הביקורת השבועית של “סופרגירל” מוגשת בחסות ג’יי ג’ונה ג’יימסון.

אחרי פיילוט מאכזב ושטחי מדי (שבדיעבד הציב את מרבית הזרעים הנכונים לפריחה במהלך העונה), משהו בפרק השני של “סופרגירל” ריגש אותי עד כדי כך שביקשתי מתומר, העורך והמבקר השבועי של הסדרה, להחליף אותו באופן חד-פעמי.

כקוראת קומיקס, אני כל כך רגילה למראה של גיבורות-על נלחמות בכל סוגי הלחימה הקיימים, בין אם טלפאתיים, קוסמיים או פיזיים; אבל היעדר העיבודים הקולנועיים לויזואליה המגוונת הזו גרם לי באמת לתהות איך יתבצע המעבר מדפי הקומיקס על גבי המסך. ראינו את סטורם מתעופפת ושולטת במזג האוויר בסרטי אקס-מן, ואת האלמנה השחורה גוברת בתחכום ובמיומנות על יריבים רבים ביקום הקולנועי של מארוול. אבל טרם ראינו גיבורת-על נלחמת פיזית בעוצמות המתקרבות, אפילו במעט, ליכולותיו של סופרמן.

נכנסת לתמונה “סופרגירל”, שמשלבת באופן מדהים בין שני קצוות חשובים: מצד אחד בחורה צעירה, אינטליגנטית וסימפתית, בתלבושת קצרה ומגניבה, מישהי שאני ועוד מיליוני בנות ונשים ברחבי העולם יכולות להזדהות איתה; ומהצד השני, גנים וכוחות זהים לאלה של סופרמן: תעופה, קרני לייזר בעיניים, נשיפת רוח מקפיאה, גלימה אדומה מאסיבית מתנוססת – כל הסיפור. וכשהיא עפה במהירות חוצנית, דוחפת במו ידיה מכלית נפט עצומה, או נותנת אגרופים למי שצריך, סופרגירל לא מאבדת טיפה מהחן הקליל שלה, ואפילו לא נהרסת לה תסרוקת הבייביליס!

לראשונה זכיתי לחוש, מה שאני מניחה שגברים לרוב מרגישים כשהם רואים את סופרמן או איירון מן בפעולה: דמות עוצמתית מנהיגה, שיכולה לעורר בצופים השראה רבה מכל הבחינות, מבלי לוותר על משהו מהותי באופייה בתמורה או צריכה להתנצל. אז איך סופרגירל נלחמת בשמיים, באדמה ובים עברה מדפי הקומיקס אל המסך הקטן? מתחילת הפרק התשובה שלי הייתה “קולנוע, your move”, כי כבר לא נשארו תירוצים. ואם מדברים על תירוצים, הפיילוט של “סופרגירל” זכה ברייטינג הגבוה ביותר שפרימיירה לסדרה מבוססת על קומיקס ראתה במאה הזו. כלומר, קהל יש.

זהירות, החל מנקודה זו הביקורת מכילה ספוילרים ואין דרך חזרה!

הפרק השני הוא קפיצה ענקית ברמת הגיבוש הנרטיבי, תוך כדי התכתבות חשובה עם קודמו: החוזק של הפיילוט, לטעמי, היה שחסך מאתנו עוד סיפור מקור גנרי של גיבור-על. בעשור וחצי האחרונים ראינו יותר מדי סיפורי מקור של גיבורים בהתהוות, שצריכים תחילה להתרגל לעוצמה שלהם או להבין אותה. קארה יודעת מי היא ומה היא, והיא לא מבוהלת מיכולותיה או ממה שתוכל להגשים באמצעותם. הבעיה של קארה היא הפוכה; היא דוחפת קדימה מדי, ובתחילת הפרק כשהיא מנסה למנוע משריפה להתפשט לכיוון אותה מכלית נפט ענקית, היא גורמת לאסון אקולוגי כשהנפט מוצא את עצמו מחוץ לאונייה ובתוך מי המפרץ המקומי, והצופים שהתאגדו סביב נשארים אחוזי אימה. במילותיה של קארה, היא “הפכה מגיבורת-על לאקו-טרוריסטית בדילוג אחד”, בנשיפה אחת שלא הספיקה ודחיפה אחת יותר מדי.

