אחרי פגרה של יותר מעשר שנים חוזרים הסוכנים דיינה סקאלי ופוקס מולדר למסכי הטלוויזיה (של רשת פוקס ובארץ בשידור מקביל ב-Yes) במיני סדרה של 6 פרקים, ששניים מהם כבר מאחורינו.

תמיד כאשר מודיעים על ריבוט/רימייק/סדרת המשך או פריקוול אני מייד חושש ולא רק בגלל הטענה שעושים זאת בשביל הכסף, או זה שהרעיונות הטובים הולכים ונעלמים, אלא, ואולי בעיקר, כי יש הרבה דברים שעבדו לפני עשר ועשרים שנה והיום פשוט לא עובדים. יש דברים שהצחיקו לפני 30 שנה והיום לא, יש דברים שמתחו אותנו לפני עשרים שנה והיום לא ויש, וכאן הנקודה המרכזית, הרבה דברים שריגשו אותנו לפני עשר שנים והיום לא.

הסימן הטוב בחידוש של "תיקים באפלה" הגיע בשתי פעימות, הראשונה, היוצר המקורי חוזר לנהל את הפרנצ'ייז אותו המציא אי שם ב-1993, השנייה, מדובר במיני סדרה של 6 פרקים, דהיינו, לא קפצו מעל הפופיק, חשבו שיש להם סיפור שמתאים לשישה פרקים ולא החליטו למרוח אותו על 13. כמובן שחזרתו של הקאסט המקורי רק תרם לתחושת הנוסטלגיה.

ואכן, תחושת הנוסטלגיה היא זו ששולטת בפרק הראשון שנראה כי נעשה במיוחד בשביל מעריצי הסדרה, עם הרבה מאוד רפרנסים לעונות המוקדמות. מי שמגיע לסדרה הזו בלי ידע מוקדם, על מי הם סקאלי ומאלדר ובלי לראות פרק אחד לפחות מהעונות הקודמות, ייהנה הרבה פחות.

כריס קרטר – שכתב וביים את הפרק הראשון, משאיר אותנו בשנות התשעים, אפילו לא מתקדם לשנות האלפיים. הוא משאיר את הפתיח המקורי (בו סקאלי ומאלדר נראים בתחילת שנות השלושים לחייהם). הנושא של הפרק ותיאוריית הקונספירציה שבו מרגישים שנות התשעים. זה לחלוטין פרק שמרגיש חלק משלם, ולא משהו שמנסה לייצר חיים חדשים לעצמו. וגם אופי העשייה של הפרק, מבחינת צילום, בימוי ועריכה, מרגיש כאילו הפרק נעשה אי שם. והנוסטלגיה חזקה היא, כי אין מה לעשות, כאשר המוסיקה של מארק סנו מתנגנת והלוגו עולה, הלב מחסיר פעימה.

דיוויד דוכובני וג'יליאן אנדרסן מרגישים מאוד בנוח בעורם של סוכני האף בי איי ובמהלך הצפייה כמעט ולא מורגש שלא ראינו אותם על המסך במשך 13 שנה. מה שכן, אולי בכוונה ואולי לא, תיאוריית הקונספירציה שמוצעת בפרק הזה היא מופרחת מהיסוד, מצחיקה ומגוחכת – מה שמעיב קצת על הצפייה בפרק. עם זאת, הפרק הזה מייצר לנו, הצופים, לא מעט סימני שאלה ומשאיר אותנו מסוקרנים לקראת הפרק הבא.

אחד הדברים שמפריעים בתיאוריית הקונספירציה הנוכחית היא העובדה שרוב הסיפור עוסק באמת באובססיה של מאלדר לגלות את האמת על אחותו (ועוד כמה אמיתות על אנשים אחרים שקרובים לו) ואילו התיאוריה מנסה להפוך את כל מה שהולך מסביב לעולם כקונספירציה, הכל… ממזג האוויר, דרך הכלכלה העולמית ועד האינתיפאדה… הכל זו קונספירציה אחת גדולה… כמו שאמרתי, מגוחך.

הפרק השני, אותו ביים ג'יימס וונג שביים את סרט האימה "יעד סופי", עולה שלב מבחינת ה-Gore שבו (יש בו כמה קטעים שאפילו חובבי אימה יכולים למצוא קשים לצפייה) אך גם מקדם אותנו בסיפור הכללי והאישי של מאלדר וסקאלי, ועל כן, הוא הפרק הטוב מהשניים.

בסופו של דבר, שני הפרקים מהווים התחלה של משהו שלם, ולמרות שאין בהם אחידות, מבחינה סגנונית ובעיקר מבחינה תסריטאית, עדיין מדובר באחד הריבוטים או הרימייקים או הוואטאבר הטובים שהגיעו אלינו. מיני סדרה שלא מזלזלת באינטליגנציה של הצופה ומצליחה מצד אחד לתת לאוהדים את האיסטר אגס שלהם, ומצד שני, לאנשים, כמוני, שאינם בעלי ידע מדוקדק על כל פרק בכל עונה, את המתח והסקרנות שצריך, כדי לחכות לפרק הבא.

יצירת מופת זה לא, אבל סדרה מהנה שמעבירה את הזמן, זה בהחלט כן.

ציון:
פרק 1 – 3

פרק 2 – 3.5