"קפטן אמריקה מלחמת האזרחים" הוא ללא ספק אחד הסרטים המהנים ביותר ביקום הסינמטי של מרוול. הוא אנרגטי, מצחיק, מפתיע לעיתים ובעיקר, מצליח להעלות שאלות פילוסופיות חשובות ולהיות אפילו מאוד מרגש. עם זאת, הוא אינו מושלם ואינו חף מבעיות.

האחים אנתוני וג'ו רוסו, שביד רמה הקפיצו את דמותו של קפטן אמריקה והציבו רף חדש ליקום הסינמטי של מרוול עם "קפטן אמריקה חייל החורף" חוזרים לכסא הבימוי ונראה כי הם מנסים להציב רף חדש, ואכן, רוב הזמן הם אכן מצליחים לעשות זאת, לפחות בגזרת האקשן. "מלחמת האזרחים" הוא סרט אקשן מצויין, הקרבות אינם בנאלים ונראה כי הושקעה מחשבה רבה בכוריאוגרפיה המאוד מקורית, מפתיעה, מצחיקה ובעיקר, כזו שמקושרת לסיפור ומצליחה למצב כל אחד מהגיבורים עם הכוחות שלו. גם השילוב בין הגיבורים ושיתוף הפעולה ביניהם אינו מובן מאליו ולא פעם אנחנו מופתעים מפתרונות האקשן שהאחים (או האחראי על כוראוגרפיית הקרבות בסרט) מצאו. ואם מדברים על קטעי אקשן, כבר עכשיו אפשר להכריז על סצנת הקרב המרכזית, שמתרחשת בשדה תעופה, כסצנת האקשן הטובה ביותר ביקום הסינמטי של מרוול וכזו שנכנסת היישר לפנתאון סצינות האקשן הטובות בהיסטוריה של הקולנוע.

כמו בסרט הקודם, "חייל החורף", גם כאן, מעלים האחים שאלות פילוסופיות ומהותיות על עולמנו כיום, מעבר למעטפת של סרט גיבורי על. מלחמת האזרחים היא לא מול נבל על, היא לא מול אויב חייזרי, אלא היא מלחמה על הלב והראש, על הנפש, על אמונות ועל אידאולוגיה. כמה רחוק אתה מוכן ללכת בשביל האמונות שלך, והאם זה שווה את שביל ההרס שתשאיר מאחוריך? במובן הזה מדובר על אחד הסרטים הכי רגשיים של היקום הסינמטי של מרוול, סרט שקורע את הקהל מבפנים שמבין מדוע הגיבורים האהובים עליו נלחמים זה בזה, אבל מתקשה מאוד לראות את זה, במקרה הזה, לא מדובר במלחמת אזרחים, אלא במלחמת אחים, ובמלחמות כאלה, אין מנצחים, יש רק מפסידים.

השאלה הפילוסופית המרכזית של הסרט היא "האם גיבורי העל יכולים להשתמש בכוח שלהם ולהרוס כל דבר שנקרה בדרכם בלא הבחנה וללא לקיחת אחריות?" והשאלה הזו לא מתייחסת רק אל הסיפור המרכזי אלא גם במובן קולנועי, לז'אנר עצמו, שכל כך אוהב להרוס וככל שההרס גדול יותר, כך טוב יותר. האם מוצדק להרוס ערים שלמות כשרק שני גיבורי על נלחמים?! האם כל האמצעים הממוחשבים מוצדקים כדי להכניס עוד שוט לטריילר? ובכן, האחים רוסו מקשיבים לביקורת של עצמם ומאוד ממתנים את ההרס בסרט הזה. לא תראו כאן ערים מרכזיות בארצות הברית נהרסות לחלוטין או הליקרייר ענקיות מתרסקות, לא תראו כאן ערים מעופפות ועוד כדומה. כן תראו קטעי אקשן שמגיעים מהצורך הסיפורי, בניין מתפוצץ, מטוס והרבה קרבות פנים מול פנים ומרדפי מכוניות, אבל שום דבר מוגזם… וזה רק לטובה.

כמו כן, האחים רוסו מצליחים לשלב לא מעט דמויות (לפחות 16) של גיבורי על ועדיין לתת לכל אחד את זמן המסך שלו, ותפקיד שהוא קצת שונה משל אחרים, משימה מאוד לא קלה, בהתחשב בעובדה שעל הגיבורים המוכרים, נוספים שניים, הפנתר השחור וספיידרמן. במובן הזה האחים רוסו הם המנצחים המושלמים על תזמורת הספנדקס שלפנינו.

במרוול ודיסני נעשתה החלטה מאוד בסיסית, הם בטוחים שמי שמגיע לסרט ראה סרטים קודמים בסדרה או לפחות מכיר את הדמויות מחוברות הקומיקס. מי שיראה את "קפטן אמריקה מלחמת האזרחים" כסרט גיבורי העל הראשון של מרוול, ימצא את עצמו קצת מבולבל, ואומנם יכיר את איירון מן וקפטן אמריקה אבל לא יצליח להבין מי כל שאר האנשים שמקפצים סביבם, אין לנו הצגה של הדמויות והסרט הוא מעין המשך ישיר של "עידן אולטרון" (ולכן, כדאי מאוד לראות אותו לפני הסרט הזה למי שפספס או רוצה להיזכר).

