הסקירה הנוכחית היא מעין סגירת מעגל, מקרית לחלוטין. בשבועות האחרונים שתי סקירות של  "צפייה מן העבר", שכתבתי, אשר מתחברות לסקירה הנוכחית בדרכים בלתי צפויות. בסקירה על "שליחות קטלנית 2" הזכרתי את "שובו של הנוסע השמיני" כאחד ההמשכים היחידים הנחשב כעולה על המקור וכמובן שגם אותו ביים ג'יימס קמרון, האיש והמגלומניה. בסקירה על "צרות גדולות בצ'יינה טאון" ציינתי כי ג'ון קרפנטר היה מתוסכל מהיחס של ראשי אולפני "פוקס" לסרט שלו, שהעדיפו להשקיע את סכום הפרסום, שהובטח לקרפרנטר בקידום "שובו של הנוסע השמיני". צירופי מקרים שכאלה.

לפני שנפנה לסרט עצמו, יש להסיר קודם מסדר היום דבר אחד מעיק– "שובו של הנוסע השמיני" הוא כמובן אחד מהשמות המטופשים ביותר שאי פעם ניתנו לסרט בעברית. אם בסרט הראשון היה לכותרת "הנוסע השמיני" משמעות כלשהי, הרי שבסרט ההמשך זה פשוט הפך לבדיחה עצובה. לכן אכנה אותו מעתה והלאה בשם Aliens ותו לא.

"הנוסע השמיני", שביים רידלי סקוט, היה הצלחה בלתי צפויה לסרט ז'אנר בעל תקציב צנוע, ושלושת המפיקים (וולטר היל, דיוויד גיילר וגורדון קרול) רצו ליצור באופן מידי סרט המשך. ראשי אולפני "פוקס", שהתחלפו, סירבו בטענה שסרט ההמשך יהיה יקר מדי. נדרשו עוד כמה שנים וכיסאות מוסיקלים בדרג המחליט כדי לקדם את הפרויקט.

המפיק והכותב וולטר היל (שהוא גם במאי בזכות עצמו וביים סרטים כמו "48 שעות" ו"חבורת הלוחמים") שכנע את האולפנים שסרט ההמשך יהיה עמוס באקשן- הכלאה בין מערבון, סרט מלחמה וסרט הישרדות.

המפיקים החלו לחפש תסריטאי מתאים ואז נתקלו בתסריט של "שליחות קטלנית" שכתב ג'יימס קמרון ושאלו אותו אם יהיה מעוניין לכתוב את התסריט. קמרון, שהיה שקוע בהפקת "שליחות קטלנית" הסכים, בעיקר בגלל שהעריץ את הסרט של סקוט. וכך, בזמן הפקת "שליחות קטלנית" השקיע גם את זמנו בכתיבת Aliens. התסריט הראשוני הרשים מאוד את ראש האולפן דאז שהבטיח לקמרון לביים את הסרט במידה ו"שליחות קטלנית" יתברר כהצלחה. מה שכמובן, קרה.

מיד לאחר ההצלחה המפתיעה של "שליחות קטלנית", קיבלו קמרון ושותפתו\מפיקתו\אשתו גייל אן היירד "אור ירוק" להתחיל בהפקה של הסרט אותו דמיין קמרון כסרט מתח יותר מאשר אימה. קמרון ביקש ליצור עולם קולנועי חדש/ שמתבדל מהסרט הראשון וראה בסיפור מעין משל על מלחמת ויאטנם, בה טכנולוגיה מתקדמת וכוח אש עצום לא מצליח להביס אויב מחופר שנטמע בסביבתו. קמרון שכנע את סיגורני וויבר להשתתף בסרט ההמשך, אך האולפנים לא רצו בה. קמרון התעקש והצליח לכופף את ראשי האולפנים שנאלצו לשלם לוויבר שכר של מיליון דולר לסרט, סכום בלתי נתפס במושגים של אז עבור שחקנית.