כאן התסריטאים הכניסו אספקט מרתק מהתרבות האמריקאית לבנייה של קארה כגיבורת-על, דרך העצה הכי טובה שקיבלה הפרק, מקאט גרנט, הבוסית בעלת החזון (ליהוק מושלם של קליסטה פלוקהארט): גם סופרגירל, כמו כולם, צריכה להתחיל בתחתית ולעבוד קשה את הדרך שלה לפסגה. כאן על הדרך הוכנס איסטר-אג מתוק, כשקאט סיפרה שהיא עצמה התחילה בתחתית כעוזרת האישית של פרי ווייט, אותו אנו מכירים כעורך הראשי של המקבילה המטרופוליסית, הדיילי פלאנט.

קארה קפצה גבוה מדי ומהר מדי, וציפתה להתקבל במחיאות כפיים סוערות, אבל היא תצטרך להוכיח את עצמה לאט לאט, ולהצדיק את אמון ותמיכת העיר שלה. לשם כך, קארה מקימה חמ”ל של שני הגברים בחייה, וויין וג’ימי-ג’יימס, שבסצנה אקסטרה משעשעת מגלים שכל אחד מהם כבר יודע את סודה של הידידה המשותפת. השניים מסייעים לה לאתר משימות הצלה צנועות ברחבי העיר, ביניהן הורדה מעץ של חתול שהתגלה למעשה כנחש בשם פלאפי, וקארה מצליחה לבסס את תחילת מעמדה כדמות חיובית ונחוצה בנשיונל סיטי.

כאמור, התמה המרכזית של הפרק היא לנפץ את אשליית הכוח הבלתי-מנוצח שקארה חשפה במלוא הדרתו בפיילוט, ורעיון זה מנחה גם את קו העלילה ב-DEO, תוך כדי הצגת הקריפטונייט עליו דובר בפרק הבכורה. אלכס חושפת בפני קארה שהיא עלולה לעמוד במצבים בהם כוחות העל שלה ינוטרלו לחלוטין, ולכן היא חייבת להיכנס למשטר אימונים אינטנסיבי וללמוד להילחם, כאחד הסוכנים האנושיים. זו גם הייתה דרך מאוד חמימה להציג את אהבתה הכנה של אלכס כאחות והצורך שלה לגונן כאחות גדולה, בניגוד לסרטים וסדרות רבים מדי, בהם לגיבור יש אח מאמץ ששונא אותו עד כדי כך שהוא רוצה להשמיד את האנושות כולה.

אז אחות אנושית אוהבת יש לקארה, אבל דודה ביולוגית הייטרית אורבת בפינה: בהמשך לתגליות המערערות הרבות, קארה מגלה שדודתה אסטרה לא מתה עם כל תושבי קריפטון, אלא הייתה פושעת שנשלחה לכלא בפורט רוז על ידי אחותה התאומה, אלורה זור-אל, אמה של קארה, וכך ניצלה ומצאה את עצמה עם שאר הפושעים בכדה”א, כמנהיגתם. המפלצת השבועית (MOTW) שאסטרה נעזרת בה הפעם, הוא איזשהו חייזר רנדומלי מגזע רעב מאוד לחומר מסוים, שחוטף את אלכס במהלך מארב של ה-DEO, וכך היא משמשת לאסטרה כפיתיון לאחייניתה. באמצעות שמיעת-העל שלה, קארה מאתרת את המיקום של אלכס, רק כדי למצוא את קבלת הפנים המסתערת של דודתה. הקרבות בסיקוונס הזה, כולל כל רגע בסדרה בו קארה עפה, היו עשויים מצוין בבחינת רמת-סדרות-רשת. ה-DEO מגיעים, הנשואו מפתיע ומנטרל את אסטרה עם להב קריפטונייט, והיא בורחת, בתקווה למצוא משפטים מקוריים יותר להגיד בפרקים הבאים.

אני רוצה לומר שהמשקל של ה-DEO כגוף הפוקד על סופרגירל מעיק עליי, כמו על שאר המבקרים באינטרנט, אבל אני נותנת לזה עוד צ’אנס כי משהו שם מזכיר לי את הדינמיקות שאני כל כך אוהבת ב”הפלאש”, אם זה יצליח לתפוס את הכיוון הנכון. במיוחד כשככל הנראה האנק הנשואו יתפקד כמקבילו של דמות מאוד מרכזית ב”הפלאש”, עכשיו כשנחשף בפנינו שהוא… משהו לא טוב עם עיניים אדומות בוהקות.

