הביקורת השבועית של "לוציפר" מוגשת בחסות אשמדאי.

זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים ונשמות לא טהורות!

אז השבוע נחתה על מסכינו סדרה נוספת המבוססת על קומיקס, עוד סדרת משטרה, על השטן, על המאבק בין טוב לרע: "לוציפר", המבוססת באופן חופשי על הדמות אותה יצר ניל גיימן בסדרת הקומיקס המופתית שלו, Sandman (שלאחר מכן קיבלה סדרת ספין-אוף משלה), מהווה מעין הלחם של "על-טבעי" עם דרמת משטרה\בילוש. בהתחלה הרעיון הזה גרם להרמת גבה או שתיים ולמחשבות על זריעת הרס במשרדי רשת פוקס (לא שאין אלפי סיבות אחרות בגללן זה מגיע להם), אולם לאחר צפייה בפרק הראשון – אני מוכרח לומר שהנוסחה הזו דווקא לא רעה בכלל. אני מניח שזה מאוד תלוי בשחקן הראשי, להצליח להרים סדרה כזו, וכרגע הבחירה בטום אליס נראית מאוד משתלמת. אליס מצליח להפיח חיים ורגש בדמות שסובלת מסטיגמה רעה במיוחד.

בגדול, הסדרה מספרת על השטן שמחליט לצאת לפנסיה מוקדמת ולפרוש מניהול הגיהנום. נמאס לו שמזלזלים בו ולהיות תמיד הבחור הרע. אולי הוא בעצם רוצה לעשות מעשים טובים? או סתם לשבת ולהתפנן, ליהנות ממנעמי החיים? אז לוציפר הגיע לעיר החטאים והמלאכים בכבודה ובעצמה, לוס אנג'לס, ושם הוא פותח מועדון לילה בו יש גם שדה, מייז, שהצטרפה אליו ותפקד כברמנית.

סצנת הפתיחה כבר רומזת על כוונותיו של לוציפר, כאשר שוטר עוצר אותו על נהיגה במהירות מופרזת ולוצי משתובב איתו, גורם לו לספר את משאלותיו הכמוסות ביותר ולבסוף נותן לו שוחד גדול. עכשיו, יצור שמימי עם יכולות כמו של לוציפר יכול מן הסתם פשוט לקרוע את השוטר לגזרים, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ביצור כמו מלך הגיהנום, שאין לו כביכול שום עניין מלבד גרימת כאב ונזק; אך לוצי שלנו בוחר בדרך שתורמת לצד השני במידה מסוימת. בכלל, לוציפר מקפיד, חוזר ואומר שהכוחות שלו הם לא לגרום לאחרים לעשות את מה שהוא רוצה, אלא שהם פשוט מרגישים בנוח להיחשף בפניו ולספר לו את הסודות האפלים ביותר שלהם ואת כל רצונותיהם (וככל הנראה גם היכולת לגרום לנשים לזרוק את התחתונים שלהן עליו…)

העלילה מתפתחת כשלוצי פוגש ידידה לשעבר, דליילה, כעת זמרת מפורסמת אותה הביא למעמד הזה כשהכיר לה את האנשים הנכונים בץעשייה. דליילה חוששת שמכרה את נשמתה לשטן, אך לוציפר מסביר לה ולנו – ולא בפעם האחרונה בפרק – כי אין לו חלק במצבים הללו, ושלכולם יש את הבחירה החופשית; לא משנה כמה ננסה, אי אפשר להפיל את האשמה על השטן כי זה בידיים שלנו. הבעיה היא שדליילה נרצחת ביריות בזרועות לוציפר, ואז הזעם יוצא מתוכו והוא יוצא לצוד את האחראי, לאחר שבסה"כ הראה הרבה אדישות כלפי חיים אנושיים עד כה. השוטרת האחראית על המקרה, קלואי דקר, מתחילה לשתף איתו פעולה ללא ברירה במטרה למצוא את המוח מאחורי הרצח, ובאופן מוזר אין לו שום השפעה עליה. גם מתח מיני בין שתי הדמויות אין ממש, בעיקר כי המתח המיני הוא בין לוצי לכל הנשים האחרות שמופיעות בפרק…

קו עלילה נוסף שהולך לחזור על עצמו בפרקים הוא ה-daddy issues של לוציפר. אבא שלו (אתם יודעים מי זה) שולח אחריו את המלאך אמנאדייל (לנצח המנהל ווד!) כדי להחזיר אותו לכס המלכות על הגיהנום. דווקא זה היה הקטע החלש ביותר בפרק.

בסה"כ, אליס מצליח לגלם את לוציפר בצורה די מרתקת; דמות שבורה ואניגמטית שרק רוצה להראות גם את הטוב שבה. נמאס לו מתדמית הבאד-גאי ובא לו להרגיש מדי פעם את הדברים החיוביים בחיים. קשה להבין אם מדובר בשטן שרוצה לראות בסוף את כל העולם נשרף ויש לו איזו אג'נדה נחבאת מתחת לפני השטח, או שמא מדובר באמת ביצור שאינו מבין את בני האנוש ואת הדילמות המוסריות שלהם, לכן לעיתים יש לו תמימות של ילד קטן.

אני חושב שהסדרה הזו ממש דומה ל"קונסטנטין" – סדרת העל-טבעי האחרת מבית DC\ורטיגו שבוטלה לאחר עונה אחת בשנה שעברה – לטוב ולרע, כאשר הרע יכול להיות שכמו במקרה של הסדרה ההיא, הצופים פשוט לא יתחברו אליה וזה יגרום לירידה מהירה מהמסך…

ציון: 4

– לוציפר מורנינגסטאר היה שליט הגיהנום שהופיע לראשונה על דפי Sandman של ניל גיימן. בסדרת הסולו שלו, כמו בסדרה, לוציפר מואס בתפקידו ופורש כדי לנהל מועדון בלוס אנג'לס, אבל הרעות החולות של עולם השאול ממשיכות לרדוף אותו.
– מזיקין ("מייז") היא זוגתו של לוציפר.
– אמנאדייל הוא מלאך אכזרי ויריב מושבע של לוציפר.
– לא ברור אם יש קשר בין הדמויות, אולם אדי דיקון היה ילד עם גפיים דמויי סנפירים שניצל ע"י באטמן. כשהתבגר הפך לבעליו של בר האובליביון, מקום מפגש נסתר של דמויות הקשורות לעולם העל טבעי. אדי עצמו, מלבד העיוות הגנטי, ניחן בטלקינזיס.