הביקורת השבועית של "משחקי הכס" מוגשת בחסות מבצעי האחד + אחד בחצי מחיר של שוק העבדים.
זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים!
בשם האל בעל שבע הפנים, אחרי שעברה יותר מחצי עונה הגיע סוף סוף פרק שמצליח להיות מעניין, ובו עלילות מתחילות לתפוס כיוון. ברוך הבא, פרק 7!
הפרק מתחיל בטירת שחור, בה ג'ון שלג משחרר את ת'ורמונד בדרכם אל מעבר לחומה, על מנת שיעזור לו לגייס את השבטים הפראיים למלחמה משותפת במהלכים הלבנים. סר אליסר ת'ורן מופקד למלא את מקום המפקד העליון על הטירה ועל העורבים השחורים. כמובן, למרות שאליסר לא עמד לצדו של ג'אנוס סלינט כאשר האחרון ניסה לערער על סמכותו של ג'ון, די ברור שאליסר מחכה להזדמנות לתפוס פיקוד. השאלה הנותרת היא תוך כמה זמן זה יקרה.
סאם מעניק לג'ון מתנה יקרת ערך לפני צאתו: להב זכוכית הדרקונים שמסוגל לחסל מהלכים. לאחר צאתו של ג'ון, סאם וגילי מבקרים את המלומד איימון הקשיש, ההולך ודועך בחדרו. בין הזיה להזיה, המלומד מצליח לעוץ עצה אחרונה ומבקש מגילי להימלט עם תינוקה דרומה מוקדם ככל האפשר. כאשר ההזיות מתגברות, איימון חולם כי התינוק של גילי הוא אאיגון, אחיו הצעיר שהיה למלך. עם מותו של איימון, הופכת בעצם דאינאריז לצאצא החי האחרון לבית טארגריאן.
סאם מספיד את איימון בטקס שריפת הגופה, אך בעוד הוא עושה זאת, סר אליסר לוחש לו כי בכך הוא איבד עוד חבר בחומה. למרות זאת, בהמשך אנו מגלים כי סאם, למרות מגבלותיו הפיזיות, מצליח לפתח אומץ רב כאשר הוא מגן על גילי מפני שני אחים שחורים שמבקשים לבצע בה את זממם. למרות שהוא מוכה קשות, סאם מראה ש"יש לו את המינרלים" ומתעקש להגן על אהובתו כאשר הוא מקבל עזרה לא צפויה בדמות זאב בלהות לבן ענקי – ברוך שובך, "אוב"! הופעת אורח זו גרמה לי להרהור מציק בנוגע לשאלה מתי בפעם האחרונה ראינו בסדרה את הזאבים האימתניים, שנוכחותם הייתה כל כך אלמנטרית בעונות הראשונות? כנראה שזה היה ממש מזמן. כולי תקווה שהם יחזרו לשחק תפקיד גדול יותר בעתיד. בכל מקרה, סאם מקבל את המתנה שלו כשגילי עוזרת לו לאבד את בתוליו, כאשר בהיפוך תפקידים לדמות הכנועה בד"כ של גילי, היא לוקחת פיקוד על העניינים.
בצד השני של נושא יחסי המין בסדרה נמצאת סאנסה סטארק, אסירה בביתה שלה, טירת ווינטרפל. כזכור, הפרק הקודם הסתיים באונס של סאנסה ע"י ראמזי הדוחה בליל כלולותיהם. סיום זה גרם לשערורייה בקרב צופי הסדרה, כאשר חלק מאתרי המעריצים אף קראו להחרים את הסדרה. חלק מכותבי ומפיקי הסדרה אף נדרשו להסביר את ההחלטה הזו. בכל מקרה, אנו מתוודעים לכך שסאנסה כלואה בחדרה ועוברת אונס ברוטאלי מדי לילה, דבר המשאיר עליה חבורות פיזיות בנוסף לצלקות הנפשיות. ת'יאון גרייג'וי בתפקידו כ"סרחן" מגיש לה אוכל וסאנסה מתגלה כחזקה יותר מכפי שהצטייר, כאשר היא מבקשת ממנו שיעזור לה ליצור קשר עם "La resistance", מחתרת אנשי הצפון הנאמנים לבני סטארק, אשר אנו יודעים שיצרו קשר עם סאנסה באמצעות עוזרת הבית המבוגרת של ווינטרפל. האם סאנסה יכולה לסמוך על מי שכבר בגד בבני סטארק בעבר? מסתבר שלא.