בואו נדבר רגע על שני הפילים (או שני ה- Men in tights) שבחדר, או יותר נכון, על הפנתר והעכביש. הסרט מציג לנו שתי דמויות חדשות, ובמילה חדשות אני מכניס גם את ספיידרמן, מכיוון שטום הולנד הוא ספיידרמן חדש, צעיר, אנרגטי וללא ספק הספיידרמן הקולנועי הטוב ביותר שהיה אי פעם. אחרי כ-15 שנה, הצליחו סוף סוף להבין את הדמות ולתת לה ייצוג קולנועי הולם, נקווה שהסרט המלא יעמוד בציפיות, כי הופעתו של ספיידרמן כאן, הציבה רף מאוד גבוה. הוא מצחיק, הוא תמים, הוא נערי, הוא מצד אחד גיבור על אך מצד שני הוא גיק פאנבוי שמתלהב מהעובדה שנותנים לו לשחק עם הגדולים. הוא גם מעצבן עם כל משפטי המחץ שלו וזה עובד נהדר. במובן הזה, הוא גונב את ההצגה מפול ראד (אנטמן) שהיה עד עכשיו על תקן השטותניק של היקום (אל דאגה, פול ראד גונב את ההצגה באופן אחר ובגדול).

הכנסתו של הפנתר השחור לסרט נעשתה באופן מחושב ביותר ונפלא, כי אנחנו מקבלים כאן את סיפור האוריג'ין שלו, בלי צורך לחזור עליו או לבזבז עליו זמן בסרט הסולו. אנחנו רואים איך הפנתר השחור נוצר, ומבינים את המניע הרגשי שלו. חוץ מזה, הוא תוספת נפלאה לקטעי האקשן וכניסתו לעולם הסינמטי של מרוול היא אלגנטית, רגשית ונכונה.

אולם בסרט יש כמה נקודות חלשות, בעיקר הדיאלוגים ופיתוח הדמויות, ובמיוחד קרוסבון והנבל המרכזי, זימו. התפקיד של קרוסבון הוא כל כך זניח שאין אפילו על מה לדבר עליו, הוא בסרט כי… הוא היה בסרט הקודם ויש אתו סצנות אקשן נהדרת בהתחלה אבל זהו. מכיוון שהאחים מנסים לנצח על תזמורת כל כך גדולה של דמויות וסיפורים רגשיים ודרמטיים, הם לא מצליחים (באופן מובן לחלוטין) לפתח את כל הסיפורים וגם לעסוק בקונפליקט המרכזי, כך שאנו נשארים עם לא מעט דמויות שמגיעות כדי להגיד כמה משפטים ובעיקר, כדי לקחת חלק בקטעי האקשן (כמו הוקאיי למשל, או אפילו האלמנה השחורה שמספר המשפטים שהם אומרים בסרט הוא קטן ביותר, מספר המכות שהם נותנים בסרט, עצום). הרבה סיפורים שיכלו להיות מהותיים יותר, נשארים כקוריוז  (למשל הרומן בין סקארלט וויץ' וויז'ן שניצנים שלו היו ב"עידן אולטרון" וכאן מוצאים את עצמם בשני צדדים שונים של אידאולוגיה ולוחמה).

גם הקונפליקט המרכזי, האידאולוגי, שעליו מושתת הסרט, זוכה לטיפול שטחי יחסית, אין ממש דיון ואנחנו לא ממש יודעים מה הדעות של שאר הנוקמים מעבר לקפטן אמריקה ואיירון מן. אנחנו לא מבינים למה כל אוונג'ר בוחר את הצד שהוא בוחר, להוציא העובדה ש"זה הדבר הנכון לעשות"
(במקרה של טים איירון מן) או "אני תמיד אעמוד לצדך" (במקרה של טים קפטן אמריקה). וחבל, כי הדיון יכול היה להיות עמוק יותר וכן מעניין אותי לדעת למה האלמנה השחורה חושבת שטוני צודק.

הנקודה החלשה ביותר בסרט, היא ללא ספק, הנבל, זימו, אותו מגלם דניאל ברוהל. נתחיל בעובדה שאין שום קשר בין זימו הקולנועי לזימו של הקומיקס… להוציא העובדה ששחקן גרמני מגלם אותו. אפשר היה לתת לו כל שם אחר וזה היה עובד טוב יותר. נכון, כנראה שזו רק הפעם הראשונה שאנו רואים אותו, וכנראה שהוא ימלא תפקיד חשוב יותר בסרטים הבאים, אבל כאן, הוא דמות פלקטית, לא הגיונית שעושה פעולות לא הגיוניות שסותרות את האידאולוגיה הפנימית של עצמה. הוא נבל דמה שלא היה צריך אותו ואפשר היה למצוא פתרונות תסריטאים טובים יותר לקידום העלילה וחבל… בזבוז של דמות.

עם כל המגרעות, המעלות של הסרט עולות עליהן ולמרות שבהתחלה הוא קצת מדשדש ולוקח לו זמן להטעין את עצמו, ככל שהסרט מתקדם (אחרי 45 דקות בערך) הוא מקבל עוצמה ויזואלית ובעיקר רגשית חזקה ביותר. סצנת השיא שלו היא אחת מסצנות האקשן היותר מרגשות ושוברות לב שנראו בז'אנר.

לסיכום: למרות שאינו חף מבעיות, "קפטן אמריקה מלחמת האזרחים" הוא אחד מסרטי הקומיקס הטובים ביותר שנוצרו וללא ספק מהטובים של חברת מרוול. אקשן משובח, הומור ודרמה, סיפור שמצליח להיות מרגש ולעורר מחשבה ופתיחה נפלאה שמרימה את הרף לשלב השלישי של היקום הסינמטי של מרוול.

ציון: 4