הביקורת השבועית של "לוציפר" מוגשת בחסות בעל זבוב.

זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים וצלמי פפראצי מנוולים!

אין שום ספק לגבי יכולותיו של טום אליס בתפקיד לוציפר והמניירות הקטנות והגדולות, שעושות אותו לשטן משכנע במיוחד. עם זאת, כרגע המשחק המעולה שלו מצביע יותר על החסרונות בסדרה מאשר כחלק ממכלול של הנאה. ייתכן ומדובר רק בתסמונת הפרק השני בה יש ירידת מתח קלה, אולם נראה שדמויות המשנה מקובעות מאוד ואינן מגלות רב-גוניות ומנעד רחב של רגשות ותחושות, בניגוד לדמות הראשית.

השבוע שוב יש אירוע פלילי אליו נכנס לוציפר כחוקר שותף (עדיין לא הבנתי ממש למה…) כשבנו של סלבריטאי כלשהו נהרג בתאונת מכונית, כאשר צלם פפראצי רדף אחריו. הצלם מסגיר עצמו למשטרה באקט של חרטה נוראית, אך קלואי ולוציפר משוכנעים כי ישנם דברים נוספים מתחת לפני השטח וגם כאן, כמו בפרק הבכורה, המקרה אינו ברור לחלוטין. אני לא נכנס לכל השתלשלות החקירה כאן, אולם ברור שהמטרה היחידה של המקרה היא לקדם שאלות קיומיות עבור לוציפר, שמתחבט בשאלה מדוע בכלל אכפת לו מקלואי, או מבני אדם בכלל.

כל הדמויות, פחות או יותר, מציגות בפניו את השאלה הזו במהלך הפרק בצורה שדי דוחפת לנו לגרון את כוונת התסריטאים ולא נותנת לנו כצופים להבין לבד. יש כאן בעיה בעיניי, מכיוון שסדרה טובה אינה זקוקה להבהרות שכאלו כפי שסרט טוב לא זקוק לאקספוזיציה.

בעלילה הרחבה שמתוארת ברקע העלילה הבלשית התורנית, לוציפר נתון למתקפות מכמה כיוונים: של השדה מייז ושל המלאך אמנאדייל. שניהם למעשה אומרים לו שהוא בילה יותר מדי זמן עם בני האדם וזה מתחיל להשפיע עליו, מה שמפחיד את לוצי שלנו, מלך הגיהנום במיל'. מה שמעניין זה האם הדמויות שלהם אמורות להיות פלקטיות וחד-ממדיות בהתאם לתפקידי הטוב מול רע שלהן, לעומת לוציפר שמתוסבך עם הזהות המוסרית שלו, או שזה פשוט משחק מאוד גרוע. לבסוף, לוציפר מקבל את השינוי המדובר ולמעשה מוצא אותו מרתק, שכן לראשונה שום דבר לא ברור לו והכל פתוח ומלא הפתעות. דבר שיכול להיות מרענן עבור ישות שמימית שקיימת מאז שחר הבריאה.

החלק הכי טוב בסדרה, ומה שמותיר אותה מעניינת, זה המאבק של לוציפר בחיפוש אחר הזהות שלו ולמה למעשה הוא החליט לפרוש. אני מאוד מקווה שהסדרה תדע לפתח את ההיבט הזה ולא ליפול יותר מידי לנישה של דרמת משטרה מכיוון שהקשת הזו, בינתיים, לא יותר מידי מעניינת.

חלק נוסף ששומר על קו יציב זה ההומור של אליס, שבאמת גורם לצחוק ולהזדהות עם הנאיביות של הדמות בגילומו. הקטע בו הוא זורק לטריקסי, בתה של קלואי, בובה משל הייתה חיית מחמד, והוא באמת ובתמים לא מבין למה היא רצה אחריה. אליס הוא פשוט זהב של קומדיה. כמו כן, לעולם לא אסתכל על מגדל אייפל באותה צורה…

בסה"כ עדיין יש פוטנציאל רב לסדרה, אבל אסור לה בשום פנים ליפול למלכודת של מריחת סיפור הרקע לאורך עשרים פרקים, בעוד שהטון העיקרי יהיה הסיפור הבלשי השבועי. כי אליס לבדו לא יכול להחזיק את הסדרה לאורך זמן, ללא דמויות מעניינות סביבו. גם נזקקת השקעה נוספת ב-CGI; לא צריך בהכרח חיקוי לגולגולת האדומה של מארוול כזהות האמתית של לוציפר, מכיוון שזה לא נראה טוב. זה פוגם במשחק של אליס, שבהחלט מספיק בפני עצמו כדי להפחיד ברגע שהוא עובר מדמות משעשעת לשד זועם בזריזות מדהימה.

ציון: 3