הביקורת השבועית של "סוכני שילד" מוגשת בחסות רמי פורטיס.

זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים וסגירות מעגל מובטחות!

אין לי מה להגיד… נותרתי ללא מילים אחרי פרק סיום עונת הסתיו. נדהמתי, הופתעתי, התבאסתי, התרגשתי, שמחתי והזדעזעתי בבת אחת, תודות למשחק המשובח שהעבירו קלארק גרג וברט דאלטון. העימות המכריע בין קולסון לוורד היה השיא אליו הובילו עשרת הפרקים הראשונים של העונה השלישית, והשבוע זכינו לראות סגירת מעגל נהדרת בין השניים (Or did we?!)

בזמן שפיץ ו-וורד מטיילים להם על "מוות" (כשפיץ מדי פעם משחק אותה גיבור), מאק מנסה להוציא את המפקד שבו ומוביל את דייזי, לינקולן, ג'ואי, מיי, בובי והאנטר למשימת חילוץ של חבריהם מזרועות היידרה. "אולי כולם יהיו בשקט לרגע" היה אחד המשפטים היותר משעשים ששמעתי את מאק אומר במהלך הפרק. אם נוסיף לזה את הדיאלוג שלו עם האנטר רגע אחרי שבובי יוצאת לפלס לשניים דרך בין חיילי היידרה, "אז אנחנו אמורים לחכות או ללכת אחריה…?" נקבל את אחת מדמויות המשנה, שזוכות לתפקיד סופר מרכזי, הכי מבדרות בהיסטוריה.

בחזרה על "מוות", קולסון מתעורר (אחרי הזיה בכיכוב רוזלינד המנוחה) ויוצא לחפש אחר פיץ ו-וורד, לא לפני שהוא זורק לנו רפרנס לעתיד לבוא ("ארור אהיה. טאטואין." כן, הבנו, פרסומת אחת אחרונה ל"הכוח מתעורר". נודניקים.) פיץ ואנשי היידרה נתקלים (שלא במקרה) בוויל, שמסכים להוביל אותם אל נקודת החזרה לכדה"א. וויל עוזר לפיץ להימלט מהיידרה, ואילו וורד נתקל בקולסון הזועם, שאמנם מותיר אותו חי כדי שיוביל אותו אל פיץ, אך לא מהסס לתקוע בו כדור פה ושם כדי "להרגיש סיפוק" (מבחינה תסריטאית מאוד מבדר לראות איך מישהו ממש יורה בבנאדם כדי לספק את תאוות הנקמה שלו).

אחרי שמתגלה עיר חרבה על הכוכב וסיפור על הערים שאיכלסו אותו בעבר הרחוק ותושביהן השמידו אלה את אלה, וויל מתחיל להצטרך כבעל ידע נרחב מדי, עד שחשבתי לעצמי "נו, דה… זה האיניומן בתחפושת שבעצם הרג את וויל האמיתי בפעם האחרונה בה ראינו אותו… מה, לא שמת לב, טל?" אז וויל-יומן (פטנט רשום) מתנפל על פיץ במטרה להרוג אותו בדיוק כשוורד וקולסון מתקרבים אליהם.

בינתיים על כדה"א, ג'מה מצליחה להימלט בעזרתו של אנדרו-לאש, שכצפוי ממפלצת צמאת דם, הורג את שאר האיניומנים המשומרים ונמלט. מאליק הכועס נמלט בעוד אנשיו מתכוננים לחסל את אנשי שילד, והצוות בראשות מאק נשאר עם ההחלטה האם למוטט את הטירה או לחכות לקולסון ופיץ. מאק מקבל את החלטת השבוע להישאר מאחור, ופוקד על מיי לתת את הוראת האש במידה והזמן ייגמר, ולתפוס את מקומו כמפקדת הבכירה במידה וימות. דייזי מתנדבת (בתוקף) להישאר לצד מאק בעוד השאר נמלטים. הטירה עומדת לקרוס והשער בדרכו להיסגר, כשבצד השני פיץ מביס את וויל-יומן (די בקלות יחסית לאל חי, מה שקצת אכזב) בעוד קולסון מכניע את וורד ו… מוחץ את חזהו למוות! סוף סצנה! מסך!

בשנייה האחרונה להשמדת הטירה השניים יוצאים מהשער, חוברים למאק ודייזי ומחולצים ע"י הצוות. כולם שמחים ומאושרים מלבד ג'מה שמתכוננת להתאבל על וויל (האמיתי), באחת מסצנות "סוף העונה" בעלות הסלו-מושן והמוזיקה האפיים ביותר עד כה בסדרה (זה לא מהקור, אבל חטפתי עור ברווז). היידרה חוסלו, השער נסגר, וורד מת, הסוף טוב. Or is it?!

בדרך שבה הוצגו הדברים, צריך להיות די פתי כדי לא לדמיין את הטפיל שזחל מגופתו של וויל משתלט על גופתו של וורד. וזה בדיוק איך שהפרק נגמר: עם מאליק מול זומבי-וורד (טוב, הוא אכן דיבר על התחלות חדשות וכו'; כיוון מעניין.) אין דרך טובה מזו לשמר נבל מרכזי בסדרה (גם אם ממש נהניתי לראות איך קולסון פשוט הורג את וורד באיטיות) לצד איום בקנה המידה של האיניומן המסתורי הכל-יכול. בכיליון עיניים אשב ואחכה להמשך עונה 3 באביב. לפחות יש את פגי קרטר שתחמם לנו את החורף עד אז.

ציון: 4.5