דרקונים הם יותר מסתם יצור מיתולוגי אהוב. דרקונים הם הדבר שאני הכי אוהב בפנטזיה ובעולם בכלל. לפני 20 שנה, ב-31 במאי 1996, יצא הסרט "לב הדרקון". כשראיתי אותו, הבנתי שהסרט לא רק הקסים אותי, אלא גם הגדיר את חיי לחלוטין. השבוע חוגג "לב הדרקון" החלפת קידומת, ואני כאן כדי לספר לכם מעט על היצירה המופלאה הזו.
הדירה שלי מלאה בציורי דרקונים, ספרי דרקונים, פסלוני POP של דרקונים מפורסמים ואפילו יצירות שלי, שהדמות הראשית בהן היא- ניחשתם, דרקון. האהבה שלי ליצורים המדהימים הללו החלה אומנם לפני יציאתו לאקרנים, של אחד מסרטי הפנטזיה המקסימים ביותר בעיניי- "לב הדרקון", שיצא ב- 1996, בבימויו של רוב כהן. תוסיפו לכך את העובדה, שבתפקיד הדרקון בסרט, הציבו את לא אחר מאשר סר שון קונרי (השחקן האהוב עלי בכל הזמנים), הרי לפנינו "סרט שוחד" שלא אוכל לומר עליו מילה רעה.
תקופת ימי הביניים. מלך אכזר ובנו, הנסיך איינון (דייוויד טליס, רמוס לופין בסרטי הארי פוטר) יוצאים לקרב עקוב מדם. המלך מת, והנסיך, יורש הכתר, נפצע אנושות. אימו של הנסיך (ג'ולי קריסטי) ומורו הרוחני, האביר בוהאן (דניס קוויד) מחליטים להצילו בדרך מאוד לא שגרתית. גופתו של הנסיך מוצבת מול דרקון אדיר, המעניק לו חצי מליבו, ובכך לא רק מציל את חייו, אלא גם מחבר אותם לנשמתו שלו.
הנסיך מנצל את מתנת חייו החדשים לרעה והופך במהרה לשליט אכזר. בוהאן, שמרגיש נבגד בידי אותו דרקון, יוצא לחסל את כל גזע הדרקונים בממלכה, עד אשר ימצא את אותו דרקון שהשחית את תלמידו האהוב. בוהאן נתקל במסעותיו בדרקון האחרון עלי אדמות, ולאחר קרב ארוך ומתיש, בין השניים נוצרת ברית. בוהאן מעניק לדרקון שם, דרייקו (שון קונרי), על שם קבוצת הכוכבים בצורת דרקון בשמיים. יחד, השניים אוספים את אזרחי הממלכה על מנת להביס את הנסיך העריץ.
אם חשבתם שהסיפור לבד שבה את נשמתי, חכו שאפרט את שלל מרכיבי הסרט: הבמאי כמובן, רוב כהן, אלמוני בזמנו פרט לסרט על חייו של ברוס לי, אך גדל להיות במאי לסרטים מהנים כמו "מהיר ועצבני". הקאסט המוכשר שהצליח להעביר דמויות בצורה מהנה ודרמתית.
הכתיבה, אוי הכתיבה! קיימת סצנה, בא בוהאן כמעט מתייאש. החבורה מגיעה לאבלון, מקום מנוחתם של המלך ארתור ואבירי קאמלוט, ואז בוהאן עובר חיזיון על שבועת האביר. המילים נצרבות בלב ולאחר מכן דרייקו מופיע מתוך הגשם! דימוי שנחרט במוחי עד היום (והייתי בן 8 בערך בצפייה ראשונה). התסריטאי, צ'ארלס אדווארד פוג, שכתב גם את אחד מסרטי האימה הטובים של כל הזמנים, העיבוד המחודש ל"הזבוב" (1986) עם ג'ף גולדבלום, נעלם מתעשיית הקולנוע באופן מוזר ולא כתב שום דבר כבר יותר מעשר שנים.
