לקראת עליית גרסת הלייב אקשן ההוליוודית של קלאסיקת האנימה "רוח במעטפת", אנו מקפיצים את הסקירה שעשה שי גבסו בנובמבר 2015, לציון 20 שנה ליציאת הסרט לאקרנים.

שנות ה-90 היה עשור מעניין ופורץ גבולות, עם אנרגיית נעורים שהשתחררה לאוויר והציגה צד מחוספס יותר ושובב של החברה לצד כמה אירועים משני חיים עבור כולנו וכבר לא היה ניתן לומר שבמערב אין כל חדש.

בין נירוונה, רובים ושושנים והפלפלים האדומים החריפים, בין שיגור הטלסקופ "האבל" והגישה הביתית והרועשת לשירותי האינטרנט, בין "להיות ג'ון מלקוביץ'" דרך "טיטאניק", בין "אלאדין", "מלך האריות" ו"עבודת נמלים", בין "חברים" ל"סיינפלד", צמחה לה במקביל תרבות נוספות שזכתה לשגשוג- אי שם במזרח הרחוק. ובאופן ממוקד יותר- יפן.

זה לא סוד שארץ השמש העולה נותנת כבוד עצום ואהבה רבה לכל הנוגע במנגה ואנימה- שתי תעשיות שמהוות כ-50% מהתוצרים התרבותיים בחברה היפנית. תחום האנימה זכה לנקודת מפנה בשנות ה-70 וה-80 והחל להיות פופלארי בקרב קהל הצרכנים הרחב. שמותיהם של יוצרים חדשים החלו להיות מוכרים, ביניהם הייאו מיאזאקי ומאמורו אושי, לצד ז'אנרים שונים שצמחו כגון מֶכּה, אופרות חלל (שזכו לדחיפה רצינית בזכות טרילוגיית "מלחמת הכוכבים") וסרטים אקפסרמינטלים שונים.

תרבות האוטאקו (פאנטיים של תרבות פופ או בתרגום חופשי: גיקים) זכתה להכרה והקרקע לאנימות של שנות התשעים הייתה מוכנה.

החודש לפני שני עשורים (ב-18 בנובמבר 1995 ליתר דיוק), אותו מאמורו אושי ששמו החל לצבור מקום של כבוד וסקרנות בתעשייה, שחרר לאקרנים את האנימה האקספרמנטלית שהשפיעה רבות על התחום ועל סרטי קולנוע רבים ממזרח למערב. "הרוח במעטפת", או בשם הלועזי המוכר “Ghost in the Shell”. הסרט הפך במהרה לשובר קופות ביפן וזכה לתגובות סקרניות וביקורות משבחות בכל רחבי העולם באותה שנה ומאז מיקם את עצמו כאחד מסרטי האנימה החשובים והטובים שנוצרו אי פעם.

סגנון האנימציה המשלב ציורים ידניים וגרפיקה ממוחשבת הוביל ליצירת עולם סייברפאנק אשר ריתק את הקהל ואת המבקרים לצד עלילה עתידנית מותחת ופילוסופית עם שאלות קיומיות על המין האנושי ועל האני הפנימי של כל אחד מאיתנו.

העלילה, המבוססת על מנגה באותו שם, מתרחשת בשנת 2029 ועוקבת אחר יחידה צבאית לביטחון עירוני. הסיפור מתמקד בדמותה האגדית של הסייבורגית מוטוקו קוסנאגי, מנהיגת היחידה באיתור ומרדף אחר "אדון הבובות", האקר חריף המסבך את העולם העתידני והמרושת באמצעות פריצה למרחבים וירטואליים המכילים חומרים מסווגים.

במהלך המרדפים השונים ורגעי המנוחה הבודדים, שאלות קיומיות עולות במחשבותיה של קוסנאגי בדבר האנושיות שלה והמורשת שתשאיר אחריה. בעודה מגלה סודות ממשל על ייצור הסייבורגים, היא מוצאת עניין רב באותו אדון בובות ומטרתו, מה שמוביל למפגש מרתק בין השניים בסיום הסרט.

מבין הרגעים העוצמתיים של הסרט האפל, בולט סיקוונס כותרות הפתיחה שמכתיב את הטון, בו אנו עדים לתהליך הייצור של הסייבורגית קוסנאגי- על המראה האנושי שלה, השילוב של עזרים מתכתיים וטכנולוגיים ועינייה הנדהמות והחודרות.

הויזואליה המרהיבה של הסרט והעלילה המסקרנת והמערערת מלווה בפס-קול מרהיב שהולחן על ידי קנג'י קנוואה אשר עשה שילוב בין כלים מסורתיים מתרבות יפן, קול שירה נשי ומצמרר לצד סאונד מתחתי ומורדני של העיר העתידנית.

(אזהרת "לא בטוח במשרד", הקטע כולל עירום נשי מלא לרגעים קלים)

"הרוח במעטפת" הוא סרט מדע-בדיוני אפל ומשובח ואחד מסרטי האנימה החשובים בהיסטוריה. השאלות הקיומיות על האופן בו פועל הזיכרון האנושי, עצמאותה של התודעה, האבולוציה של הגוף וההרסנות של האדם, אשר החלו בסרטים כגון "מטרופוליס" של פריץ לאנג והמשיכו דרך "בלייד ראנר" של רידלי סקוט, שללא ספק השפיעו על האנימה, זוכים להמשך המורשת בסרטו החתרני והנסיוני של אושי.

מורשת הסרט הענפה הובילה ליצירת סרט המשך בשנת 2004 על-ידי אושי עצמו, שלל משחקי מחשב, סדרות ופארנצ'ייז שונים. אך ההשפעה הברורה ביותר שזכתה להכרזה מצד היוצרים היא על אחד הסרטים הבולטים שסגרו את שנות ה-90: "המטריקס". כמו רבים אחרים, גם ליבם של האחים וואשבסקי פעם בזמן הצפייה בסרט והם מצאו בו השראה ויזואלית ועלילתית גדולה ליצירת טירלוגיית הסרטים הידועה. אושי אף נתבקש להיות אחד מיוצרי ה"אנימטריקס", סדרת סרטי אנימציה קצרים מהיקום הרחב של המטריקס, אבל זה היה עסוק בפרויקטים אחרים. לצערם.

בימים אלו סרט האנימה מיועד לצאת כסרט לייב אקשן בגילומה של נטשה רומנו.. סומימאסן*, סקרלט ג'והנסון, ובבימויו של רופרט סאנדרס ("השלגיה והצייד"). הבחירה ללהק את ג'והנסון לתפקיד הראשי של הסייבורגית המסתורית לא מתקבלת בברכה בקרב מעריצי הסרט, המנגה והאנימה בכלל, אבל זה לא ממש משנה כי להוליווד חוקים משלה והסרט צפוי לצאת במרץ 2017.

למזלנו, תמיד נוכל ללכת לחנות השכרת הסרטים הקרובה (עוד יש כאלו?) ביום אורבני גשום, להכין פופקרון על הגז, ללבוש את החולצה הקרועה של פרל ג'אם, לכבות את האורות וליהנות מהצפייה המהנה. או שפשוט תתנהגו בהתאם לתקופה ותמצאו שלל דרכים אחרות לצפות בסרט.

*"סליחה" ביפנית.

לסיום, נשאיר אתכם עם שיר קאלט משנות ה-90 שהקליפ שלו הוא מחווה לסרט: