אחרי שצפה בשלושת הפרקים הראשונים, חוזר גל פלודה, עם סיום העונה הראשונה של "מר רובוט", לסיכום מקיף (אשר כולל ספויילרים), לסדרה הטובה ביותר שכנראה לא ראיתם.

בדיעבד מתברר כי לא כל מי שכן צפה בסדרה הכין את עצמו להליכה למרחקים ארוכים ותובעניים. נכון, פרק הפתיחה היה מרשים ואינטנסיבי, אך בפרקים שבאו אחריו היה נראה כי הקצב הדרמטי יורד לטובת אקספוזיציה רחבה יותר של קשת הדמויות. יכול להיות שזו היתה דרכו של היוצר, סאם איסמאיל, לשמר רק את הצופים האדוקים יותר שהיו מוכנים לעכל את המסרים שביקש להעביר בסדרה. ואלו מסרים! אני לא מצליח להיזכר בסדרה בדיונית אחרת בערוץ טלויזיה אמריקאי מרכזי שחשפה אידיאולוגיה כל כך אנטי ממסדית, אנטי תאגידית ואנטי קפיטלסטית כמו "מר רובוט".

יש לזכור שמדובר בסדרה שמשודרת בערוץ USA network – ערוץ כבלים בבעלות NBC ואולפני "יוניברסל". כן, בדיוק אותם אולפנים שהרוויחו השנה יותר מכל מתחריהם בקולנוע עם שרשרת שוברי קופות נוסחתיים אולטרה-מסחריים כמו "עולם היורה", "מהיר ועצבני 7" ו"המיניונים".

ובכן, מי שלא צלח את שלושת הפרקים הראשונים, פספס וחבל. הפרקים הבאים בתור הציגו לא מעט סצינות מותחות ובלתי נשכחות, יחד עם לא מעט פיתולים מעניינים בעלילה.

"מר רובוט" התגלתה לאורך הפרקים כסדרת הדרמה האקטואלית ביותר המשודרת בטלויזיה בזמן אמת. הסדרה משופעת באזכורים לתנועות מחאה כמו "אנונימוס" או Occupy Wall-street, הפצת מידע לציבור מפריצות למסדי נתונים, כמו במקרה אדוארד סנודן או "אשלי מדיסון" ואפילו רצח בשידור חי, כפי שקרה בווירג'יניה ממש ימים ספורים לפני שידור פרק הסיום, מה שגרם לדחיית שידור הפרק בשבוע.

אזהרה: המשך הקריאה מכיל ספוילרים לעונה:

בביקורת שלושת הפרקים הראשונים, אחת השאלות המרכזיות שנשאלה היא, "מי הוא 'מר רובוט', שרומז עליו שם הסדרה?" ובהמשך ציינתי גם כי יש בסדרה מאפיינים של הסרט "מועדון קרב". ובכן, כפי ששיערתי, הסדרה נטלה מסרט הפולחן ההוא לא רק את הערכים והאווירה אלא גם את התפנית העלילתית העיקרית, עליה אפילו נרמז בשימוש בגרסה אינסטרומנטלית מרומזת של "Where is my mind", הלהיט של "הפיקסיז" שהופיע גם בסיום הבלתי נשכח לסרט ההוא:

בנוסף, מי שבאמת היה מרוכז במהלך הפרקים הראשונים, היה צריך להבחין כי בכל סצינה שבה מופיעים אליוט (השחקן הנפלא רמי מאליק) ו"מר רובוט" יחד, נראה כי שאר האנשים יוצרים אינטראקציה ממשית רק עם אליוט. מי שחיבר את כל הרמזים הללו ידע למה הוא יכול לצפות בפרקי הסיום. נקודה מעניינת ראויה לציון היא ששיר אחר של "הפיקסיז" – Wave Of Mutilation, ליווה את הפסקול של "רדיו חזק", שכפי שהזכרתי בעבר, גם בו גילם כריסטיאן סלייטר דמות אנטי ממסדית.

הדבר שבאמת הפתיע אותי היה מה שנראה לי כנכונות של היוצר סאם איסמאיל ללכת עד הסוף עם האמת שלו וליצוק תוכן אידיאולוגי אמיתי לדמויות בסדרה. לא מדובר רק באליוט שמתעב את האנשים המזויפים שסביבו, או ב"מר רובוט" שסולד מהקפיטליזם, אלא כמעט בכל דמות אחרת שמייצגת פן אחר של העולם המערבי המודרני. בייחוד בולט הדבר בדמות של טיירל ווילק (השחקן השבדי מרטין וולסטרום), אחת מדמויות הנבלים הקיצוניות ביותר שנראו על המסך – מומחה אבטחת המידע שלא יהסס לרגע ולא יבחל בשום אמצעי במירוץ שלו אל צמרת תאגיד E, והכל בגיבוי מלא של הנפש התאומה שלו, אשתו היפה וחסרת המעצורים לא פחות, ג'ואנה (הדוגמנית הדנית סטפני קורנליוסן).

השיגעון וההתנתקות מהמציאות היו גם הם אלמנטים חשובים בהבנת הסדרה – מצד אחד יש לנו את אליוט, גאון בתחומו שאיבד את האחיזה במציאות עקב העומס שהביא עליו "עידן המידע". מהצד השני של המטבע נמצא טיירל ווילק, איש שהתאווה לשררה הופכת אותו לחסר עכבות מוסריות וחסר מעצורים, שמאמין שהוא השכיל לתכנן את מהלכיו מראש עד לנקודה שבה הוא מאבד שליטה על המתרחש ועל עצמו.

כתבתי כי העונה הציגה כמה סצינות בלתי נשכחות. חלק מהן לוו בעבודת צילום נהדרת, כמעט על גבול הסוריאליזם. הרשו לי למנות חלק מהן:

1. אליוט, לא מצליח להתגבר על הקריז למורפין ומזריק לעצמו הרואין בחושה של מסוממים. מה שמתרחש מאותה שניה והלאה הוא סדרה של סיקוונסים שנעים בין הפסיכוטי לפסיכדלי, בקו התפר בין כל סצינות הסמים מאז טריינספוטינג וסצינות החלום של טוני ב"סופרנוס", כולל דגים מדברים (פרק 4).

2. טיירל מנסה לפתות את אשת המתחרה שלו לתפקיד ונכנס לשירותים בזמן שהיא משתמשת בהם. בדיוק ברגע שבה חשבתם שמדובר בעוד משחק של כוח בין המינים – הכול מתהפך… (פרק 5)

3. וורה, סוחר הסמים הלא סימפטי, עומד במילה שלו ומחזיר לאליוט את שיילה, הבחורה שבה אליוט התאהב, לאחר שאליוט מצליח לחלץ אותו מהכלא, אותו כלא אליו נשלח בגלל אליוט וזו בדיוק הבעיה (פרק 5)

4. אנג'לה מנסה לגרום לנשיא התאגיד המודח, טרי קולבי, להודות בכך שעזר לגרום אסון סביבתי. בתגובה הוא מציע לה הצעה שמערבת פעילות דוחה במיוחד. ביטוי מדהים לסקסיזם הנסתר כביכול בעולם התאגידי (פרק 6).

5. במרכז טיימס סקוור, סמל העושר הצרכני של ארה"ב והעולם המערבי, "מר רובוט" פותח במונולוג אנרכיסטי ארוך אודות ריקבון החברה המערבית המנוונת מול אליוט המבולבל, שעומד לפני מסך תאורה עצום בצורת דגל ארה"ב. סצינה וויזואלית עוצמתית במיוחד (פרק 10).

לאחר כל זאת, נותרה תהייה אחרונה – האם באמת מדובר במסרים חתרניים אנרכיסטים כנים לחלוטין שאיכשהו עברו את הצנזורה ומשודרים במסגרת טלויזיה מסחרית, או שמדובר במזימה, ב"הפוך על הפוך" של תאגיד "יוניברסל", שנועדה לגרום לנו כצרכנים להרגיש מהפכניים במקצת על ידי יצירת הזדהות ובכך לנטרל אותנו?

כנראה שאצטרך להמשיך לתהות על כך ביני לבין עצמי. לפחות עד שתתחיל העונה הבאה (שיט! הם הצליחו….המנוולים).

ציון סופי: 5