האפקטים הויזאולים, שנחשבים היום לפחות איכותיים, היו בדיוק במקום הנכון. הדרקון המאונמץ עשוי בצורה נפלאה וכל תנועת שפתיים של דרייקו נתפסה בדיוק כפי שצריך! ומדובר ב1996! (נכון. סמאוג של סרטי "ההוביט" מרשים גם הוא, אבל טכנולוגיה היא עניין מתפתח). במקרים רבים מתייחסים לדמותו של דרייקו כדמות האנימציה הראשונה אשר יצרה אינטראקציה משמעותית עם שחקנים בשר ודם. למרות שהטייטל הזה שייך באופן רשמי ל"קספר" שיצא שנה קודם לכן, הרושם שהשאיר דרייקו, וההתפתחות הטכנולוגית, מציבים אותו במקום שווה ערך. כמו כן, מדובר על סרט שיצא שלוש שנים אחרי "פארק היורה" ועדיין, היה מסובך ביותר, כי הזמן שדרייקו מופיע על המסך הוא כמעט פי שלוש מהזמן שבו הופיעו הדינוזאורים המאונמצים של שפילברג.
וכמובן, הפסקול של הסרט, שנכתב ע"י רנדי אלדמן (שעבד עם כהן צמוד וגם הפיק פסי קול לסרטים כמו "המסיכה") מתנגן לי בראש בכל פעם שאני מתרגש, עצוב, מאושר או אמוציונלי בצורה קיצונית בכל מצב (ויש מצב גדול שהלחן המרכזי יהיה שיר הכניסה שלי לחופה). כל אלו יחד, הצליחו ליצור (עבורי לפחות) סרט מהנה, מרהיב ומכונן לחיים!
הסרט זכה לשני המשכונים (שאחד מהם מתפקד כפריקוול) אשר יצאו ישירות ל-DVD. הראשון יצא בשנת 2000 בבימויו של דאג לפליר, וסיפר את סיפור הממלכה לאחר הקרבתו של דרייקו, כמו גם הציג את בנו לכאורה- דרייק (רובי בנסון, מי שהעניק ל"חיה" את קולה בסרט הקלאסי של דיסני), שכרת גם הוא ברית עם בן אנוש כדי להציל את הממלכה. הסרט השלישי בסדרה בבימויו של קולין טיג, ראה אור בשנת 2015, וסיפר כיצד החלה הידידות בין דרקונים ובני אדם. הסרט ניסה לשחזר אלמנט מפתח בהפקה בדמותו של דראגו, הדרקון התורן, שגולם ע"י סר בן קינגסלי, שחקן מוכשר לא פחות מסר קונרי.
אז כן, אני כבר זקן מספיק כדי לומר "לפני עשרים שנה…" על "לב הדרקון". עד היום אני משנן משפטים מתוך הסרט וצופה בו שוב מדי פעם (אפילו מציג אותו לחברים חדשים בז'אנר). וגם אחרי שני עשורים "אני מביט אל השמיים" וצופה בכוכבים זוהרים יותר מאי פעם.
תודה רבה על המאמר, הוא היה מרתק. תמיד נחמד לשמוע קצת על הסרט הזה, זה כבר לא קורה הרבה. בתור חובב דרקונים מושבע ואחד שלא מתנגד לשון קונרי בסרט, מאוד התלהבתי לשמוע מחבר שיש סרט שמאחד את השניים. אמנם לא צפיתי בו מוקדם כמוך כדי להתחיל ממנו את ה'אובססיה', אבל זה היה מספיק מוקדם כדי שאהפוך את זה לאבן דרך בגדילת האהבה שלי ליצורים הנפלאים האלה. אין משהו נערץ יותר בפנטזיה מבחינתי. הרי קשה שלא לאהוב דרקונים, והסרט הזה עושה להם צדק בפרט ולסרטי פנטזיה בכלל. נראה שזה זמן לצפיית ריענון, כדי להיזכר בכל האלמנטים הנהדרים שסיפרת עליהם כאן! גם אם הסרט לא מרהיב מבחינת האפקטים כמו הסרטים היום, יש בו קסם מסוים שלא נעלם גם אחרי שני העשורים האלה.