מבקר אורח: מתן בכר

הנה הגיע הפרק השביעי בסדרת הסרטים האהובה (והמאוד מצליחה) שכל קשר בינה ובין המציאות מקרי בהחלט. אחרי שלושה סרטים, שהיו בעצם פריקוולים, הסדרה ממשיכה קדימה. אל הכוכבים המוכרים מצטרפים כמה פרצופים חדשים, וכרגיל יש כלי רכב מכל מיני סוגים שעושים דברים בלתי-אפשריים. הבמאי שביים את הסרטים הקודמים הוחלף במישהו חדש והכוכב הראשי עבר תאונה קטלנית ממש לא מזמן, אבל הפקת הסרט המשיכה בכל זאת. כן, הרבה אנשים מצפים בקוצר רוח ל"מלחמת הכוכבים: פרק 7". אני לא. בואו נדבר על סרט אחר, "מהיר ועצבני 7".

הייתי מתקצר את אירועי הסרטים הקודמים, אבל לא נראה שלמישהו באמת אכפת. העלילה בסרטים האלה היא סתם תירוץ לעבור מסצינה מופרכת אחת לשנייה. אם אתם מצטרפים אלינו עכשיו, כל מה שאתם צריכים לדעת זה שוין דיזל וחבורתו רוצים לחסל את ג'ייסון סטיית'ם כנקמה על כך שהרג את חברם. אה, וגם לדווין (דה רוק) ג'ונסון יש אינטרס לסדר מחדש את מבנה העצמות של סטיית'ם. בקיצור, הסרט הזה הוא על חבורה של גברים קירחים ושריריים שמתרוצצים ברחבי העולם ומנסים להרוג זה את זה.

הסדרה הזאת לא מסתירה את העובדה שככל שהיא מתקדמת היא נעשית יותר מופרכת ושוברת יותר ויותר חוקים מכל סוג שהוא – פליליים, מוסריים, פיזיקלים, ביולוגיים וכו'. זה לא קל כל הזמן להתעלות על עצמך, במיוחד עם דברים כמו גרירת כספת ענקית ברחובות, קפיצה מטנקים וקרב על מטוס שנוסע על מסלול ההמראה הארוך בעולם. אבל, גם הפעם הם מצליחים להעלות את רמת הטירוף, הטמטום והוואן-ליינרים. וזה ממש מבדר.

מעריצים של הסדרה לא יתאכזבו. יש פה אקשן, מכוניות יפות, מסיבות עם נשים בלבוש מינימלי ואמירת המילה "משפחה" לפחות פעם בשלוש סצינות. תוסיפו לזה את החיבה של הנבל ללפוצץ דברים, ויש לא מעט רגעים בהם תהיתי אם מייקל ביי מביים את הסרט. ובכן, הוא לא, אבל כן היה שינוי בכס הבימוי. הבמאי ג'סטין לין, ממוצאי טאיווני, שביים את חלקים שלוש עד שש, הוחלף בג'יימס וואן ממוצא מלזי, שעד היום עשה בעיקר סרטי אימה קלסטרופובים אך אפקטיבים ביותר ("המסור", "לזמן את הרוע"). וואן בהחלט מצליח להתשלב היטב בפרנצ'ייז, וזה בולט בעיקר בסצינות האקשן. יש קטעים בהם האקשן קצת לא מובן, אבל מצד שני יש שוטים שבמקום לצלם אותם בצורה סטטית, וואן מוסיף להם תנועות מצלמה שמשפרות אותם פי 7.

כאמור, אל הקאסט המוכר של הסדרה מצטרף ג'ייסון סטת'האם בתור הביג באד בריטי. הוא לא מדבר הרבה, אלא בעיקר מוצא את גיבורינו באורח פלא מדי פעם, משחק "צ'יקן" עם וין דיזל ואז הולך איתו מכות. יש גם את הסמול באד, אותו מגלם דג'ימון הונסו (ברצינות, נראה כי דרישות המשחק בסרט הזה היו "היה קירח), שתפקידו הוא בעיקר לצעוק ולהתעצבן. אה, ויש גם איזו האקרית שקשורה לעלילת המשנה של הסרט. משהו עם תוכנה שהיא סוג של "האח הגדול" על כל העולם.

כמובן שאי אפשר להתעלם מהג'יפ שבחדר – פול ווקר. ווקר מת לפני שנה וחצי (30 בנובמבר 2013), באופן אירוני, בתאונת דרכים. גם המוות וגם האירוניה שלו עושים תחושה קצת לא נעימה בבטן כשווקר על המסך, במיוחד באיזה משפט או שניים שהוא אומר. מכיוון שהוא מת באמצע הצילומים, בהפקה השתמשו בכל מיני טריקים כדי לשמר אותו בחיים, לפחות על המסך – אחיו של ווקר הצטלם בצילומים רחוקים, אפקטים ממוחשבים שהחזירו את הפנים של ווקר, וקטעים לא משומשים מסרטים קודמים. זה עובד לא רע בכלל: חוץ מאיזו סצינה או שתיים, קשה להבחין שזה לא באמת ווקר על המסך. והוא גם מקבל מחווה מרגשת למדי בסוף הסרט.

מי שיבוא לסרט בידיעה למה הוא נכנס מאוד יהנה. הרבה סרטי אקשן נשארים באיזשהו גבול של ריאליזם. הסרט הזה אומר "פאק איט, הנה כמה מכוניות צונחות ממטוס" (וזה לא שיא המופרכות).

בקטעים שהם לא אקשן, נראה שלשם שינוי הסדרה מודעת לעצמה, מה שהופך חלק מהסצינות המלודרמטיות למשעשעות. בקיצור, הסרט הזה הוא בידור נטו. אם אתם מחפשים היגיון מכל סוג שהוא, לכו לכל סרט אחר שמציג כרגע. אם בא לכם שעתיים של טמטום מופרך ומהנה, אתם מוזמנים להצטרף לוין דיזל ושות' ל One Last Ride – אוח, על מי אני עובד, הסרט הכניס תוך פחות משבוע 400 מיליון דולרים ברחבי העולם, ובישראל צפו בו, רק בשלושת הימים הראשונים להקרנתו, כ-150 אלף איש. נתראה "במהיר ועצבני 8".

ציון: 3.5