“סופרגירל” מצליחה לבנות את קארה כדמות מאוד חמה ואנושית, הרבה בזכותה של מליסה בנויסט, ונראה שהיא באמת לא מסוגלת שלא לעזור לאדם בצרה. כך כשקאט דורשת מג’ימי-ג’יימס לקבוע לה ראיון עם מכרתו סופרגירל, אחרת ימצא את עצמו בחזרה בדיילי פלאנט (זה לא נשמע כזה נורא), היא דואגת להגיע לראיון על דעת עצמה ואפילו מעניקה לקאט שיוט באוויר על חשבון הבית. זה צעד חשוב של קארה, שחששה מהראיון הזה יותר מכפי שהקריפטונייט הזיז לה, למראית עין, כדי להוכיח לעצמה שהיא מסוגלת להתמודד עם דברים שלא יכלה להתמודד עימם בעבר. או שפשוט יש לה קראש על ג’ימי-ג’יימס והיא עשתה לו את הטובה הזו כדי לשמור אותו בסביבה, שזה, קלפים על השולחן, מציג אותה אפילו עוד יותר כאנושית.

כתגלית אחרונה חביבה, אלכס נותנת לקארה את המתנה הכי טובה שקיבלה הפרק, וכנראה בחיים: הולוגרמת AI של אמה. בהמשך לפיתוח אנושיותה של קארה, אך טבעי היה שהדבר שהכי רצתה לקבל מההולוגרמה זה חיבוק. אבל, באופן שובר לב, ההולוגרמה לא תוכנתה להעניק לה את זה, והיא תאלץ להסתפק בקבלת מידע יבש אך חשוב על דודתה, שאותו נדע רק בפרק הבא.

ציון: 4

– מקסוול לורד הוא איש עסקים לא ממש נעים לבריות שבין השאר ניהל את אחד הגלגולים של ליגת הצדק בשנות ה-80 וה-90.
– בשונה מבסדרה, הלגרמייט הוא מדען אנושי, רודריק רוז, שעבר שינוי גנטי שהפך אותו ליצור דמוי חגב.
– בהערות לפרק הראשון הזהרנו, באופן מובלט, לפני הקישור על האנק הנשואו. הלינק מצורף שוב בגלל הגילוי בסוף הפרק, אבל האזהרה עומדת בעינה: אם אתם לא מכירים את הקומיקס, היכנסו על אחריותכם בלבד.
– “פלסטינו כימיקלים”: בפרק הבכורה קיבל את הכבוד אוטו בינדר, וכעת גם שותפו ליצירת סופרגירל, הצייר אל פלסטינו (1921-2013).
– “פינת החמישי וסיגל”: כותב הקומיקס ג’רי סיגל (1914-1996) יצר את סופרמן עם ג’ו שוסטר.
– “שדרות דונר”: הקולנוען ריצ’ארד דונר אחראי להבאת סופרמן למסך הגדול ב-1978. הוא גם הפיק את הסרט השני ולפני מספר שנים כתב סיפור קומיקס בכיכוב איש הפלדה לצד ג’ף ג’ונס, לשעבר העוזר האישי שלו וכיום כותב קומיקס וטלוויזיה, מהבולטים ב-DC (וגם מנהל המחלקה היצירתית של החברה).
– המפגש הראשון בין סופרגירל לקאט מרפרר, כמובן, לראיון של סופרמן ולויס ליין בסרט הראשון.
– קאט מספרת שהתחילה כעוזרת של פרי ווייט, העורך הראשי המיתולוגי של הדיילי פלאנט, לפני שהפכה לכתבת רכילות והתחילה לבנות לעצמה קריירה. בקומיקס היא אכן כותבת מדור הרכילות של העיתון.
– סופרגירל מצילה חתולנחש שנתקע על עץ. משום מה תמיד חתולים נתקעים על עצים בסביבתו של סופרמן.
– “זו נראית כמו עבודה לסופרגירל”.
– “מגיבורת-על למחבלת אקולוגית בדילוג אחד“.
– “סופרגירל: פלא או איום?”, שואלת התקשורת. “ספיידר-מן: סכנה או איום?” זו המנטרה הקבועה של הדיילי ביוגל של מארוול.
– “אזור 52”: אם אתם חדשים לסדרות הטלוויזיה של DC, כדאי שתתרגלו למספר החוזר הזה. המשמעות שלו מתחילה בכמות היקומים במולטיוורס (לא המולטיוורס הזה…) החל מ-2006 ועד לפני כמה שנים; דרך סדרה שבועית שהתפרשה על פני שנה; ועד הריבוט של כל היקום ב-2011.