עם תקציב צנוע למדי של כ-18 מיליון דולר וימי צילום מצומצמים, החלה הפקת הסרט באולפני "פיינווד" המפורסמים באנגליה, שם צולם גם הסרט המקורי. קמרון והצוות הבריטי מיד הסתכסכו, בעיקר סביב מוסר העבודה הלקוי של הבריטים (הפסקות תה תכופות) והעובדה שהצוות העריץ את רידלי סקוט וזלזל בקמרון הצעיר והלא מנוסה. הצוות אפילו עזב את הסט לחלוטין לאחר שקמרון הסתכסך עם הצלם הראשי ופיטר אותו. העיכובים השונים בהפקה המשיכו עד הרגע האחרון והסרט הושלם לחלוטין רק בשבוע לפני הבכורה שלו באולמות.

נעבור לסרט עצמו – סצנת הפתיחה מכניסה אותנו דווקא לאווירת הסרט הראשון, כאשר אנו צופים בספינת החילוץ של ה"נוסטרומו" זצ"ל נסחפת קפואה בחלל, ובתוכה נמה את שנתה ריפלי יחד עם החתול ג'ונזי. מוזיקה בעלת מוטיב מאיים מלווה אותנו תוך כדי השיטוט בספינה, כאשר צפצופי מחשב קוטעים את השלווה וספינת החילוץ נמשכת לתוככי קרביה של ספינת חלל ענקית. גשושה רובוטית נשלחת פנימה (מתקן שבנייתו היקרה מומנה ע"י קמרון עצמו מאחר והוא כבר חרג מהתקציב). דמויות אדם בברדסים נכנסות לאחר הסריקה פנימה – עדיין תחושה של זרות ואיום.

ריפלי מובלת אל תחנת החלל, כאשר הפנים נראה לבן וסטרילי (ניגוד גמור למראה המלוכלך והמחוספס של ה"נוסטרומו" מהסרט הראשון). ריפלי מתאוששת מהשינה, כאשר נציג תאגיד "וויילנד" בשם בורק (פול רייזר הנהדר) מגיע להסביר לה שהיא הייתה "קפואה" במשך 67 שנים מאחר והספינה סטתה מהמסלול. ריפלי חווה התקף חרדה שהופך לסיוט המשחזר את בקיעת החייזר מהחזה של קיין מהסרט המקורי. החתול ג'ונזי הוא הקשר היחיד שנותר לריפלי מהעבר שלה.

ריפלי עוברת תחקור ע"י קבוצת נציגי התאגיד, אשר נראה שאינם מאמינים כלל לסיפורה. היא מגלה כי בשנים שחלפו, התאגיד שלח כ-50 משפחות ליישב את כוכב LV426 (במהדורה המורחבת נזכה לסצנות מקדימות המראות את המתיישבים סורקים את הכוכב ומגלים את ספינת החייזרים הנטושה).

יש לציין כי קמרון מטשטש כאן מגדרים כאשר גם הנשים בתאגיד לבושות בחליפה ועניבה – העתיד הוא א-ג'נדרי לפי קמרון, שלמרות שהספיק להינשא ולהתגרש מ-5 נשים שונות (ביניהן הבמאית קת'רין ביגלו ולינדה "שרה קונור" המילטון) , תמיד הציג בסרטיו דמויות נשים חזקות.

ריפלי מנסה להתרגל לחיים על תחנת החלל, אך זמן קצר לאחר מכן בורק מודיע לה כי הקשר עם המושבה נותק ומבקש את עזרתה כיועצת עבור קבוצת נחתים מיומנת אשר תישלח לכוכב. ריפלי ממש לא מעוניינת, אך בורק מציע בתמורה להחזיר את רישיון הטיס שנשלל ממנה. למרות חששותיה, ריפלי משלימה עם העובדה כי עליה לחזור ל LV426 כדי להתעמת עם המפלצות שלה. עם זאת, היא עדיין חושדת בכנותו של בורק.

ספינת הנחתים SULACO  מעוצבת ככלי נשק ענק ופאלי, ספינה שמשדרת שפניה לעסקים ועיצובה הוא ההיפך הגמור מספינת המשא "נוסטרומו" מהסרט הראשון. קבוצת הנחתים הקשוחים מורכבת גם היא מנשים וגברים יחד (שוב חזרה לעניין חוסר משמעות המגדר). חלק מהשחקנים שעבדו עם קמרון ב"שליחות קטלנית" מופעים פה שוב – מייקל ביהן, ביל פקסטון ולאנס הנריקסן. ריפלי נחרדת לגלות שבין אנשי הצוות נמצא גם בישופ (הנריקסן), אנדרואיד מלאכותי, מאחר וכזכור, האנדרואיד אש בגד בחברי הצוות האנושיים בסרט הראשון.

