אלה לא הספוילרים שאתם מחפשים (כן, הביקורת נטולת ספוילרים)

כש"מלחמת הכוכבים" ("פרק 4: תקווה חדשה", בשמו המודרני) יצא לאקרנים ב-1977 הייתי בן מינוס 5. גם הסרט השני יצא לפני שנולדתי, ואת השלישי הייתי תינוק מדי כדי לראות בבכורה הקולנועית. כמובן שמאז הייתי ילד ראיתי את הסרטים בטלוויזיה לא מעט פעמים (מהגרסאות המשופצות נמנעתי). לבכורת "אימת הפנטום" לא הגעתי, אבל צפיתי בו בקולנוע זמן קצר לאחר מכן, אז כבר הייתי בגיל המתאים, גם כדי לחוות את ההיסטריה מסביב לסדרת הסרטים הגדולה בהיסטוריה שזכתה לתחייה מחודשת.

יחד עם זאת, אני לא ממש זוכר את החוויה עצמה, רק את החגיגות שהיו מסביב ואת העובדה שבמבט ראשון חיבבתי את הסרט. כולנו יודעים מה קרה לטרילוגיה החדשה\מקדימה. עכשיו, עם ניסיון שלישי, בתקווה מוצלח יותר, להביא את העולם של מלחמת הכוכבים לדור חדש, הגעתי עם ראש צלול ובוגר יותר (לפחות אני נוטה לחשוב כך על עצמי). אמנם לא כמעריץ כבד, אך כמי שגדל על הטרילוגיה המקורית והאהובה, עם אהבה מסוימת לדמויות וליקום המקסים שלהן.

ג'יי ג'יי אברמס, אחרי החייאת מותג בין-כוכבי אחר, מסע בין כוכבים (או "סטארטרק" בשמו כיום, כפי שהחליטו המפיצים המקומיים וכישרונם לחרב שמות סרטים), וקריירה ענפה כמפיק טלוויזיה מעורר מחלוקת, נשכר ע"י דיסני לבצע את העבודה אחרי רכישת המותג הפופולרי מג'ורג' לוקאס בידי התאגיד הכל-יכול. התחושה הראשונית הייתה חשד וחשש. אמנם לא צפיתי בסרט השני של סטארטרק, אולם "האויב בתוכנו" זכה לרוב לקיתונות של בוז, הסיבה העיקרית להימנעותי ממנו.

ככל שעבר הזמן ונחשפו פרטים חדשים על הפקת "פרק 7: האויב בתוכנו", המשך ישיר – ב-30 שנה, גם בעלילה עצמה – ל"שובו של הג'דיי", החשש דהה. הליהוקים, הן של צוות השחקנים המקורי כמעט כולו, בתוספת שורת שחקנים צעירה, הוסיפו לעניין. פתאום נראה שאברמס נמצא בכיוון הנכון ועשוי לתקן את העוול שלוקאס עצמו עשה ליצירת חייו (לא, "הווארד הברווז" זו לא פסגת היצירה של לוקאס). אז… מה לגבי התוצאה הסופית?

בשורה התחתונה: הסרט מרשים ועושה צדק לסטאר וורס. בהרחבה: הסרט עמוס במחוות ל"תקווה חדשה" וגם לשני סרטי ההמשך, עד נקודה מסוימת בה מסתמן שהעלילה והסיפור הולכים אחרי הצעדים שהוכתבו על ידי המקור. לטובת הסרט ייאמר כי אף על פי כן, הקסם והמופלאות שלו, הדמויות הראשיות המרתקות, כל אלה מחפים על ההומאז'\העתקה בוטה של אברמס.

ייתכן שהוא הרגיש כי אין לו דרך אחרת להתחיל את הטרילוגיה החדשה וסרטי הספין-אוף, מלבד להצדיע ללוקאס של 77' (לצד לורנס קסדאן, תסריטאי פרקים 5 ו-6 ששב לשולחן התסריטאי). כשם שהריבוט-בחלקו שעשה למסע בין כוכבים נתן לא מעט כבוד לסדרת הטלוויזיה שהתחילה הכל ב-66', אברמס עושה כן גם למלחמת הכוכבים תוך כדי שימוש בדמויות הותיקות והמוכרות, שמעבירות את הלפיד בעצמן אל הדור הצעיר.

האן סולו (האריסון פורד) זוכה למעמד הגדול ביותר, פורד בתפקיד ראשי בגיל 73, כמעט ארבעה עשורים אחרי שפרץ לתודעה עם התפקיד האייקוני (ולא היחיד בקריירה הארוכה שלו). האן המזדקן לא פחות מופרע וציני מבן-דמותו הצעיר למרות גילו, והצמד המוכר שלו ושל צ'ובאקה צובע את המסך ומרגיש כאילו לא נעלמו ליותר משלושה עשורים. הגנרלית ליאה (קארי פישר), כבר לא נסיכה מסיבה לא מוסברת ומנהיגת הרפובליקה, נוכחת בתפקיד משני יותר, אך גם האיחוד בין השניים על המסך מעורר התרגשות.

