הביקורת השבועית של "דוקטור הו" מוגשת בחסות וויליאם הארטנל.
ביקורת זו כוללת ספוילרים וחזרה לעבר לשם מחיקתם אינה בטוחה…
נפתח בוידוי: פחדתי מהפרק הראשון. פחדתי כי התאכזבתי למדי מהעונה הקודמת (שהיו לי ציפיות גבוהות ממנה), וזאת לאחר אכזבות רבות בעונות האחרונות. יחד עם זאת, פרק הפתיחה של העונה החזיר לי את התקווה בסדרה ונתן לסטיבן מופאט כמה ימי חסד נוספים מבחינתי.
הפרק נפתח, כפרקים רבים בעבר, באמצע קרב על כוכב לא מוכר וללא שם. מזל"טים רודפים אחרי אנשים על אדמה חרוכה, יורים לייזר על תושבי הכוכב והם בחזרה יורים… חצים…? ואז עוברים לילד קטן שנלכד באמצע שדה מוקשי יד שהתבררו כאחד הדברים הקריפיים ביותר שראיתי מימיי; ידיים עם גלגלי עיניים שתופסות את הקורבן ומרתקות אותו אל האדמה. מלחמה שאיש לא יודע על מה היא ומי הצדדים הנלחמים, אלא רק "מלחמה".
לפתע, משום מקום (שוב כרגיל), מגיע לעזרה הדוקטור ומנסה לשכנע את הילד שהוא בא לעזור לו, ונותן נאום סטייל קייל ברופלובסקי על כך שעליו להאמין בעצמו. כאשר נראה שהכל הולך להסתדר כמו שלמדנו לצפות, הדוקטור שואל לשמו של הילד. התשובה מגיעה וגורמת ללב ליפול לתחתונים – "דאברוס"…
מי שלא מכיר, דאברוס הוא אחד האויבים הגדולים של הדוקטור. המדען המטורף שיצר את הדאלקים, גזע המוטציות חסרות הרגש שנראות כמו תמנונים עם רגשי נחיתות, ומתגוררות בטנקים אישיים, שכל מטרתן היא השמדת החיים ביקום. למעשה, הם ההפך המוחלט מהדוקטור שעוזר לכולם. או שמא?
בדאברוס נתקלנו עוד בסדרה המקורית ובפעם האחרונה הוא נצפה מתפוצץ בסוף הפרק Journey's" End" בעונה הרביעית. האם אותו ילד הוא אכן האדם שגרם לכל כך הרבה סבל ומוות ביקום? האם הדוקטור יציל אותו? כאן מגיעה השאלה עתיקת היומין: "אם הייתה לכם מכונת זמן, הייתם הורגים את היטלר עוד כשהיה ילד?"
בכל אופן, כפרק הפותח בעונה הוא בהחלט עושה עבודה טובה בלהפתיע, להעלות שאלות סבוכות (אנסה לענות עליהן בסוף הביקורת) ולשתול שורשים לעלילה עתידית (שאני מקווה שמופאט לא יפקשש כהרגלו…)
לטעמי החלקים החזקים ביותר היו:
– שובה של מיסי. הדמות הייתה כה מוצלחת ואהודה שלא יכלו לוותר עליה. המשחק מלא השיגעון של מישל גומז מכניס משהו שהיה חסר בסדרה, וזה פחות או יותר האיזון לדוקטור של קפאלדי. היחסים בין הדוקטור למאסטר יקבלו מקום רציני השנה בקדמת הבמה ויהיה מעניין ללמוד עוד על העבר.
– ההתכתבות של המתרחש עם קטעים מהעבר. קטעי השמע והוידאו שדאברוס מקרין לדוקטור לקוחים מהסדרה המקורית עם קטע מהסדרה של דוקטור הרביעי (טום בייקר), שמתכתב ממש עם הפרק העכשווי. עשוי היטב.