ת'יאון לא מתעל את הפבלו רוזנברג הפנימי שלו ולא מדליק נר על החלון, אלא כהתאם לשמו החדש, "סרחן", רץ הישר אל אדונו. ראמזי מזמן אליו את סאנסה ובעוד הוא שופך עליה הררי מילים על כך שהוא מאושר מהיותה אשתו וכו', היא משום מה מנסה להרגיז אותו ע"י ערעור חוקיותו כיורש הלגיטימי לבית בולטון. זה ממש לא רעיון טוב להרגיז אותו, אך אז מתגלה כי הפסיכופט כבר השביע את תאוותו לאלימות כשהוא חושף בפני סאנסה את גופתה נטולת העור של עוזרת הבית, ובכך ראמזי רוצה להוכיח לה כי לא תוכל לקבל עזרה ולשבור את רוחה בעזרת משחקי המוחות שהוא כל כך אוהב. אולם עצם העובדה שסאנסה התעמתה מולו מוכיחה כי היא לא תהיה "סרחן" נוסף.
בינתיים, תקוע בשלג איפה שהוא בין החומה לווינטרפל, נמצא צבאו של סטאניס. סר דאבוס עורך סיור ומוסר למלכו כי הסופה הקשה החמירה את מצבם, וממליץ למלך לשוב לטירת שחור כדי להתארגן מחדש. מאחר ומדובר ב"שיר של אש וקרח", סטאניס זוכר רק את העובדה שבפעם הקודמת הובס בידי "אש הפרא" של טיריון בקרב על הבלאקווטר, שהיה אמור להביא לו את כס המלך. סטאניס מסרב להיכנע לקרח ושלג, כי – כפי שראמזי מציין בפני סאנסה מוקדם יותר – אנשי הצפון יודעים להילחם טוב יותר מצבאו של סטאניס בתנאי קור. סטאניס אומר כי החורף הארוך כנראה הגיע ושאם יחזרו, יילכדו לזמן לא מוגבל בחומה. הוא כנראה לא ממש טועה בעניין זה.
סטאניס מתעמת עם מליסנדרה ומפקפק בנבואות שהראתה לו לנוכח המצב שנקלע אליו, בעוד המכשפה האדומה מצידה טוענת כי הדבר היחיד שעזר לו עד עתה הוא "דם מלכים". בלי למצמץ היא מציעה להקריב לאל האור את בתו שירין, כפי שתוכנן בשעתו לג'נדרי. סטאניס, שרק לפני שבועות ספורים גילה כי לב האבן שלו הפשיר לנוכח ביתו היחידה, מזועזע מההצעה ומסלק את מליסנדרה. האם נחישותו תעמוד לו לאורך זמן מול קסמיהם של מליסנדרה ואדון האור שלה?
במירין, דאינאריז ודאאריו נהאריס מבלים בחדר המיטות, תוך התעלמות מנישואיה הקרבים, ודנים בפוליטיקה מירינית ואסטרטגיה של מנהיגות. דאאריו טוען כי על מנת לחסל סופית את "בני ההרפיה" והאנשים העומדים מאחוריהם, על המלכה לאסוף את כל אדוני מירין ולהוציאם להורג. זו לדעתו הדרך היחידה בה תוכל להמשיך לשלוט במירין ללא עוררין, ומבלי להתחתן עם היזדאר. בנוסף, הוא מציע לה שתתחתן איתו במקום.
