אחרי שנדחה בקצת יותר מחצי שנה מתאריך היציאה המקורי שלו, הסרט "עלייתה של ג'ופיטר" סוף סוף הגיע למסכים. והציפייה… מסתבר, לא כל-כך השתלמה.

אני לא שותף לשנאה שקיימת כלפי האחים וושאובסקי או לדעה ש"המטריקס" (הראשון) הוא הסרט הטוב היחיד שהם עשו. כשהלכתי לצפות ב"עלייתה של ג'ופיטר" שכנעתי את עצמי שלא משנה מה יגידו על הסרט אני אוהב אותו. ואכן, בסיום הסרט סיכמתי עם עצמי שאכן נהניתי. אחרי 24 שעות הבנתי שאני סתם מנסה לשכנע את עצמי בכוח.

לא אגיד שסבלתי, אך בוודאות לא מדובר בסרט טוב (אם כי הוא טוב יותר, בהרבה, מסרט אחר של האחים וואשאובסקי, "ספיד רייסר"). הסרט מתחיל מעולה, עם פרמיס מצוין ואקשן כיפי ומלהיב, אבל זה תופס בערך ל-20 הדקות הראשונות. כל הפוטנציאל העלילתי שהוצג לנו באקספוזיציה נזרק לפח והופך למשהו הזוי ומגוחך ככל שהסרט מתקדם.

כל קלישאה אפשרית שקיימת נמצאת בסרט הזה ולפעמים חוזרת על עצמה יותר מפעם אחת. ילדים, נסו לספור כמה פעמים מילה קוניס נופלת אל מותה ונתפסת ברגע האחרון ע"י צ'נינג טייטום. או לחלופין – נסו לספור כמה פעמים מילה קוניס עומדת לעשות איזושהי טעות שאמורה לקחת בין חצי שניה לשניה ואז יש קאט של בערך 3-4 דקות וגברת קוניס נמצאת בדיוק באותה נקודה, כי היא כנראה משכה זמן עד שטייטום, שוב, יבוא להציל אותה, ממש ברגע האחרון.

אם יש משהו בסרט הזה, שנתן את החותם הסופי לכמה היה מגוחך, הוא גילום דמות הרשע ע"י אדי רדמיין. ישבתי באולם והקהל פשוט צחק בכל פעם שהוא דיבר (ולא, אלו לא היו סצנות קומיות). אני לא מאשים את רדמיין במקרה הזה, אלא לחלוטין את הוואשאובסקים. רק במאי יכול לקחת שחקן, שבאותה שנה נתן את אחת ההופעות המעולות (והמועמדות לאוסקר, יש לציין) ב"תיאוריה של הכל" ולהפוך אותו לדמות המגוחכת של השנה. כל הפרודיות שהולכות לצאת על הסרט הזה לא יוכלו להתעלות על הדבר האמיתי. אדי רדמיין כאילו כבר שיחק את הפרודיה שיעשו על הדמות שגילם.

לא הכל שלילי ויש כמה נקודות אור: הטון הכייפי והאקשן המעולה שיש בתחילת הסרט, לא עוזבים אותו בהמשך. ויזואלית הסרט מדהים ואם יש אפשרות, למי שכן יבחר לראות אותו, לראות אותו באיימקס, התלת ממד לא מאכזב.

בסך הכל, אם מנתקים את המוח לשעתיים, זה יכול להיות אחלה סרט, הוא באמת מאוד כיפי, ומילה קוניס היא שחקנית שממש כיף לצפות בה, לא משנה מה היא עושה. זה די מרכך את המכה שהעלילה הדבילית נותנת.

ציון סופי: 3 מתוך 5.