הקיץ נגמר ואתו עונת המקקים (או המלפפונים, תחליטו מה מתאים לכם) והגיע הזמן לתחילת עונת הערפדים! "הנגיף" חוזרת לעונה שלישית ומציגה לנו פעם נוספת את קונספט אפוקליפסת הערפדים הויראליים.

בחלוף שתי העונות הקודמות אפשר היה ממש להרגיש את השינוי בז'אנר סדרות האימה עם הגעת הרומן הגרפי של גיירמו דל טורו וצ'אק הוגן אל המסך הקטן. החלפת הזומבים הגנריים בטייק חדש ומעניין על ערפדים, הליהוק המהנה של שחקנים כמו דייויד בראדלי וקווין דוראנט לתפקידים האנרגטיים של פרופסור סטראקיין וואסילי פאט (לצד כמה דמויות די גנריות ומשעממות- אני מסתכל עלייך קורי סטול) והשינויים בקצב העלילה מדרמתי למתון, הפכו את "הנגיף" לאחת מסדרות המתח\אימה  המעניינות יותר של השנתיים האחרונות.

אזהרה: הביקורת כוללת ספוילרים לעונה 2 ולפרק הנוכחי

בסיומה של העונה השנייה, עזבנו את גיבורינו, איש איש ולאן שהאסון המתגבר של נגיף המאסטר הוביל אותם. אפרים גודוודר בדיוק איבד את בנו זאק לטובת אשתו הערפדית קלי ולמאסטר. פאט וסטראקיין חברו אל גאס וקווינלין, בנו חצוי הגזע של המאסטר, במטרה לפענח את סוד כוחו והדרך להשמדתו של מנהיג הערפדים, אייקורסט ופולמר הפכו ללא יותר מבובות עבור הנבל המרכזי, וחלק דיי מרכזי בקאסט הנשי או שעזב או שנהרג.

עונה 3 נפתחת בקריינות מאוד לירית של בראדלי כסטראקיין, בעודו מסביר איך בכמה חודשים, הפכה תקרית מוזרה בשדה התעופה, לתחילתה של מגפה הרסנית המאיימת על האנושות כולה. בעודו מתאבל על מותה של נורה, ועל אובדן זאק לטובת הערפדים, מפתח אפרים "תסביך וויל סמית'" ומבלה את הלילות בביתם הישן בקווינס בתקווה שזאק יחזור לשם.

ג'סטין פראלדו, חברת מועצת העיר ומנהיגת המצוד אחר הערפדים, מוצאת את אפרים ומנסה לשכנע אותו לחזור וללחום למען העיר. אך אפ בדרכו המורבידית מחליט שעליו לפעול לבד כרגע. מה שמשאיר את הדמות שלו במקום המאוד…מאוד משעמם ושטוח שבו הייתה מאמצע העונה הקודמת.

בעוד סטראקיין מבלה את ימיו בניסיון לפענח את הלומין, פאט יוצא לרחובות ניו יורק כדי לסייע ליחידת חיסול חדשה ומיומנת למגר את נגע המפלצות. תחילה נראה שאכן הכוחות החדשים ברשות עריית ניו יורק מצליחים במשימתם, אך ברגע האמת מול המאסטר, כוחם של חיילי העל הללו מתברר כקליפת שום לא יעיל במיוחד.

בפתיחת העונה קיבלנו מעט מאוד מידע על מעט מאוד דמויות. הצלחנו להתחקות גם קצת אחר גורלו של גאס, שמנסה תוך כדי תכנון הנקמה שלו במאסטר, להחזיק את אימו הערפדית בחיים ע"י "האכלה יומית" מדמו שלו. באפקט מראה כמעט פואטי, אנו מקבלים סצנה בה קלי וזאק מקיימים שיחת אם ערפדית-בן שבוי, בצורה כמעט טבעית ומצמררת להחריד.

לאחר מכן קלי, בלוויית ילדי העכברוש הפרטיים שלה, מאתרת את אפ ומציעה לו עסקה- זאק יוחזר אליו, אם ימסור לידיה את הלומין. כולנו כבר רואים איך כל זה הולך להיגמר, אך מדובר בפרק ראשון לעונה כך שאני אופטימי לגבי ההתפתחות עלילתית, ובפרט לדמותו הדי שטוחה של אפ.

בשורה התחתונה, לא מדובר בפרק מרתק לכיסאות אלא בפתיחה רגועה לעונה חדשה. קיבלנו מעט מדי מן המעניין ויותר מדי מהמשעמם. אך בהסתמך על עונה קודמת, בה פרק אחד פיהקת מרוב ריצות בפלשבקים על יחסי קלי-אפרים הכושלים, לבין פרק החטיפה של דוץ' (את חסרה לי מיידלה) שפשוט השאיר את הלסת התחתונה שלי איפשהו על רצפת הסלון, אפשר לומר שיש למה לצפות ולא צריך למהר ולהתאכזב.

ציון: 3.5