הביקורת השבועית של "החץ" מוגשת בחסות יום המשפחה.

זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים ושיניים קהות!

אי אפשר לומר יותר מדי דברים רעים על "החץ" השבוע. העיסוק במאבק הכוחות הפנימי של ליגת המתנקשים היה מעניין, וההתנצחות הבלתי פוסקת של מרלין וניסה זה בזו, בהחלט החזירו לסדרה מעט מאלמנט דרמת המתח ופחות מאלמנט ה"הנה הנבל, בואו נכסח את אנשיו ונברח".

כפי שראינו בסיום הפרק הקודם, ניסה מציעה לאוליבר את הפתרון היחיד להצלת ת'יאה ממוות, תמיסת הלוטוס, שאמורה לבטל את תופעות הלוואי של מעיין הלאזארוס. אך המחיר כבד- על אוליבר להרוג את חומס הכתר בראות עיניה של ניסה, מלקולם מרלין, אביה של ת'יאה. כמובן ש"אוליבר החדש" לא דוגל עוד בהרג, ומנסה למצוא פתרון דיפלומטי למצב הפתלתל. ההחלטה שמגבשים חברי צוות החץ: מרלין יוותר מרצונו על תפקידו כראס אל גול כדי להציל את חיי בתו. אך האם העניינים מסתדרים כמתוכנן? כמובן שלא. מרלין אוהב יותר להיות מנהיג של רוצחים שכירים מאשר אב השנה. הסירוב של מרלין למסירת הטבעת לניסה וניסיון הבגידה שלו, מולידים מלחמת אחים בין פלגי הליגה, מאבק שמאיים על חיי תושבי סטאר סיטי התמימים.

אם חשבנו שאוליבר התיידד עם מרלין בסוף הפרק הקודם, הרי שעכשיו יש לו סיבה אחת גדולה לשנוא את האיש ש-א', ניסה להרוג אותו ואת אביו ובעקיפין הצליח; ב', גרם למות בנו וחברו הטוב ביותר; ג', תמרן את אחותו להרוג את אחת מאהבות חייו; ד', גנב מסטיבן אמל את אור הזרקורים בפרק הנ"ל עם משחק משובח… טוב, אעצור כאן.

כעת ההתלבטות של אוליבר בין להרוג את מרלין או לא נוטה אל הכיוון השלילי יותר. לאחר התייעצות קלה עם לורל, דיגל ופליסיטי, אוליבר מבקש מניסה (או יותר נכון לוכד אותה וכופה עליה) לפעול בדרך המכובדת של ליגת המתנקשים, ולהזמין את מרלין לקרב עד המוות על התואר "ראס אל גול". לפני שהשניים פוצחים במחול החרבות (פולי היה גאה בי על זה), אוליבר מתערב, מזכיר לכולם שהוא וניסה עדיין נשואים מבחינת הליגה ודורש להחליפה בקרב. אוליבר ומרלין מתגוששים קלות, מרלין לא נכנע אך מכיר בעובדות כי מותו קרב, ואילו אוליבר… משאיר אותו בחיים, אך במחווה קלה למארק האמיל ללא ידו השמאלית.

המשחק המצוין של ג'ון בארומן כמרלין הוא רק אחת הנקודות לזכות הפרק. אם מוסיפים את ההפתעה של ניסה שמפרקת את ליגת המתנקשים כמחווה של רצון טוב (וכפרה על חטאי אביה), ואת עלילת הצד של פליסיטי ואביה שלה (הנבל השבועי מהפרק הקודם), שגם היא מתחברת ישירות אל שם הפרק – מקבלים סוף סוף תוצר של חשיבה תסריטאית נכונה של יוצרי הסדרה אחרי רצף של בלבולי מוח.

אך למרבה הצער, קיימות גם נקודות חולשה. הפלאשבקים חוזרים לכרסם בזמן המסך ללא מטרה, והעובדה שמרלין רץ אל זרועותיו של דמיאן דארק ומספר לו על כך שלאוליבר יש בן שניתן לפגע בו
פשוט זועקת את זהותו של השוכב בקבר המסתורי מהפלאשפורוורד. באמת? ליצור דמות צאצא שאינה קיימת בקומיקס – רק על מנת להרוג אותו כדי שהגיבור ידורבן להרוג את הנבל הראשי? בשלב הזה כבר לא אכפת לי מי באמת נמצא בקבר, זה פשוט לא יפתיע או יזעזע יותר. זרז המתח לעונה זו – זה מה שנמצא בקבר.

נ.ב., השבוע גם נתבשרנו שמאנו בנט לא יחזור יותר כדת'סטרוק לסדרה. לעולם. בגלל תכנון גרוע של ההפקה… אבל זה בקטנה, נכון?

ציון: 3.5

– "פינת השביעי ורוקה": גרג רוקה הוא כותב קומיקס שעבד רבות על כותרי באטמן, היה אחד מכותבי Gotham Central המופתית (לצד אד ברובייקר) והציג את באטוומן לעידן המודרני. בהקשר של הסדרה והפרק, רוקה יצר את דמותה של ניסה ראטקו (אל גול).