בואו נתחיל בברור מאליו – "איש האולר" (Swiss Army Man) הוא אחד הסרטים הביזריים שייצא לכם לראות, כנראה במהלך כל חייכם. מי שלא יודע על מה אני מדבר, כנראה שלא נחשף לטריילר שהיה אחד המדוברים בפסטיבל סאנדנס האחרון. החודש ניתן יהיה לראות את הסרט, בשלוש הזדמנויות שונות, בסינמטקים של הרצליה ותל אביב (פרטים ולינקים בסוף הסקירה). כדי שכולנו ניישר קו, הנה הטריילר:

אתם עדיין פה? מצוין. סימן שלא התחלחלתם לחלוטין והחלטתם להמשיך איתי הלאה. אני חייב לציין שאין בכלל ספק ש"איש האולר" לא מתאים לכל אחד-  הוא סרט מטריד, עוכר שלווה, אבל בעיקר מהסוג שגורם לך לזוז בחוסר נוחות בכסא. חלק מהאנשים יקום ויעזוב כנראה את האולם באמצע הסרט, כפי שקרה במהלך הקרנת הבכורה ב"סאנדנס". תוסיפו לכך את העובדה שדניאל רדקליף מככב כאן בתפקיד של גופה מדברת ומפליצה (לא ברור מה קורה יותר) וקיבלתם מתכון לקריפיות סוג א'.

בכלל, נראה שרדקליף מתאמץ ביותר לחפש לעצמו את הדרך הכי פחות פשוטה להתנער מתדמית פוטר החננה – זה התחיל בהופעת העירום שלו במחזה "אקווס" עוד ב- 2007, המשיך בתפקידים ראשיים בסרטי אימה כמו "האישה בשחור" (גותי תקופתי) ו"קרניים" (פנטזיה שחורה ביזארית) ולא נשכח את תפקידו כאיגור בסרט "וויקטור פרנקשטיין" לצד ג'יימס מקאבוי, הלוא הוא פרופסור X. מלבד "האישה בשחור", שני הסרטים האחרונים זכו לביקורות לא טובות ונכשלו בקופות, אם כי רדקליף זכה ספציפית לשבחים על תפקידיו בהם. בנוסף הוא גם הופיע בתפקיד לא פחות מקאברי בסדרה הבריטית "יומנו של רופא צעיר" לצד ג'ון האם ("מד מן") אך אין ספק שתפקידו ב"איש האולר" הוא הקיצוני מתפקידיו עד היום.

הסרט נפתח כשאנו מתוודעים להאנק (פול דאנו, "אסירים", "לופר") שנטוש על אי בודד בדיוק כאשר הוא מצהיר כמה הוא מסכן ובודד ומנסה להתאבד בתלייה. ברגע האחרון ממש, האנק הוא מבחין בדמות שנפלטה אל החוף ומחליט ששווה לדחות את ההתאבדות למען בדיקה קרובה יותר של העניין. הדמות מתגלה לאכזבתו של האנק כגופה חסרת חיים (כן. מדובר ברדקליף). האנק המאוכזב עד עמקי נשמתו חוזר לנסות את מזלו בהתאבדות, אולם הגופה הנרקבת מפריעה לשלווה הדרושה להאנק לשם כך, כאשר היא לא מפסיקה להפליץ ולשחרר גזים. הדבר לבסוף מביא רעיון למוחו ההוזה של האנק והוא מוצא פתרון כיצד להימלט מהאי בעזרת הגופה (הזוי? כן. אבל זה עוד לא הכל).

כאשר האנק והגופה מגיעים לחוף מבטחים, ליבו של האנק נכמר על הגופה האלמונית והוא מחליט כי יחלץ אותה איתו מהשממה ויביא אותה אל הציוויליזציה. האנק סוחב את הגופה אל היער, אשר בסופו הוא משוכנע כי יגיע אל אזור מיושב. בהדרגה, האנק מגלה שימושים נוספים לגופה, ביניהם מקור שופע למים (אתם לא רוצים לשאול) ויכולות כיוון כמו של מצפן (אתם לא רוצים לדעת). בהדרגה האנק מגלה כי הגופה רוכשת יכולת דיבור והיא עונה לשם מאני אשר לא זוכר הרבה מעברו והאנק עוזר לו לרכוש מחדש אופני התנהגות אנושית בחברה.

