"מר רובוט" הייתה אחת הסדרות המוערכות וההצלחות הלא צפויות של השנה הקודמת, איכותית ובלתי מתפשרת, גם אם היא אתגרה את הסבלנות של הצופה הממוצע. תוך כדי שהיא גורפת פרסים עבור העונה הראשונה ("גלובוס הזהב"  לסדרת הדרמה הטובה ביותר וכמובן הזכייה של ראמי מאלק בפרס האמי לשחקן הטוב ביותר) – עלתה והסתיימה לה גם העונה השנייה.

באיחור שאינו אופייני לי אני מגיש לכם את סיכום העונה השנייה שכוללת לא מעט ספויילרים:

כזכור, המוטו של העונה הראשונה היה אנרכיסטי וישיר למדי Fuck Society. המוטו של העונה השנייה מצהיר מסר עמום יותר – Control is an illusion. אז מה כל זה אומר לגבי העונה השנייה? כדי להסביר לכם, ללא כל שהות נוספת, קבלו שוב במחיאות כפיים סוערות את אליוט אלדרסון –  האיש והסכיזופרניה.

העונה השנייה, שנפתחה עם פרק כפול, ממשיכה מהנקודה בה נפסקה העונה הקודמת. בסצנת הפתיחה, אנו חוזרים לסיום העונה הקודמת, בה טיירל וולק מתפעל ממעשה התכנות של אליוט בזמן שהוא מתכנן להוציא לפועל את המתקפה שתמוטט את E CORP יחד עם המערכת הפיננסית העולמית.

אנו רואים כי אליוט שולח ידו לעבר האקדח שדרלין החביאה בתוך מכונת הפופקורן שבאולם המשחקים, אך הפלאשבק נקטע בפלאשבק אחר שבו אביו של אליוט דוחף אותו מהחלון. רצף הפלאשבקים נקטע בפתאומיות ואנו נשארים ללא ידיעה אמיתי באשר לגורלו של טיירל. אנו כצופים, מאותגרים שוב בכך ששוללים מאתנו את הרצף הסיפורי "הנכון"  – ע"י הנפש השסועה והזיכרון הסלקטיבי של אליוט\מר רובוט.

בסצנה הבאה אנו מבינים כי "הפריצה הגדולה" של מר רובוט\אליוט למחשבי חברת Evil Corp התרחשה לפני חודש והצליחה ליצור כאוס פיננסי, אליו נדרש גם הנשיא אובמה. אליוט מתקשה לקבל את עובדת קיומו של האלטר אגו של "מר רובוט" ומכניס את עצמו למשטר של התנתקות מהעולם הווירטואלי ו… עובר לגור אצל אימא שלו. הוא מכריח את עצמו להיכנס למסגרת קונפורמיסטית של אכילת ארוחות בחברת חבר חדש שהרגע ממש גילה, "סיינפלד", וחופר לו על זה, מפה לשם הוא לוקח אותו למשחקי כדורסל שכונתיים (שחקן בשם Joey Bada$$?! ברצינות?!), כותב יומן מפורט וממשיך ללכת לפסיכיאטרית שלו (גלוריה רובן) שעדיין נראה כי היא חוששת ממנו.

אליוט הכניס את עצמו ללולאת קיום "אנלוגית" כדי שמר רובוט לא ישתלט שוב על חייו, הוא מסרב להכניס אותו לחייו חזרה לפני שמר רובוט יגלה לו מה קרה לטיירל, כי מוחו המפוצל של אליוט לא נותן לו להיכנס לזיכרונות שלו כמר רובוט. מר רובוט עצמו נמצא כל הזמן בשולי תודעתו (ובשולי הפריים הטלוויזיוני של הצופים) כאשר הוא הופך נרגז יותר ויותר בשל התעלמותו של אליוט וסירובו להמשיך במשימה של חיסול העולם הנשלט בידי הקפיטליזם. אולם מר רובוט לא יוותר בקלות כזו. הוא אומר לאליוט כי שליטה היא אשליה. לבסוף, מר רובוט המעוצבן "יורה" בראשו של אליוט, אך ללא הועיל.