לא רחוק מהארמון, ג'ורה וטיריון עומדים למכירה בשוק עבדים. טיריון מגלה את הערמומיות הטבעית שלו כאשר הוא מצליח לשכנע את האדון שקנה את ג'ורה כלוחם לקחת גם אותו ב"עסקת חבילה". משום מה, סוחר העבדים עורך קרבות בין העבדים שלו לפני הקרבות האמיתיים ב"בורות הלחימה" המקודשים למירינים. הדבר נראה חסר הגיון לחלוטין עבור סוחר עבדים שצריך למקסם את הרווחים שלו; הם אמורים להרוג עבדים של מישהו אחר ולא אחד את השני. זה פשוט חוסר הגיון תסריטאי שרק מחמיר, כאשר משום מה היזדאר מחליט לבקר דווקא אצל סוחר העבדים הספציפי הזה כדי לחזות בקרבות, וגורר איתו את דאינאריז. אני חושש שכנראה תקציב הסדרה לא הספיק על מנת ליצור את "בורות הקרב" האמיתיים, משהו שצריך להיות מרשים לפחות כמו האצטדיון ב"גלדיאטור" (אגב הדימיון בין המסלול שעושה ג'ורה משוק העבדים אל זירת הקרב), וכתחליף ההפקה נאלצה להסתפק בזירה שנראית די עלובה. מאוד מאכזב לטעמי.
שוב, אין בסצנה הזו היגיון של ממש, אך היא מספקת את מנת הדם והקרביים השבועית כשהעבדים מתחילים לטבוח אחד בשני במגוון דרכים מקוריות, לבחילתה הגדולה של דאינאריז. ג'ורה מבין שמלכתו נמצאת במקום ומסתער לתוך הזירה בתצוגת תכלית שרק אביר חסר רחמים ומיומן כמוהו מסוגל לה, ומנטרל את המתמודדים האחרים ללא הרג. הוא מגלה את זהותו בפני דאינאריז המתרשמת, אך במהרה מחליפה את מבטה בזעם ומסרבת לסלוח על מעשיו בעבר (אירוני שהג'ורה נענש פעמיים על סחר בעבדים, וכעת הוא עבד בעצמו). אך לפני שהמלכה מספיקה להסתלק, ג'ורה מבטיח שהביא עמו מתנה – וטיריון חושף את זהותו בפניה.
קפיצה קטנה לדורן ואנו עדים לפגישה בין מירסלה לבין דודה (ואביה, ללא ידיעתה) ג'יימי. מירסלה לא מבינה מדוע אמה, ששלחה אותה לדורן לפני שנים, מעוניינת שהיא תחזור למעלה מלך בעוד היא מאוהבת בנסיך דורן המיועד לה ומאושרת לצדו. מירסלה מסרבת לחזור ועוזבת את ג'יימי. בכלא הארמון מתגלה, למרבה השמחה, כי ברון, שכיר החרב האהוב, לא החזיר את נשמתו בתום הקרב מול נחשיות החול, אלא חי ומזמר להנאתו בתאו. הנאות קטנות שכאלה. בתא מולו נמצאות הנחשיות, שמתעבות אותו לחלוטין, ולכן המשך האינטראקציה בינו לבינן היא סוג של גחמה תסריטאית לא ברורה, שאולי כל מטרתה היא לספק את מנת העירום של הפרק (כי זו לא קרתה באיחוד בין סאם לגילי). בקיצור, אחת מבנותיו של אוברין מפתה את ברון בקימורי גופה, רק כדי לגלות לו שהורעל ע"י הלהב שלה וכי הוא עומד למות בכל רגע. בזמן שברון גוסס, היא דורשת ממנו לחלוק שבחים ליופייה, וכשהיא מתרצה מספקת לו תרופת נגד. מה לכל ה …?! בדיוק כך, אחת הסצנות חסרות ההיגיון והמיותרות בסדרה עד כה. לי נראה כאילו התסריטאים אכן הרגו את ברון בקרב, התחרטו וזו הדרך שלהם לתרץ את הישארותו בחיים ולצרף קצת עירום על הדרך. פשוט מוזר.
בכל אופן, העניינים מגיעים לקליימקס אמיתי במעלה מלך, כאשר ליידי אולנה מנסה להתעמת עם "הדרור העליון" בעניין מאסרם של נכדיה מרג'רי ולוראס, ומגלה כי הוא לא נכנע לשוחד או לאיומים שהיא מפעילה עליו, כפי שבהיא רגילה. הוא מצדו מסביר לליידי על המהפכות הסוציאליסטיות הרדיקליות שהוא מתכנן עבור השלטון בווסטרוז.