– החזרה של סקארו (כוכב הבית של הדאלקים). אם יש משהו שמעורר אימה בדוקטור, זו חזרתם של הדאלקים (למרות שהם חזרו בערך 7 פעמים בגרסה המחודשת והם כבר לא מאיימים על שלום היקום מאשר שפעת החזירים…) האם זה אומר שהעונה גם גליפריי תחזור?
– הרמיזה לשינוי המיניות של הדוקטור בהתחדשות. האם רמז לעתיד לבוא…?
– נקודת חולשה: שוב אומרים לנו בפרק הראשון שהדוקטור הולך למות? די, כבר עשו זאת כל כך הרבה פעמים. אנחנו יודעים שהוא לא ימות, ובסוף יהיה איזה הסבר מסובך ולא קשור והכל יסתדר. יאללה, די, כבר ראינו. אני בטוח שאתם יכולים לחשוב על משהו טוב יותר הפעם.
שאלות לעתיד:
– איך מיסי שרדה?! כשראינו אותה לאחרונה, היא התפוצצה\התאיידה ע"י סייברמן שככל הנראה היה הבריגדיר מהסדרה הקלאסית. תשובתה הפשוטה הייתה: "אוקיי, חזרתי. לא מתה. הפתעה גדולה, לא משנה". גרסת הטיימי-וויימי של המאסטר…
– איזה שיר ניגן הדוקטור על הגיטרה החשמלית כשנכנס רכוב על טנק לזירה מימי הביניים, בהומאז' מכוון\לא מכוון ל"מקס הזועם: כביש הזעם"? אם לא זיהיתם, זו מנגינת הפתיחה של הסדרה ולאחר מכן Pretty Woman של רוי אורביסון.
– מדוע יש דאלקים מתקופות שונות בחדר בבניין שעל סקארו המחודש? אם תשימו לב, יש שם דאלקים קלאסיים ודאלקים מגרסת "צעצוע מתנה בארוחת ילדים של מקדונלדס" (הצבעוניים). כולם מזמנים שונים בהיסטוריה.
– האם הדוקטור יהרוג את דאברוס הילד? מרבית הסיכויים שלא. אמנם הפלאשבקים (פלאשפורוורדים…?) בפרק שיחקו עם הרעיון כשהם גרמו לנו לחשוב שפעם הוא משאיר את דאברוס בשדה המוקשים, פעם מציל ופעם משמיד אותו, אבל זה מנוגד לחלוטין לאופיו של הדוקטור. אופי אותו הוא ניסה לשחזר פעם אחר פעם מאז המלחמה.
– האם קלרה ומיסי באמת מתות? לא….
– איך החזירו את סקארו, כוכב הבית של הדאלקים? אולי, כמו גליפריי, הוא ננעל מחוץ לרצף הזמן? אולי בנו אותו מחדש? אולי יישבו כוכב אחר וקראו לו סקארו?
– האם הדוקטור באמת היה ילדה בעברו? אני בספק. הדוקטור הראשון והמבוגר היה אמור להיות הגלגול הראשון שלו, ואין לפניו שום דוקטור עם מראה נשי.
אמשיך לצפות בתקווה שזו לא תהיה כמו העונה השביעית…
ציון: 3.5
בעיניי זה היה פרק נורא. מופאט היה נהדר ככותב פרקים בודדים, איום כשואו-ראנר. העלילות שלו כל כך דחוסות במיליון פרטים לא קשורים, כאילו חלם על כמה סצנות חסרות חיבור ואמר "יו, זה יהיה מגניב אם הוא ינגן על גיטרה חשמלית! נתקע גם את זה פנימה!". המון דברים לא מוסברים ולא מובנים (כן, גם לדייויס היה את ה"טיימי וויימי" אבל לא במינון כזה, ולפחות התירוץ היה חינני), עומס יתר, ובסופו של דבר שבוע אחרי בקושי זכרנו משהו מהפרק. ממש מבאס מה שנהייה מהתוכנית הזו בעונות האחרונות.