גדעון בא לבקר את אליוט כדי לעמת אותו עם העובדה שאליוט אחראי לכך שחייו של גדעון נהרסו, אך לא נראה שהדבר חודר דרך הניתוק של אליוט. בינתיים, את שרידי קבוצת f-society מנהיגה דארלין, כאשר במקום להתעסק בדברים קונקרטיים הם עסוקים בתעלולים כמו חיתוך ביצי הברזל של השור מוול סטריט. דארלין בבירור לחוצה מתפקידה ואינה מצליחה להתמודד עם האחריות שהוטלה על כתפיה עם היעלמותו של אחיה, אליוט. כמו כן, היא אינה שלמה בזוגיות שלה עם סיסקו, כאשר הקשר הלא ברור שלו עם הצבא האפל מטריד אותה יותר ויותר.

אנג'לה נראית כמי שנכנעה לתכתיבי העולם הגדול והתאגיד, כאשר היא עדיין עובדת ב-E-Corp, ממלמלת מנטרות של העצמה אישית ונראית באופן כללי כמו זומבי חי. ממש לא ברור אם היא אכן משלימה עם גורלה או רק משחקת את המשחק כדי להתקדם בתוך התאגיד ולממש את נקמתה על מות אביה.

אנו מקבלים את התחושה כי למרות שהכול השתנה-  הכול בעצם אותו הדבר. התאגידים ואנשי הצללים שמאחוריהם עדיין שולטים בעולם הגדול וכל השאר הם רק בובות בידיהם. אנו מכירים דמויות חדשות במשחק – אחת מהן היא סוכנת FBI אדמונית בשם דומיניק דיפיירו (גרייס גאמר), שמנסה להתחקות אחר עקבות קבוצתו של מר רובוט, בעוד שעם אליוט יוצר קשר טיפוס מסתורי בשם ריי (קרייג רובינסון) אשר נראה שהוא יודע על אליוט יותר ממה שהוא מגלה.

ג'ואנה, אשתו המניפולטיבית לא פחות של טיירל, מנסה להתמודד עם החיים בלעדיו, תוך שהיא מנסה להתמודד עם תפקידה החדש כאם ובמקביל מנסה למצוא רמזים להיעלמותו של בעלה. היא פוצחת ברומן עם מלצר צעיר כדי שתוכל לנצל ולתמרן גם אותו. טלפון סלולרי שמגיע לידיה באופן מסתורי רומז לה שיתכן שבעלה עדיין בחיים.

אנו מגלים גם את זהותו האמתית של ווייטרוז, המנהיג של "הצבא האפל", והוא מתגלה כדמות בעלת כוח רב יותר ממה שהיה בעונה הקודמת. תחת הנהגתו, "הצבא האפל" יוצא לטשטש את העקבות שיקשרו בינו לבין הפריצה הגדולה והוא לא יבחל באמצעים. כמו כן, מתברר כי הפריצה הגדולה מהעונה הקודמת הייתה רק השלב הראשון בתוכנית שיזמו מר רובוט ו"הצבא האפל" יחד.

כדי לכסות על עקבותיהם, מר רובוט ודארלין מחליטים לפרוץ לשרתי ה FBI ולמחוק משם כל תיעוד שיוביל חזרה אליהם או אל מי שהיה קשור אליהם, כמו אנג'לה, שמגויסת לעזור להם במשימה, לאחר שהיא מבינה שגם היא נמצאת בסכנת גילוי.

בצורה מוקצנת יותר מאשר בעונה הראשונה, הנראטיב שאנו מקבלים הוא מעוות ולא שלם. אנו חשופים לטפטופי מידע חלקיים, לעתים על גבול הסוריאליזם ואת הפאזל נוכל להשלים רק בהמשך העלילה. לא מאמינים לי? חכו לפרק בו מופיע החייזר האהוב על כולם, אלף. כן. קראתם אותי נכון – אלף.

אפשר בהחלט לציין את העונה הזו כעונת ההתבגרות של "מר רובוט" – היא לא יכלה לנוח על זרי הדפנה של הצלחת העונה הראשונה והייתה צריכה לספק תוכן ממשי ולהראות שהיא מתקדמת הלאה ובזה היא הצליחה מעל לציפיות והכל בזכות ה- MIND FUCK המתמשך שהייתה העונה הזו בחסותו של סאם איסמעיל, היוצר של הסדרה שהפעם ביים את כל פרקי העונה (בעונה הקודמת הוא ביים רק 5). הבחירות האסתטיות שהוא מביא איתו לכל פרק הן לא פחות ממדהימות.