אולי אחרים יחשבו אחרת, אך לטעמי ריי (דיי רידלי) היא הפרוטגוניסטית של הסרט לצד האן סולו. לשניהם יש מסלול מאוד ברור לאורך הסרט, האחד מוכתב ע"י ההיסטוריה הידועה לנו עליו, ואילו האחרת מתחילה בדרך ראשונית שרק תתפתח בסרטים הבאים. ריי היא לוק סקייווקר של הטרילוגיה השלישית. לא שפין (ג'ון בויגה) דמות פחות טובה, הוא רק… טוב, הדמות שלו פחות טובה מזו של ריי. אמנם המסלול שלהם צמוד, תודות למפגש במערכה הראשונה, ועד סופו נראה שדרכיהם לא ייפרדו לעולם, אך ההתפתחות של פין כדמות תקרה ככל הנראה רק בסרטים הבאים. נכון לעכשיו הוא רק נחלץ מצלו של עבר אפל, תהליך שארך סרט שלם.

אגב פין, החברות המהירה שהוא יוצר עם פו דמרון (אוסקר אייזיק), הטייס הכי טוב בגלקסיה, נראית כמו משהו מעניין שאשמח לראות מתפתח בסרטים הבאים. מערכת יחסים נוספת, ברורה יותר, היא זו של ריי ו-BB-8, ממשיך דרכו הרשמי של R2-D2, רובוט חמוד ומתגלגל, הרבה יותר פעיל ואנרגטי מקודמו. לא שצריך למהר ולזרוק את ארטו למגרש הגרוטאות, אבל BB-8 מתעלה עליו בהרבה מובנים, בין אם ביכולת המשחק (כיאה לתוצר של עולם התיאטרון הבריטי) או היכולות המגוונות. בכל אופן, ריי ו-BB-8 מסגלים יכולת תקשור מיידית שהופכת לידידות מופלאה.

בגזרת הנבלים, קיילו רן (אדם דרייבר) – דארת' ויידר החדש, אם תרצו – מוצג באופן מאיים והוא נבנה כגרום מרתיע לכל אורך הסרט, רק כדי להתמוטט על כרעי תרנגולת. הדמות שלו לא ממש מצדיקה את המוניטין שנוצר סביבה, ולעת עתה היא מחווירה אל מול הנבל הקולנועי הכי גדול בכל הזמנים. נו, קשה להיכנס לגלימה כה גדולה.

הנבלים האחרים אף נופלים יותר ממנו. כמו ויידר בשעתו, קיילו רן משרת מישהו גדול יותר, אבל כרגע הוא נותר בעיקר בצללים ומשעמם עם נאומים והוראות טיפוסיים. גנרל האקס (דומאל גליסון) מוצב כמתחרה לקיילו רן, קצין בכיר וחלבי שנופל מתפקידיו הקודמים של גליסון. המאכזבת מהשלושה היא קפטן פאזמה (גוונדולין כריסטי), קצינה שלעולם לא מורידה את הקסדה שמסתירה את פניה. לפני יציאת הסרט נראה שהיא תהיה בין הדמויות הבולטות בסרט, עם העיצוב המעולה שלה, אך היא נותרת ברקע ומשננת את השורות שלה מבעד למסכה. כבר עדיפה ברייאן מטארת' המשעממת בעונה האחרונה של "משחקי הכס", גם אותה מגלמת כריסטי.

אברמס מצליח לשמר את החזון והעיצוב הויזואליים של מלמת הכוכבים, תוך כדי שימוש בכלים דיגיטליים מודרניים. מחד, האנימטרוניקה והתחפושות הרגילות פה (צ'ובאקה, C-3PO); מנגד, אפקטים, רכבי חלל, נופים ופיצוצים יצירי מחשב משמשים כעיקר העבודה החזותית של הסרט. כפי שאמרתי, כבוד למקור תוך כדי יצירת משהו חדש.

חרף תחושת החזרה על עלילות ואירועי עבר, נבלים נדושים ושתילת זרעים שיניבו פרי רק בהמשך, "הכוח מתעורר" הוא סרט מהנה ומספק בסדרה, הן עבור מעריצים ותיקים וצופים חדשים. אולי כשייצאו הסרטים הבאים הוא יצטייר כחלש יותר, כמקפצה התחלתית בלבד לעתיד לבוא, אולם נכון לרגע זה מדובר בסרט מלחמת הכוכבים ראוי לעידן החדש. היידן כריסטנסן מי?

ציון: 4