כמו בכל סרט מלחמה, כמובן שיש עוינות בין הלוחמים הוותיקים לקצין החדש שהתמנה עליהם, הסגן גורמן. מעניין לציין כי האנטגוניזם בין השחקנים שמגלמים את הנחתים לשחקן המגלם את הקצין (וויליאם הופ) הפך מוחשי יותר עקב כך שהופ לא השתתף בטירונות המפרכת בת השבועיים שהעביר קמרון את השחקנים.

הסצנות הבאות של הסרט הן פנטזיה היי-טקית כמו שקמרון אוהב – סקירת מונטאז' ארוכה (לצליליו של מארש צבאי) של כל כלי המשחית העתידניים שהנחתים מביאים איתם. רוב הנשקים האלו הורכבו מגרוטאות ומחפצי ready made שהיו לרשות המעצבים, עקב התקציב הנמוך שהוקצב למעצבי ההפקה: הנגמ"ש הוא למעשה רכב לגרירת מטוסים שהצוות קנה במכירת חיסול של "בריטיש אירוויז", הנשקים האוטומטיים הורכבו מהכלאה בין רובי סער בריטיים ורובי ציד, מכונות הירייה המחוברות לגוף החיילים הורכבו מחלקי אופנוע משומשים.

כמו כן מוצגת בסצנה מלגזת האקסוסקלטון, כאשר ריפלי מבקשת לעזור לנחתים בהעמסה. כמו שכולנו יודעים, מלגזת אקסוסקלטון שתופיע במערכה הראשונה, תמחץ חייזרים במערכה השלישית… קמרון הודה כי אחת ההשפעות הגדולות עליו בכתיבת התסריט היה הספר "Starship Troopers" של רוברט היינלין ממנו מצטטים הנחתים את מטבעות הלשון "the drop", "bug hunt" וגם שריון האקסוסקלטון של הלוחמים בספר הוא ההשראה למלגזה (הספר עצמו יהפוך, אחרי כעשור, ללהיט "לוחמי החלל" שביים פול וורהובן). כמה עשורים מאוחר יותר יציג קמרון אקסוסקלטון שמיועד רק ללחימה בפנטזיית המד"ב "אווטאר".

מפתיע לגלות שלמרות שעברו 30 שנים וחרף התקציב הנמוך, הציוד של הנחתים לא נראה אנכרוניסטי כלל. זה רק מראה עד כמה קמרון הוא גיק של טכנולוגיה מתקדמת. הנחתים מעמיסים את הנשקים ואת עצמם לתוך הנחתת (המעוצבת על בסיס של מסוק קוברה) ויורדים אל פני הכוכב דרך ענני הסערה שעוטפים אותו, טיסה מרגשת יותר מזו שבסרט הראשון. תוך כדי הירידה הם יגלו גם שלקצין גורמן אין ניסיון מבצעי כלל. הנחתים מגיעים אל המושבה הנטושה, כאשר במעבדה הם יגלו face huggers (שלב "הזחל" הדוחה של החייזרים) שהושארו במכלי אחסון ואת ניוט (קארי הן) ילדה שהצליחה להימלט מהחייזרים בתעלות האוורור של התחנה.

לאחר שמתגלה בעזרת מכשירי האיתור כי המתיישבים רוכזו מתחת למגדלי הקירור של המושבה, יוצא לדרך מבצע חילוץ בפיקודו של גורמן. אולם, ברגע האמת יתגלה כי הם לא יכולים להשתמש בכלי הנשק הרבים שברשותם עקב הסכנה בפיצוץ הכור הגרעיני שמניע את מגדלי הקירור. הנחתים מוצאים את גורלם הנורא של המתיישבים וגורלם של חצי מהנחתים עצמן נחרץ בדקות הבאות, בהן הם יגלו כי הם מוקפים בהמוני חייזרים מסתתרים. זהו סיקוונס פעולה קצבי, מסחרר ומעל הכל מותח. מהסוג שגורם לך לשבת על קצה הכיסא, החלק שבו קמרון מפגין את המיומנות הייחודית שלו באומנות הסיפור בלי לפספס רגע דל של אקשן.

