מי מאיתנו לא מכיר את התחושה שבעולם הוירטואלי טוב לנו יותר מאשר במציאות עצמה? ולהיפך- את ההתפכחות שבסך הכל מדובר במציאות אחרת, מדומה לא פחות מזו בה אנו חיים?

HBO חוזרת בסדרת מתח מדע-בדיוני חדשה שמפגישה בין שני העולמות הללו- המציאותי והמדומה ובעיקר בין בני אדם לאנדרואידים בעלי בינה מלאכותית. מפגש שכבר זכה לאינספור פרשנויות בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה ועכשיו הגיע תורה של אחת מרשתות הטלוויזיה הגדלות בארה"ב (אם לא הגדולה שבהן).

את הסדרה, המבוססת על הסרט "עולם המערב", משנת 1973 שכתב וביים מייקל קרייטון (שלא מעט שנים אחר כך יכתוב את "פארק היורה), יצר ג'ונתן נולן, אחיו הצעיר של כריסטופר נולן, שבין השאר היה גם שותף בכתיבת סרטי באטמן: "האביר האפל" ו"עלייתו של האביר האפל".

לצד שמו של נולן הצעיר, מופיעים גם שמותיהם של ג'יי ג'יי אברהמס כמפיק ("מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", "אבודים" ועוד). בגזרת המשחק נראה את, אנתוני הופקינס (חניבעל לקטר האגדי ובשנים האחרונות גילם את אודין בסדרת סרטי "ת'ור" מבית מארוול), אוון רייצ'ל ווד (סופי מ"דם אמיתי", "מעבר ליקום", "המתאבק"), ג'יימס מרסדן (סייקלופ ה"מבוגר" בסרטי אקס מן) אד האריס ("הפריצה לאקטרז", "המופע של טרומן") ולצדם עוד שמות ופרצופים מוכרים רבים המככבים בקאסט. שמות חזקים לא חסרים בהפקה הזו.

העלילה מתרחשת בשני מישורים כאמור. האחד הוא "ווסטוורלד"- פארק בסגנון המערב הפרוע הבנוי על-ידי מערכות הטכנולוגיה המתקדמות ביותר ומאוכלס באותם אנדרואידים אשר מכונים "המארחים". אל הפארק מגיעים בני אדם, "האורחים", אשר משלמים על מנת לחוות חיים אחרים מאלו שהמציאות מציעה להם ובעצם- לחיות את החלום. המישור השני, על גבי פארק האנדרואידים המתוסרט היטב, מתקיימת המציאות כמובן, ובה אנו נחשפים לאותו מערך עצום בגודלו, על מדעניו, מפתחיו ומנהליו המתפעלים את הפארק בתשומת לב לפרטי פרטים ולא חפים מאינטרסים אישיים שככל הנראה יצטברו לאורך הסדרה ויסבכו את העלילה.

בבסיסה הסדרה עוסקת באחת השאלות המעניינות ביותר בז'אנר המד"ב: האם בינה מלאכותית יכולה לפתח רצון משל עצמה? שאלה שהתשובות אליה גוזרות שאלות רבות הנסובות סביב מהי מציאות, מה ההבדל בין בני אדם לבינה מלאכותית ומה קורה כששני המינים מכירים זה בזה.

הפרק הראשון פותח בתחקורה של האנדרואידית דלורס (איוון רייצ'ל ווד) על ידי מתפעלי הפארק שמנסים להבין האם דלורס החלה להיות מודעת לקיומה השקרי והמתוכנת. על רקע השאלות והתשובות הנשמעות, אנו חוזים ב'עולם המערב' ולתסריט הקבוע בו מגיע טדי (ג'יימס מרסדן), ברכבת אל הפארק, שם הוא פוגש בדלורס שציפתה ליום שיגיע שוב. השניים נרגשים מהמפגש הרומנטי עד אשר היום מסתיים במותם של טדי ואביה של דלורס על-ידי קאובוי מסתורי (אד האריס). הפרק חוזר על יום זה פעמיים נוספות בהן הדמויות שוב בחיים ונפגשות מחדש והתסריט, כולל סיומו, משתנה בהתאם לגורמים שונים כמו ״אורחים״ חדשים שמגיעים ושינויים קלים בעלילה, כך שכל פעם אנו זוכים לראות את אותו יום באופן אחר.

במקביל, בעולם המציאותי, מתגלות בעיות אצל חלק מהאנדרואידים בעקבות עדכון כושל של מערכות ההפעלה. במהלך התחקיר סביב מקור הבעיה והדיונים כיצד יש לפתור אותה, אנו עדים לאופן בו מדייקים את אופיים ומחוות גופם של האנדוראידים השונים ואף כותבים מאגר תסריטים המשתנים בהתאמה למצב הנתון, כך שהעולם המדומה יראה אמיתי ומוחשי ממש כמו המציאות. זה אחד האלמנטים הייחודיים של הסדרה, כזה שבפוטנציאל שלו צפוי לפזר רמזים שונים שיועילו לבניית המתח. בין שלל הדמויות המנהלות את הפארק, אנו נחשפים לד"ר רוברט פורד (הופקינס), אשר הגה את "ווסטוורלד", ולסקרנותו הרבה סביב אותה תקלה המרמזת על התפתחות תודעה עצמאית אצל אותם אנדרואידים שהמציא.

