשרונו אינו מוגבל רק לדמויות מונפשות.

"רכבת לבוסאן"  זכה לאהדת הצופים כאשר במהלך קיץ 2016 הוא שבר שיאי הכנסות בקוריאה עם מעל 11 מיליון צופים(!!!) והכנסות של קרוב ל 100 מיליון דולר ברחבי העולם (בעיקר האסייתי). הוא זכה גם לפרגון מצד המבקרים, כאשר במדינת המולדת שלו הוא אף גרף מספר פרסים בפסטיבלים שונים. למתעניינים, סאנג-הו הוציא פריקוול באנימציה בשם "תחנת סיאול" המקדים את עלילת הסרט.

לא מכבר פורסם כי חברת ההפקה הצרפתית "גאומונט" מתכננת גרסה דוברת אנגלית לסרט. כמו תמיד, כנראה יגויסו לפרויקט הזה שמות מוכרים וידועים, יושקעו בו ערימות של דולרים והתוצאה תהיה מחורבנת.

לסיכום: "רכבת לבוסאן" הוא עוד הוכחה שהקולנוע הקוריאני הוא הקולנוע הכי היפראקטיבי שיש, שמצליח להפיח חיים גם בז'אנר המאוס והלעוס ביותר (תרתי משמע)/ וגם אם לפעמים הבדלים בין התרבות שלנו לתרבות האסייתית מקשים קצת על הבנת הניואנסים– התוצאה היא אחד מסרטי האימה (והזומבים בפרט) המבדרים והמותחים ביותר של הזמן האחרון.

ציון: 4


נשאיר אתכם עם נעימה קלאסית ומרגיעה על רכבות ותחנות אחרונות בכלל: