הרעיון הראשוני היה לערוך רשימה של עשרת הסרטים הטובים ביותר לשנת 2015 על פי חברי צוות מולטיוורס. אורגנו רשימות, נשלחו מיילים, אבל אז התברר כי השנה הייתה די גרועה בקולנוע וכל הכותבים לא הצליחו למצוא עשרה סרטים שבעיניהם היו טובים (בניגוד לסרטים שהם "בסדר" או "סתם נחמדים"). בסופו של דבר, הוחלט על רשימת חמשת הסרטים הטובים ביותר (עם ציון לשבח למקום השישי) ורשימת חמשת הסרטים הגרועים ביותר. העובדה שאחד הסרטים הטובים של השנה אפילו לא הופץ מסחרית בישראל, מוסיפה עוד שמן למדורת הכישלון הקולנועי הכולל של השנה.

כתבי האתר ישבו, חשבו, ודירגו את הסרטים. התוצאות הגיעו במייל, נספרו ושוקללו על ידי העורכים. ביקשנו גם מהכותבים פסקה על אחד הסרטים שאהבו. בסך הכל השתתפו בבחירה שמונה מכותבי האתר ואלו התוצאות הסופיות:

הסרט הטוב של השנה, על פי צוות מולטיוורס, שזכה במירב הנקודות בהפרש ניכר על הסרטים האחרים:

1.  הקול בראש

כשניגשים לסכם את הקולנוע של 2015, מתגבשת סופית ההבנה שלאורך החודשים האחרונים לא טעינו ולא (ממש) הגזמנו – זו היתה שנת קולנוע איומה. שנה שבשלב כלשהו תצטרך לקבל מעמד של קאלט, כמו סרט אימה מביך במיוחד בשל חוסר מודעות עצמית, שהפך במרחק הזמן לשם דבר ובידור להמונים. דווקא בשנה כזו, אני מתרגשת במיוחד לסכם את ייחודו של "הקול בראש", שנוצר על ידי פיט דוקטר, שכבר מחזיק בכמה מדליות זהב של אנימציה, והחזיר את פיקסאר למעמדם הטבעי.

כמו סרטים נוספים מעטים מדי, “הקול בראש" ניצב לו בראש השנה הזו בגאון, ולא רק בהשוואה לקרנבל ההזיות והאכזבות שהתחולל בקולנוע סביבו. כמחקר דמיוני מסעיר של המוח האנושי, הסרט מגדיר מחדש את גבולות האנימציה המערבית, עם תסריט מקורי יוצא דופן, צבעוניות מהפנטת והמון הומור. איכותו המהותית של "הקול בראש" היא הבהירות בה הוא משקף את החוויה האנושית – המאורגנות של המוח מול האבסטרקטיות שברגש והתחושה, ואיך הדברים משפיעים זה על זה. כולנו הזדהינו עם התסכול של ריילי, בת ה-11 שרגשותיה הם גיבורי הסרט, וחוסר היכולת שלה לנסח ולהבין את מה שהיא מרגישה. כולנו ראינו בבינג בונג את החבר הדמיוני שלנו, זה שתמיד המתין במעמקי המוח (והלב) כשהזדקקנו לו, והבין אותנו כמו שהיינו רוצים שאחרים יבינו. באורח פלא, עם סיום הסרט, כולנו אפילו הבנו מעט יותר טוב את האינטראקציה היומיומית שלנו עם הסובבים אותנו.

סביר להניח כי במבחן הזמן, במיוחד נזכור כיצד "הקול בראש" הצהיר בפנינו באומץ – שמחה (איימי פולהר הנמרצת, כמו שאף אחד אחר לא יכול להיות) היא לא הכוכבת הראשית יותר, עליה לחלוק את הבמה באופן גלוי עם עצב (פיליס סמית' המרגשת), שיוצאת הישר מאחורי הקלעים של השמרנות והחשאיות לאור הזרקורים של העידן הפוסט-מודרני והתיעוד האישי בפומבי, וגונבת את ההצגה. הרגישות הזו, בשילוב שלל הרפתקאות כיפיות, יצרו סביב הסרט קונצנזוס מוחלט, ואוכל רק לאחל לכולנו שב-2016 נזכה לחוות רגעי קולנוע נוספים המשתווים לזה. 2016, קחי אותנו לירח. [שני פרומקין]

2. מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר

אין וויכוח שמאז יציאתו ב1977, "מלחמת הכוכבים" היא מן  הסדרות בעלות ההשפעה הגדולה ביותר על הקולנוע ואפילו על תרבות הפופ של המאה העשרים (והעשרים ואחת). הסרטים האלו כובשים את ליבם של ילדים, בני נוער ומבוגרים כולם יחדיו עד היום. אחרי האכזבה הכללית מטרילוגיית הפריקוולים הציפיות לסרט חדש שיחזיר עטרה ליושנה ויביא את הרגש של הסרטים הקלאסים בחזרה היו גדולות מאוד. למזלנו, פרק 7, בבימיו של ג'יי ג'יי אברהמס, "הכוח מתעורר" גרם לקהל לצאת מאולם הקולנוע בתחושת שמחה, הקלה והתלהבות. חברים יקרים, "מלחמת הכוכבים" חזרה לעצמה. הסרט אמנם לא מושלם אבל ג'יי ג'יי הצליח לתפוס את היופי של הסרטים המקוריים ולרגש ולשעשע את הקהל למשך שעתיים מעולות המשלבות היטב נוסטלגיה קלאסית ואלמנטים חדשים שעכשיו הצטרפו למיתוס הגדל של "מלחמת הכוכבים". ולכן, הפרק השביעי בסאגה, שכנראה תהפוך עכשיו לבלתי נגמרת, הוא יותר מראוי למקום גבוהה ברשימה זאת. [בניה שגיב]

3. מקס הזועם: כביש הזעם

זו הייתה שנת ה"מקס", הסרט שהחזיר לי את האמונה שאפשר לעשות סרט אקשן אנרגטי, מסחרר, בקנה מידה אפי לחלוטין שמשמש בו זמנית גם כיצירת אמנות אבסטרקטית שחוקרת את הקשר בין תנועה לצבע. הסרט גם הוכיח שבמאי מזדקן (ג'ורג' מילר, בן 70) יכול לחזור לסרט, או סדרת הסרטים, שעשה בתחילת דרכו, לשמור על האלמנטים המקוריים ולעשות אותם הרבה יותר טוב משהיו. [גל פלודה]

4. אקס מכינה

הסרט הטוב ביותר לשנת MMXV, כלל לא הוקרן בתפוצה מסחרית במחוזותינו. סיפור מדע בדיוני, על התקדמות טכנולוגית ובחינת גבולות האינטליגנציה המלאכותית, הוצג בהקרנות בודדות לא רשמיות ובאחד הפסטיבלים, אך מעבר לכך שמו ושבחו עברו מפה לאוזן. כך גם שמעתי אני על "אקס מכינה", בייחוד אחרי הביקורת פה באתר, שכתב גל פלודה.

אלכס גארלנד, עד "אקס מכינה" תסריטאי בלבד ("28 יום אחרי"), עשה עבודה מרשימה שהשפעותיה כבר ניכרות (סאגת סיום העונה של "סאות' פארק", למשל; מומלץ לצפות רק ראיתם את הסרט) לצד שלושת השחקנים הראשיים אליסיה ויקאנדר, דומאל גליסון ואוסקר אייזיק (שמתחיל לבסס עצמו כיקיר הקולנוע הגיקי). במידה ולא צפיתם ב"אקס מכינה" – זה הזמן לתקן את השגיאה. [תומר סויקר]

5. להציל את מארק וואטני

אחד הסרטים הטובים של השנה, נושא את אחד השמות הגרועים של השנה, "להציל את מארק וואטני", ולא ״לבד על מאדים״ כמו התרגום שניתן לספר עליו הוא מבוסס. הסרט מגולל את סיפורו של מארק וואטני, מומחה בתחום הבוטניקה – אסטרונאוט במעבורת חלל שנשלחה לחקור את מסתורי מאדים ולאחר תאונה, נחשב למת ונשכח מאחור. עכשיו הוא האדם היחיד שמאכלס את הכוכב האדום והשומם, ובכדור הארץ אפילו לא יודעים שהוא חי. מארק מנצל כל פיסת ידע שצבר במהלך השנים בשביל לשרוד על מאדים לבדו.

המשימה שעמדה בפני הבמאי רידלי סקוט לא פשוטה, ליצור סרט שרובו מתרחש בלוקיישן אחד ועם שחקן אחד – מאט דיימון, שנותן פה את הופעת חייו. התוצאה היא סרט שגורם לצופה לצחוק, כשוואטני מגלה שהמוזיקה שהוא יכול לשמוע היא מוזיקה משנות ה-80, להרגיש את הייאוש שלו, כשדברים לא מסתדרים כמו שצריך, ולרגעים מסוימים להרגיש שהוא עצמו בודד על כוכב אחר. הגדולה של הקולנוע היא היכולת להעביר רגשות אל הצופה ו״להציל את מארק וואטני״ מצליח בשעתיים ורבע לשאוב את הצופה למערבולת רגשות ולספר את סיפור ההישרדות הכי טוב של האדם והמדע נגד הטבע והלא נודע. [הדר תומס פרי]

ציון לשבח
ציון לשבח (או כמו שאומרים במחוזותינו, הסרט שכמעט נכנס לרשימה) קיבל העיבוד הקולנועי האנרגטי למיני-סדרת הקומיקס של מארק מילר, "קינגסמן: השרות החשאי". כן, בעיקר בגלל סצנה מרכזית אחת, אבל לא רק.

המשימה הקלה יותר השנה הייתה לדרג את חמשת הסרטים הגרועים ביותר, וגם כאן יש "זוכה" שהגיע למקום הראשון בהפרש ניכר.

חמשת הסרטים הגרועים על פי בחירת כותבי מולטיוורס:

1.  ארבעה מופלאים

2. בחזרה למחר \ פיקסלים

3. שליחות קטלנית \ עולם היורה

4. פן

5. קרימזון פיק \ צ'אפי

[מקומות 2, 3 ו-5 בהם מופיע יותר מסרט אחד, אומר כי אלה סרטים אשר קיבלו את אותו ציון בשקלול הבחירות]

בואו נקווה כי שנת הקולנוע הקרובה, שנראית מאוד מבטיחה, גם תקיים לפחות חלק מההבטחות.