לפני יותר מחודש נפתחו שעריו של "ווסטוורלד", אבל נראה כי מבקרי הפארק חלוקים בדעתם ורבים עוזבים חזרה הביתה.

הסדרה הראוותנית מציגה לנו את העולם האוטופי של ווסטוורלד בו כל מבקר יכול להיות מי שירצה בעולם רווי מין ואלימות (איך לא) והמון אפשרויות להרפתקאות להן אנו לא זוכים בחיי היום יום שלנו. לצד זאת חיים האנדרואידים בלולאות פעילות קבועות שחוזרות על עצמן. כך גם בנויה המחצית הראשונה של הסדרה, כשמרבית הפרקים מתחילים עם דלורס וברנרד וממשיכים לדמויות קבועות וללולאות שלהן ובשל זאת הסדרה עצמה נתקעה בלולאה ללא התקדמות רבה.

ההתקדמות מתחילה בפרקים 4 ו-5 בהם האנדרואידית דלורס, האוספת יותר ויותר פיסות מידע וזיכרון, מחליטה להתלוות ללוגן וויליאם, המבקרים בפארק, למסע הרפתקני כחלק מאתגרי הפארק ובעצם בחירה זו שוברת את לולאת התסריט הכתובה שלה.

מטרתה של דלורס היא להגיע לגילוי על חייה, להכיר באפשרויות ובבחירות שעומדות בפניה, להבין את סוד עולמה ולתפוס בעלות על גורלה. במילים אחרות- מטרתה של דלורס היא לגלות לנו את כל הסודות של הסדרה והעולם המכונה ווסטוורלד.

בין גילוייה היא שומעת על המבוך המסתורי שעדיין לא נחשף. צורת המבוך היא מסוג לבירינת- מבוך המזוהה עם המיתוס היווני העתיק והמינוטארוס טורף האדם השוכן בו. לאחר מכן, בימי הביניים, הושאל אותו לבירינת לנצרות, והמבוך נחשב למסע הגאולה ומפגש עם אלוהים. ישנן עדויות לצליינים אשר נהגו לחצות את הלבירינת על ברכיהם וידיהם ולהיפצע במהלך הדרך עד שיגיעו למרכז ושם יזכו להארה ומזור לכל מכאוביהם ותחלואותיהם, תהליך שמשול לעליה למקומות קדושים לצורך המפגש עם האלוהים. במפגש אקראי עם מגדת עתידות, דלורס בעצמה מקבלת מידע כי עליה לעבור במבוך ורק כך תוכל למצוא תשובות לשאלותיה.

את אותו מבוך מחפש גם אד האריס על מנת להבין מה מסתתר בלב העולם, מה הרובד הנוסף שארנולד, שותפו של ד״ר פורד, ייצר בלב ליבו של ווסטוורלד. כל הרמזים מראים כי ארנולד עצמו, שותף בהגיית ויצירת הפארק, האמין בבריאה שלו ושל ד"ר פורד כעולם בפני עצמו. ארנולד היה אובססיבי לגבי יצירת התודעה ובניית העולם עד כדי כך שמסופר עליו כאדם היחיד שמת בווסטוורלד, בניגוד לחוק שבני אדם לא יכולים להיפגע בפארק. בין הסיפורים עולה כי ארנולד למעשה התאבד, אך שאלת גורלו האמיתי עדיין מרחפת באוויר ואם נשאיל את הסיפורים סביב הלבירינתים בימי הביניים ובנצרות, ייתכן כי מי שממתין בלב המבוך הוא ארנולד עצמו.

סביר כי כאשר דלורס והקאובוי השחור יפגשו הם יהפכו לשותפים טבעיים בדרכם לגילוי המרעיש. דלורס בחיפוש אחר היוצר שלה והקאובוי השחור בחיפוש אחר ידע שעדיין לא ברור לשם מה נחוץ לו.  ד״ר פורד לא מתכוון לעצור באד האריס מלגלות את מה שהוא מחפש, מה שמעלה את הרעיון כי גילוייו של האריס יועילו גם לפורד המחולל שינויים בעלילות העולם.