השיחות ביניהם מבהירות לנו את דעתו של מאני על החברה האנושית ומקומו בה לפני שמצא עצמו נטוש. מאני מתאהב בתמונה של אישה הנמצאת על הטלפון (הלא פעיל) של האנק ומאמין כי מדובר באשה שאהב בשם שרה, כאשר בעצם מדובר בבחורה שבה האנק היה מאוהב בעבר כאשר נסע לבדו באוטובוס והתבייש ליצור איתה קשר. האנק בונה למאני כל מיני קונסטרוקציות מטורפות לחלוטין מזבל ועצים שהוא מוצא במהלך חצייתם את היער, על מנת להמחיז ולהמחיש למאני את חיי החברה שאותם הוא רואה כאידיאל.

תוך כדי, האנק ממשיך להשתמש בשלל הכישורים השימושיים של "אולר שוויצרי אנושי" אשר מאני מפגין כגופה (אתם לא תאמינו) על מנת לפלס את דרכם ביער. בכלל, הסרט מכיל יותר שימושים חסרי עכבות בגופת אדם מת מאז קומדיית האייטיז "סופשבוע עם ברני". ההרפתקה של השניים תסתיים בצורה לא צפויה כאשר הם יצאו מהיער.

למרות שהדקות הראשונות של הסרט מנסות לערער ולזעזע את הצופה מ"אזור הנוחות שלו", מצאתי כי אני מנחש כבר בסצנה הראשונה את סיום הסרט והטוויסט בסופו. אני מניח כי כל צופה אינטליגנטי שראה סרט אינדי כזה או אחר בימי חייו יגיע גם הוא לאותה תובנה.

אולם, הגילוי הזה פגע רק במקצת בהנאה שלי מהסרט, מכל הבחינות האחרות הסרט היה בהחלט נהדר- הבימוי ועבודת הצילום נהדרים, דאנו ורדקליף עושים עבודה ביזארית אך נהדרת והפסקול ממש מצוין ותורם לאווירה הסוריאליסטית הכללית. הדיאלוגים בין האנק למאני ברובם נהדרים, אם כי לפעמים נדמה שצמד הכותבים\במאים המכונים "הדניאלס", קצת לוחצים יותר מדי ו"מאכילים את המסר" שלהם לצופה בכפית. זהו סרטם הארוך הראשון, כאשר בעבר כתבו וביימו יחד כמה סרטים קצרים.

המופרעות הכללית של הסרט והשימוש הקיצוני במוטיבים של קומדיה שחורה בתוך דרמה יוצרים לבסוף תוצר שהוא בהחלט סרט מיוחד שחובב סרטים אמיתי לא ירשה לעצמו לפספס, ולו רק עבור ההזדמנות לראות כיצד אפשר ליצור סרט שהוא לא קונבנציונלי בכל כך הרבה רמות.

צילומי הסרט נמשכו במשך 22 ימים בלבד באזורים שונים ברחבי קליפורניה. הסרט הוקרן בבכורה בינואר 2016 בפסטיבל סאנדנס, שם זכו הבמאים בפרס הבימוי בקטגורית הדרמה וזכה להפצה מסודרת אך מצומצמת בארה"ב במהלך יוני-יולי וממשיך להסתובב בעולם במסגרת פסטיבלים שונים.

בואו נעצור לשנייה, ונראה איך הצליחו להפוך את דניאל רדקליף, לגופה מדברת ומפליצה:

כאמור, הסרט יוקרן שלוש פעמים בתקופה הקרובה, במסגרת שיתוף פעולה של סינמטק הרצליה ותל אביב עם פסטיבל אייקון. מומלץ לא לפספס.

הקרנות בסינמטק הרצליה:

יום חמישי, 13 באוקטובר, בשעה 20:30

יום שלישי, 25 באוקטובר בשעה 20:30

הקרנה בסינמטק תל אביב:

יום רביעי, 19 באוקטובר, בשעה 22:00

אשאיר אתכם עם נעימת הנושא הלא פחות מטורללת משאר הסרט הקרויה "מונטאז":