טומן, הילד מלך, גם הוא מלא זעם על הדרור העליון שאסר את אהובתו, אך לרוע מזלו הוא פונה אל אמו כדי לקבל עצה. בניגוד אליו, אנו יודעים שאי אפשר לסמוך עליה שתשחרר את מרג'רי, כי היא זו שדאגה למאסרה מלכתחילה. כמו לביאה אמיתית לבית לאניסטר, סרסיי תעשה הכל למען צאצאיה הנותרים, רק שרצונותיה אינם רצונותיהם.
ליידי אולנה פונה ל"אצבעון" על מנת לשתף פעולה, שוב, ונפגשת איתו בבית הבושת שלו שהוחרב כליל בידי "הדרורים". השיחה ביניהם מאשרת כי אכן הם היו שותפים להתנקשות בג'ופרי. ליידי אולנה מבינה כי בייליש בגד בה כאשר מסר לסרסיי את המידע אודות המאהב של לוראס, והיא מאיימת שתחשוף את מעורבותו בחיסול ג'ופרי. כדי להציל את עצמו, "אצבעון" מציע לאולנה פיצוי דומה.
כדי להראות לבנה שהיא מנסה להציל את מלכתו, סרסיי מבקרת את מרג'רי בתאה ומפגינה תצוגה מזויפת של רחמים, אף שמרג'רי רואה מבעד למסכה ומבינה כי המלכה האם שמחה לאידה. היא מגרשת את סרסיי מהתא, ונראה כי שום דבר לא שימח את סרסיי יותר מאשר לראות את מרג'רי מושפלת ומתפלשת בזוהמה.
אך השמחה לאיד לא מחזיקה לאורך זמן, מאחר ו"הדרור העליון" מחכה לסרסיי מחוץ לתאי המאסר ומגלה כי הוא יודע על חטאיה שלה מפי דודנה לאנסל, אותו גירשה לאחר שהשתעשעה עימו בעבר וכעת חבר נאמן בצבא האמונה. אבוי לה. סרסיי נאסרת ומושלכת לתא, לא ממש שונה מתאה של מרג'רי. כל האיומים שהיא מטיחה בפני הנזירות שעצרו אותה נופלים על אוזניים אטומות, וסרסיי מבינה כי מעשי הנכלולים שלה מתנקמים בה כאשר "הדרור העליון", אותו חשבה כמושחת כמוה, הוא פנאט דתי קיצוני שלא מחפש בריתות של עוצמה ועושר; לפחות לא בדרך שהיא תופסת.
זה גם הרגע בו הבנתי את מי מזכיר לי השחקן ג'ונתן פרייס: דמות דתית שנערצת על לא פחות אנשים מאשר "הדרור העליון" בעולם האמיתי – האפיפיור פרנציסקוס! האם זה צירוף מקרים? אני חושב שלא. אחרי הכול, האפיפיור נקרא על שמו של הנזיר פרנציסקוס מאסיזי, אשר ידוע בכך שקיבל על עצמו ערכי צניעות חמורה והטיף לדאגה לשלומם של העניים.
בכל מקרה, עם סיום הפרק כאשר דלת התא נטרקת על סרסיי, אנו נותרים עם השאלה המהותית: האם זו תחילת נפילתה של סרסיי וסופו של בית לאניסטר?
לסיכום, זה אמנם פרק לא מושלם, עם כמה תהיות ובעיות בחלק מקווי העלילה, אולם כפי שציינתי בפתיחה – התחושה היא שנמצאה דרך המלך עבור העונה המאכזבת עד כה.
ציון: 4
אז הצליחו לעבוד גם עליך בעריכה מבריקה.
ת'יאון מסתכל מרחוק על המגדל החרב, ואולי, רק אולי, שוקל לעשות את מה שסאנסה ביקשה ממנו, אבל טבעו כ"סרחן" גובר עליו.
הוא עולה במדרגות לחדרו של ראמזי, כפי שאפשר לראות מכך שהחדר אינו חורבה מטה ליפול (כפי שאמור להיות המגדל בחלק ההרוס של הטירה) אלא חדר אחר,חדר עבודה מרוהט לגמרי לנוחותו של ראמזי.
טכנית, ריק לא "ברח" לאדונו (ראמזי-מאן), הוא נכנס לחדר הגבוה של המגדל השבור וראמזי ישב שם.
הוא רצה להדליק ת'נר.