ריפלי לוקחת פיקוד על השורדים במקום סגן גורמן חסר האונים ומראה לנו את כוחה של דמות נשית חזקה. בו בזמן מראה לנו קמרון את כוחו כבמאי פעולה גאוני, כאשר הוא מבצע "מרדף מכוניות" מפלנטה אחרת, כשריפלי נוהגת בנגמ"ש כאילו הוא היה מכונית מהשכרה. אין ספק כי הכריזמה והיופי המיוחד של סיגורני וויבר הוא המנוע האמיתי של הסרט. היא מצליחה לשדר באותו זמן את הקשיחות והפגיעות בדמותה של ריפלי – מצד אחד מחלקת פקודות לנחתים ומצד שני דואגת כאם מגוננת ליתומה ניוט. הדמות של שרה קונור ב-T2 תהיה הקצנה של הדמות של ריפלי, כאשר החלק המגונן על הצאצאים עבר לשלב אי השפיות.

ריפלי וחבריה מגלים כי להיחלץ מהכוכב ומהחייזרים יהיה מסובך יותר משחשבו, כשבישופ מגלה כי הכור עומד לקרוס ולהתפוצץ בתוך מספר שעות. בינתיים בורק מתגלה כנבלה יותר ממה שחשבנו, כשהוא מנסה לגרום ל-face hugger להתיישב על הפנים של ריפלי לאחר שהיא גילתה כי הוא זה שגרם במכוון לכל מה שקרה כדרך להשיג את החייזרים לשימוש כנשק ביולוגי.

בורק יגלה בעצמו כי החייזרים לא ממש ידידותיים כאשר הם פורצים את ההגנות של הנחתים. ניוט נלקחת בידי החייזרים, רב"ט היקס (ביהן) נפגע וריפלי היא זו שסוחבת אותו בנשיאת פצוע – הדימוי של ריפלי כ"רמבו" ממין נקבה יושלם בדקות הקרובות כאשר היא מבקשת מבישופ להטיס אותה חזרה לקן החייזרים והיא מתחמשת עד השיניים בכלי נשק.

הירידה של ריפלי למרתפי מתקן הקירור היא כמו ירידה למרתפים המסויטים של הגיהינום – הכל מוקף בלהבות וברקים כחולים (מוטיב חוזר נוסף ביצירתו של קמרון) כאשר ברקע נשמעת אזהרה בקול רובוטי נשי. בתחתית הגיהינום מסתתרות, כמובן, המפלצות. השאלה שנשארה פתוחה מהסרט הקודם, "מי מטיל את הביצים?", מקבלת תשובה מגעילה במיוחד כאשר נחשפת המלכה האם, חייזר מחליא בזרותו, ששוב מדהים כמה נהדר הוא עשוי למרות הזמן שחלף וללא כל עזרת אפקטים ממוחשבים. זו הייתה בובה אנימטרונית, שנבנתה על ידי הצוות של סטן ווינסטון הגדול ונישאה לגובה של למעלה מ-4 מטרים כש-16 אנשי צוות עמלו על תפעולה. ריפלי מראה שיש לה "ביצי ברזל" כאשר היא בוחרת להשמיד את ביצי המלכה בתימרות אש, עשן ופצצות.

העלייה ממדורי הגיהינום קשה הרבה יותר מאשר הירידה אליו כאשר רודפת אחריך אמא ענקית ועצבנית. למרות שהם בטוחים כי המלכה והחייזרים הושמדו בפיצוץ הגרעיני, המלכה מתגנבת לסולאקו וגוזרת את בישופ לשניים בזעמה. בישופ יבצע את הכפרה הסופית על פשעי האנדרואיד אש כאשר הוא (אולי) מקריב את חייו להצלת ניוט וריפלי שצריכה להתמודד מול האם המלכה בקרב ענקים כאשר היא עוטה עליה את מלגזת האקסוסקלטון. ריפלי נושפת בזעם, את מה שהפך מאז להיות אחד המשפטים המצוטטים של עולם הקולנוע, ""Get away from her you bitch! מסתערת עליה כדי להגן על הצאצאית המאומצת שלה, ניוט.