דוגמאות לא חסר, אבל הנה רשימה חלקית בלבד מהסצנות המרשימות שאשכרה הפילו אותי העונה:

1. אליוט מחטט בקיא של עצמו בניסיון למצוא (ולבלוע מחדש) את הכדורים שינתקו אותו חזרה מהאישיות של "מר רובוט". כל זה כמובן אחרי סצנה מורטת עצבים בה בריונים שפכו לגרונו בטון נוזלי. או מה שהוא חשב שהוא בטון נוזלי.

2. הנאום של אליוט נגד הדת הממוסדת. לא יאומן שזה משודר בארה"ב הנוצרית והשמרנית. פאק! זה לא פחות ממדהים.
3. אנג'לה נחקרת בתוך חדר חשוך בידי ילדה קטנה בעזרת משחק קווסט משנות ה-80, כאשר את הילדה מפעיל מאחורי הקלעים ווייטרוז, מנהיג "הצבא האפל". אחד הטריפים הסוריאליסטיים של הסדרה.
4. סצנת הסיום של פרק 8 כאשר דומיניק מאתרת את סיסקו ודארלין אוכלים בלילה בדיינר.
   אני לא אוסיף מילה מלבד הדרך בה בחר אסמעיל להעמיד את השוט בסצנה הזו.

5. "אלף?!! מה קורה כאן?! מה אני רואה לעזאזל?!?!" (התגובה שלי במהלך רובו של פרק 4)

כמו בעונה הקודמת, הרמזים לפתרון העלילה מפוזרים לכל אורך הסדרה בציון שמות שונים, כינויים, תמונות, בחירת שירים ועוד. לא תמיד זה ברור מספיק, אבל למי שיש מספיק ידע בתרבות הפופולארית (או סבלנות לעצור את ההקלטה ולנסות לפענח מה הרגע הראו לו) זה עלול להשתלם,
אבל לא כולם ידעו לשייך את השיר שטיירל מצטט למשורר ט.ס. אליוט ולכן זה גם יכול להיות מתסכל. כמו כן, לא בטוח שכל צופי הסדרה ידעו שכאן מדובר בציטוט ויזואלי ישיר ל"הניצוץ" של קובריק:

יש עוד ציטוטי קובריק במהלך אותו פרק, אבל נשאיר לכם לגלות את השאר. כמו בעונה הראשונה, אסמעיל לא מפסיק לצטט את "מועדון קרב", האב הרוחני של פיצול אישיות באשר היא, כאשר הציטוט הבולט ביותר מגיע כאן:

משהו אחר שגרם לי לעצור באמצע פרק רק כדי לנסות ולהיזכר למה הוא קשור היה פוסטר ענק שתלוי בחדר של סיסקו, החבר של דארלין:

למה? זה פשוט היה בולט מדי.  לקח לי כמה רגעים להיזכר שהציטוט בפוסטר לקוח מהסרט "אקדוחנים צעירים 2" בו כמובן מופיע כריסטיאן סלייטר הצעיר כפורע חוק צעיר.

מעבר לכל זה, הסדרה עמוסה ב Easter eggs להאקרים. כמו ה QR CODE הזה למשל:

והנה עוד לינקים שהופיעו במהלך העונה ומי שרוצה להעביר את הזמן מוזמן לבקר בהם:

מי הוא מיסטר רובוט?

אתר של E-CORP שכביכול נפרץ

http://www.whoismrrobot.com/images/independence/independence.gif
לסיכום, כמו שכתבתי בעונה הקודמת, "מר רובוט" היא מבריקה, מדהימה וייחודית בנוף הטלוויזיוני העכשווי. לרשום שהיא פורצת דרך יהיה אנדרסטייטמנט מעליב. לא כולם יסכימו איתי (וזה בסדר) ולא כולם יצליחו להתחבר אליה (וזה בסדר גמור). מדובר בסדרה מאתגרת, הייתי אומר אפילו "למיטיבי לכת"-  מומלץ להצטייד בנעליים להליכה ממושכת והרבה מים. אלו שכן יעשו את המאמץ יגלו שהוא כדאי מאוד. נראה שאסמעיל רוצה שנצטרף אליו למסע ממושך בדרך המפותלת שכנראה רק הוא יודע מה סופה – אוף.

אני לא יכול לחכות כבר לעונה 3!