על פניו הסיפור עצמו מעניין, אבל אותה הבטחה למבוך מסתורי המכיל סוד גדול עלולה להיות לרועץ עבור הסדרה. אחרי הכל, מדע-בדיוני יכול לתעתע את הצופה פעמים רבות. הוא מכיל עולמות שונים משלנו ואם העולם בנוי באופן עשיר עם ערכי הפקה גבוהים, סביר להניח שנמצא בו עניין כלשהו. תוסיפו לזה עלילה פשוטה שמסתבכת ללא צורך ומועברות בקטעי מידע מבלבלים והרי לכם קבוצת צופים המרותקים למסך.

השאלה הנשאלת- מה באמת הסוד הגדול של ווסטוורלד? לאן הסדרה חותרת ברעיונותיה הפילוסופיים וכמה חדשני יכול להיות הפתרון? סקפטיות זו עולה בעקבות כך שרעיון האנדרואידים המתעוררים לידיעה כי יש עולם אחר והם אינם אנושיים, זהו רעיון מוכר בז׳אנר שהוצג מהמון זוויות.

נניח כי דלורס, מייב ושאר האנדרואידים שמתעוררים מתרדמתם אכן יגלו על המציאות הנוספת אשר יצרה אותם, מה יהיה בכך עבורם? האם באמת יוכלו לפרוץ את גבולות התודעה? האם יחליטו לנקום באותם מדענים ומתכנתים שיצרו אותם וניצלו אותם?

כל אחד מהפתרונות כבר מוכר לנו. אמנם אפשר לספר זאת מחדש בדרכים מעניינות ומרהיבות, אבל כרגע הסדרה עדיין סובלת מאותן בעיות של הפרק הראשון: חוסר קוהרנטיות שמכריחה את הצופה לחבר פיסות מידע כבלש אך לא מספקת קרקע עלילתית מוצקה מספיק בשביל ליהנות מכך. הבעיה השנייה היא חוסר חיבור רגשי לדמויות השונות ומכאן חוסר חיבור לסיפוריהן השונים. במילים אחרות, מדובר כאן במתכון שיוצר שעמום וחוסר ריכוז בזמן הצפייה במקום שנהייה מרותקים לעולם הנגלה על סודותיו פיסה אחר פיסה.

מתוך כל אלו, הבטחת המבוך והציפייה לסוד שהוא מכיל, מדליקה נורה אדומה. קשה לדמיין גילוי חדשני וממוטט עולמות שיתגלה שם- לא עבור הדמויות ועוד פחות עבור הצופים בבית שכבר שמעו וראו. גם אם ארנולד נותר בחיים ומסתתר שם- השוק יהיה רגעי בלי משמעויות רבות להמשך, פרט לכך שאולי יעורר עוד ועוד אנדרואידים לתודעה בדבר קיומם (או אי-קיומם למעשה). ככלל, ציפייה שהולכת ונבנית לאורך חצי עונה ויותר, היא כזו שתמיד תהיה צפויה למפלה.

קצב הסדרה לא סוחף דיו ולמרות ערכי ההפקה הגבוהים, העולם המוצג לא מספיק מעניין את העין או המחשבה. כדי שהעניין אצל המבקרים והצופים יגבר, ולא פחות חשוב, ההנאה בצפייה, הפארק צריך להציג עלילת-על לתוכה כל הדמויות יצעדו והמתח יגבר.

אין צורך לפזר עוד ועוד פיסות מידע. עכשיו זה השלב לחבר ביניהן ולהאיץ בדמויות לעבוד יחד או זו נגד זו. אז תהיה סיבה טובה לשובם של המבקרים בפארק על מנת לעקוב אחר עלילות המקום ולצפות לסיום שאולי לא יהיה חדשני, אבל עדיין יכול להיות עצמתי, מרהיב ומרגש. הכל תלוי במחלקת הנראטיבים של הפארק ובתסריט שייכתב מכאן והלאה, במחצית הנותרת.