בסופו של דבר, כמו בסרט הראשון, הריק הקר של החלל ישאב לתוכו כל מפלצת מאיימת. ניוט תכנה את ריפלי בשם "אימא" וריפלי הלוחמת תשוב להיות ריפלי האם המחבקת והדואגת. הסרט מסתיים בתמונה של ריפלי וניוט ישנות בתאי ההקפאה.

עם צאתו, הסרט הפך לשובר קופות בעולם, תוך שהוא גורף מעל 130 מיליון דולר, כחצי מהסכום רק בארה"ב. החלק המפתיע ביותר הוא הביקורות המצוינות להן זכה הסרט עם צאתו, ביקורות שהמשיכו להיות חיוביות לאורך השנים. וויבר אף צוטטה כאומרת שהסרט השני עולה על המקורי.

כצפוי, ההצלחה הולידה עוד סרטי המשך, כאשר אף אחד מהם לא מצליח לעמוד בציפיות  מבחינת הכנסות אך בעיקר מבחינת העלילה. "הנוסע השמיני 3" היה עוד הפקה שהסתבכה מהרגע הראשון עם תסריט לא גמור ובמאי שהובא לסיים את הסרט ברגע האחרון, דיוויד פינצ'ר. הטון המורבידי, המינימליזם שלו ומעל הכל, חיסול כל הדמויות האייקוניות מהסרט השני, לא התקבלו יפה אצל המבקרים ואצל הקהל.

קמרון ראה ב"חיסול" הדמויות שיצר (בישופ, ניוט והיקס) כ"סטירה לפנים" שלו בעוד שהשחקן מייקל ביהן תובע ומקבל מהאולפנים סכום זהה לשכר שקיבל בסרט על השימוש בדמותו\גופתו בסרט ההמשך. פינצ'ר מצידו התכחש לתוצר הסופי בחלוף השנים, תוך שהוא טוען שהאולפנים קלקלו את החזון הסופי שלו בעריכה. הוא סירב לכל הצעה מאז לערוך "גרסת במאי" לסרט והאולפן הוציא גרסה ארוכה יותר ללא מעורבותו. "הנוסע השמיני: התחייה" (1997) הקאמפי והמופרך לחלוטין בבימויו של ז'אן פייר ז'אנה לא הצליח להרים את המותג לגבהים חדשים ואת המסמר הסופי בארון המותג נעצו 2 סרטי "הנוסע השמיני נגד הטורף".

למרות ההצלחה הקופתית שלה זכה "פרומיתיאוס" (2012), הפריקוול שביים לא אחר מרידלי סקוט, חשבתי שהתסריט שלו הצליח לקלקל את כל מה שהיה נכון בסרט המקורי. בשנה הבאה יוצא כבר החלק השני ואני לא יודע אם אני באמת מצפה לו.

בינתיים, הבמאי הדרום אפריקאי ניל בלומקמפ העלה כבר לפני שנה מספר ציורי קונספט מסקרנים ביותר מפרויקט לא ברור, אולי "הנוסע השמיני 5", כאשר גם הוא וגם סיגורני וויבר אישרו שמדובר בתסריט ש"יתעלם" מקו הזמן של סרטים 3+4 וימשיך את עלילת הסרט השני. הפרויקט הזה בינתיים נדחה עקב הפקת החלק השני של "פרומיתיאוס" ובכלל לא ברור אם בסופו של דבר יצא לפועל.

לסיכום: Aliens הוא אכן היוצא מהכלל שמעיד על הכלל – סרט המשך המתעלה על המקור, בעולם שבו סרטי המשך\פריקוולים\ספין-אופים\איתחולים הפכו לתופעה שמסמנת ברוב המקרים חוסר מקוריות משווע ורצון לגזור עוד כמה דולרים מסרט מצליח. למרות שחלק מהאפקטים כן נראים מיושנים, הסרט עצמו מתקשה להתיישן ונשאר סרט אקשן\אימה\מד"ב משובח.