לוציפר, הו לוציפר, כמה התגעגעתי לשנינות ולסרקזם שלך, וכאשר הם מתובלים במבטא בריטי שעושה את הכל לטוב יותר… אז… זה, עושה את הכל לטוב יותר! (אגב," תיבול בריטי שעושה את הכל לטוב יותר", זה דבר והיפוכו, לא?)

התכנסנו, לכבוד שובו, לעונה שניה, של השטן החביב על כולנו, "לוציפר" (לוצי בשבילי),לוציפר חוזר לרחובות לוס אנג'לס ועדיין מופתע שהמציאות עוד יותר רעה ממה שהוא יכול לעולל לה (וזה עוד לפני תוצאות הבחירות בארה"ב.) עם תחילת הפרק אנו חוזרים הישר אל קו הזמן של הסדרה כאילו שמעולם לא עזבנו אותה.

אזהרה: מפה והלאה הביקורת מכילה ספוילרים לעונה הראשונה וכמובן לעונה השנייה

לוציפר, שכמעט מאבד את חייו בסיום העונה הקודמת, מבקש מ"אבא" (אלוהים) טובה קטנה, שיחוס עליו, זה לא חוסך ממנו ביקור קצרצר בגיהינום, שם הוא מגלה שאמא שלו ברחה מספא האש והגופרית בו הייתה כלואה. עובדה זו מדאיגה מאוד את לוציפר, שכן במהלך הפרק אנו מגלים שהם קצת-מאוד מסוכסכים עקב זה שהיא נטשה אותו ואז הוא נטש אותה. אבל אני מקדים את המאוחר.

הפרק נפתח בלוציפר ואחיו אמנדייל מסכלים שוד בנק מתוך מחשבה שרוחה של אמא, אשר נמלטה מהגיהינום, נכנסה לגופו של מנהיג השוד (כמובן שלא). שיתוף הפעולה של לוציפר ואמנדייל מאשרר את זה שהיחסים בינם נרגעו מעט לאחר העונה הקודמת (אז אמנדייל ניסה להחזיר בכוח את לוציפר לתפקידו כשליט הגיהינום), ושאמא להם מסובכת פחות או יותר עם כ-ו-ל-ם-!

משם אנו עוברים לסשן השבועי של לוציפר עם ד"ר לינדה, הפסיכולוגית שלו, בסשן מסביר לוציפר את המתודולוגיה של המפץ הגדול שהוא בעצם תוצר של אקט מיני בין האלוהים ואמא שלו. ושבני האדם הם תחביב אותו אלוהים יצר במוסך (זה מסביר לא מעט דברים).

משם אנו עוברים לעוגן של הסדרה (וכאשר אני אומר עוגן אני מתכוון בעיקר לחלק המשעמם שמוריד אותה מטה) וזו חקירת המשטרה של הפרק. הפעם נרצחת שחקנית מחליפה, (Stand-in), שכמובן לוציפר חושב שאמא שלו היא הרוצחת והרצח הוא סוג של מסר בשבילו, (כמובן שלא), ופרשיית הרצח של הפרק לא ממש מעניינת ו/או משמעותית.

מה שכן מעניין הוא שלוציפר מנסה לשכנע את הבלשית דקר לבדוק את אנושיות הדם שלו (את הדם יש לדקר מהעונה הקודמת). בדיקה אותה אמנדייל, אחיו, מנסה למנוע ע"י מתן הסבר לדקר על כך שהתנהגותו של לוציפר נובעת מכך שהוא מגיע מבית הרוס. לא ממש ברור (או משנה) אם ההסבר של אמנדייל הוא ששיכנע את הבלשית דקר לוותר לבסוף על ביצוע הבדיקה או שמה זה היה הווידוי של לוציפר בפני קבוצת AA. (ולא, אני לא מתכוון לכך שהוא אוהב אלכוהול במידות מופרזות, אבל הוא בהחלט אוהב את עצמו במידות מופרזות).

אפרופו אמנדייל, לו יש בעיות משלו, הוא מאבד אט, אט, את הכוחות שלו, ייתכן שזה בשל הקשר הרגשי שלו עם מייז (השדה הנאמנה של לוציפר) או אולי זה משהו יותר מכך!? ואם כבר הזכרתי את מייז, היא חזרה מההעלמות קצרה שלה, וטוענת שהיא צריכה קצת מרחק מכולם בשביל להבין את המקום שלה בעולם האנושי בעזרת חברה, שהיא לא אחרת מאשר ד"ר לינדה, הפסיכולוגית של לוציפר, אבל זה סוד (לא להרבה זמן).

לסיכום: לוציפר מחד והבלשית דקר מאידך מגלים מי הוא הרוצח, לוציפר כמעט מת בחילופי מכות דיי פתאטיים, אבל דקר מצילה אותו ומודה בפניו שלא מעניין אותה מי ומה הוא… הוא הופך אותה לבלשית טובה ויותר וזה מספיק בשבילה (ובמקביל זורקת את דגימת הדם של לוציפר לפח).

קטע סיום: לוציפר מנגן על הפסנתר ושר את All along the Watchtower, כאשר אל ביתו נכנסת אמא שלו אוחזת בידה סכין מדממת ומבקשת ממנו עזרה בטרם קורסת אל תוך ידיו.

דרך אגב 1, דן (detective douche), כלל לא יושב בכלא עקב מעשיו בעונה הראשונה, אלא שעכשיו הוא יועץ ולא בלש. (כמה מיותר ומשעמם).

דרך אגב 2, הם הכניסו לסדרה (בכוח) דמות של חוקרת מז"פ בשם אלה, שעונדת צלב מה שמיד הופך אותה לדתית, כלומר הקול המוסרי של אלוהים. (כמה מיותר ומשעמם 2)

הפרק היה חביב, לא משהו מסעיר במיוחד ולא מאכזב. אבל אישית אני מצפה להרבה יותר "לוצי פאוור", סרקזם וציניות מרושעת מאשר הכמות שהופיעה בפרק הזה, כולי תקווה שזה רק היה חימום מנועים.

ציון לשבח: השיר All along the Watchtower אותו שר לוציפר בסוף הפרק, היה מוטיב מרכזי בסדרת המופת "באטלסטאר גלקטיקה", לוציפר מסיים את השיר בדיוק עם כניסתה של אימו המגולמת בידי השחקנית,טרישייה הלפר, שגילמה את "מספר 6" ב"באטלסטאר גלקטיקה". קריצת טריוויה ענקית לחובבי המד"ב.

ציון: 3.5 להבות גיהנום

אז למי שמתגעגע למנת המבטא הבריטי שלו ומסוגל להסתפק זמנית בתחליף שרלוק (ומצטער, Dr. Who עם קאפלדי – לא מהווה תחליף ראוי) זה הזמן לזנק על הכרכרה הבוערת של לוציפר.