על אף קאסט עשיר ומצוין, ערך הפקתי גבוה ונושא ז'אנריסטי מעניין, פרק הבכורה של "ווסטוורלד" חוטא בלא מעט בעיות. אמנם הקיום של מציאות מדומה ובינה מלאכותית הוא נושא מרתק שמעסיק רבים ממעריצי הז'אנר ומהקהל הרחב בימינו, אך יש לזכור כי מדובר בקונספט מוכר שצפינו וקראנו עליו בעבר, כזה שבימינו אנחנו חיים אותו באופן מוחשי יותר ויותר. גם העלילה בה הגולם קם על יוצרו ומתעורר למודעות, מוכרת לצופים באופן המספק בסיס ברור בלי להיכנס להסברים מורחבים על העולם אותו הסדרה שואפת לבנות.

במקום להיצמד לרעיון בסיסי מובן זה, בחר נולן להעביר עלילה וקונספט מוכרים בחוסר קוהרנטיות מכוונת, במקטעים רבים בין שני העולמות ובריבוי דמויות ודיאלוגים כך שהצופה המבולבל ינסה לחבר את הנקודות ויסיים בתחושה שלפניו עומד רעיון מורכב ומרתק, שלא לומר יוצא מגדר הרגיל, כשלמעשה מדובר פה ברעיון בסיסי בז'אנר. במיוחד אחרי סרטים כמו "אקס מכינה", האנימה "הרוח במעטפת", "המטריקס", "התחלה", "בלייד ראנר" והרשימה עוד ארוכה.

בעיה נוספת בפרק, היא הדמויות. מעבר לכך שמוצגות הרבה דמויות בפרק אחד עם המון מידע מפוזר, לא נמצאה שום דמות שהצופה יכול להתחבר אליה רגשית. גם לא סופק אף רגע או סיטואציה המעוררים את הרגש ומצליחים לרתק למסך. הפרק מועבר בסרבול וריבוי מלל ופחות עובד על רגש בסיסי- דבר שמאוד נחוץ בשביל שצופים ירצו להמשיך לצפות בסדרה בשלמותה. האנדרואידים אמנם יותר אנושיים מבני האדם, אבל לא מספיק מעניינים (על אף הצבעוניות הרבה שמציע הפארק).

כנגדם, דווקא בני האדם המתפעלים את הפארק מתנהלים ברובוטיות וקרות רגשית שצפויה להתפתח לכדי מאבקי שליטה בפארק ובאנדרואידים. חוסר ייחודם של המתפעלים לא מציע אף דמות שמעניין לעקוב אחר גורלה בהמשך הסדרה וכשבין הקאסט מסתובב אנתוני הופקינס, מגדולי השחקנים ההוליוודיים, הדבר מעיד על בעיה בתסריט הפרק ואולי אף בעונה כולה.

בשורה תחתונה, הפרק מתבסס בעיקר על פענוח אינטראקטיבי של הצופה ומעט מידי על עולם מתוסרט היטב. כן, הערך ההפקתי גבוה וכן, ישנה תשומת לב להרבה פרטים קטנים המציעים תחכום, אבל ערך הפקתי גבוה, בייחוד אצל HBO, כבר הפך לדבר שבשגרה בוודאי בסדרות ז'אנר ("משחקי הכס", "המתים המהלכים") ודרוש יותר מזה. מה גם שפרק הבכורה לא מציע ויזואליות יוצאת דופן פרט לאופן ייצור האנדרואידים, כבר בכותרות הפתיחה, מה שמזכיר את כותרות הפתיחה של האנימה "הרוח במעטפת".

בכדי שהסדרה לא תקרוס לתוך לופ חסר טעם של אינטראקטיביות עם הצופה על ידי פענוח העלילה, יהיה עליהם להוכיח כי הפרקים הבאים יציעו חידושים כלשהם סביב הרעיון הפילוסופי עצמו, דרך הצגתו הטלוויזיונית או בהצגת עולם ויזואלי מרהיב בעל מאפיינים טכניים ייחודיים ומקוריים. כמובן שעדיף שנקבל את כל שלושת הסעיפים, אבל גם אחד מהם יהיה מספיק בשלב זה, לצד בניית דמויות בעלות עניין ורגש (כרגע מדובר בשיממון מהבחינה הזו), על מנת שהסדרה תחזיק מעמד לאורך זמן.

יחד עם כל זאת, לא כל יום עולה לאוויר סדרת מד"ב רצינית ומושקעת בין כל סדרות הדרמה, פשע, קומדיה, ופנסטיה לבני הנעורים שמציפות את הטלוויזיה. שווה להמשיך לעקוב בשלב זה ולראות לאן קווי העלילה והדמויות שהוצגו יתפתחו. בייחוד לאחר הסיום הנחרץ בו דלורס מראה שינוי בתפיסת המציאות שלה. רק צריך, כהתחלה, להפוך אותה וכמה מהאחרים לדמויות שנאהב לראות על המסך.

"ווסטוורלד" משודרת בערוץ Yes OH וניתן לצפות בו גם ב-Yes VOD. כמו כן הסדרה משודרת ב-HOT Plus וב-HOT VOD

ציון: 3