ובחלומי חלמתי על עתיד אפוקליפטי – עתיד בו אין שום רעיון מקורי, התכנים ממוחזרים, סרטים מקבלים עיבודים חדשים, סדרות הופכות לסרטים, סרטים הופכים לסדרות. ואז התעוררתי…והכל היה נכון. ברוכים הבאים ל-2015. השנה בה ערוץ SyFy החליט להפוך את סרט הפולחן של טרי גיליאם, "12 קופים" (שמציין יום הולדת 20, הסרט יצא ב- 1995) לסדרת טלוויזיה.
זה קצת מוזר, כי הרי גם הסרט המקורי נשען על סרט אחר, קצר – "המזח" (1962) של כריס מארקר (לינק לסרט מצורף). זהו סרט אקספרימנטלי בשחור לבן שמורכב כולו מתמונות סטילס, המתאר אדם הרדוף ע"י זיכרון מותו שלו, סרט שהפך לצפיית חובה עבור כל סטודנט לקולנוע.
בכל מקרה, בצפייה בפרקים הראשונים נראה כי יוצרי הסדרה החליטו שלא להיצמד לסרט של גיליאם אלא לקחת אותו לכיוונים אחרים. הדבר הראשון הבולט הוא שהסדרה, בניגוד לסרט, נוטה יותר לכיוון המד"ב ורעיון המסע בזמן ופחות בשאלות על מהות הזיכרון כפי שהיה בסרט. ג'יימס קול, שבסרט מגולם על ידי ברוס ויליס ובסדרה על ידי אארון סטנפורד (הסדרה "ניקיטה" ו'פיירו' בסרטי אקס-מן) לא נראה סובל מפלאשבקים מוזרים מהעבר/עתיד. זה פרט מעניין מכיוון שפרט זה הוא הרי הטוויסט שעליו נשען המקור.
אם כך, האם גורלו של קול בסדרה אינו ידוע מראש כמו בסרט? האם מדובר בסדרה שתוכל להמשיך לעד?
בנוסף, העיצובים המוזרים נוסח גיליאם נעלמו לגמרי. אין עוד מכשירי לו-טק\סטימפאנק גרוטסקיים בעתידנו. המכשיר בסדרה מזכיר, בצורה משונה, את המכשיר אליו נקשר ארנולד שווארצנגר ב-"זיכרון גורלי". דברים אלה לא מפתיעים שמבינים שמדובר בערוץ מסחרי כמו SyFy שמנסה פחות לאתגר את צופיו.
דבר נוסף שבולט הוא שג'יימס קול הופך להיות לוחם מחתרת קשוח סטייל ג'ון קונור ב"שליחות קטלנית", במקום אדם לא יציב על גבול הסכיזופרניות. הדמות הנוכחית הרבה יותר ממוקדת מטרה וקול פחות מפקפק במשימות ובאנשים ששלחו אותו. כמו כן, קסנדרה (ולא קתרין) ריילי היא הפעם אפידמיולוגית ולא פסיכיאטרית כמו במקור. שינוי זה רומז לכך שהיא תהיה הרבה יותר מעורבת במשימה למנוע את הפצת המגיפה ותהפוך להיות הסייעת הפעילה של קול, כפי שנרמז בפרקים הראשונים של הסדרה. הדמות שגילם בראד פיט, ג'פרי גוינס, הופכת להיות ג'ניפר גוינס. לא. אין לי מושג למה.
השינוי הגדול ביותר, בלי לעשות יותר מדי ספוילרים, הוא שבסדרה, "צבא 12 הקופים", הוא אכן ארגון טרור בעל כוונות זדון בהנהגתו של השחקן תום נונאן, הפריק המזדקן שמתמחה בגילום דמויות רעות. פה אני מסתמך אך ורק על שני הפרקים ששודרו ויכול להיות שזה ישתנה בהמשך, אבל נראה שבסדרה ויתרו גם על הטוויסט המקורי (בו מתגלה ש"הצבא" הוא סתם קבוצת "מחבקי עצים") מאחר והם מבינים שמי שראה את הסרט כבר יודע עליו.
למרות השינויים, הסדרה משתדלת להישען על המקור ולהזכיר אותו היכן שאפשר: היא מתרחשת בפילדלפיה, וסצינות מסוימות וכל מיני רפרנסים קטנים משמשים כהומאז' למקור. למשל, אחת הדמויות נקראת ארון מארקר (כמחווה לכריס מארקר) ובית החולים הפסיכיאטרי בו מאושפזת ג'ניפר גוינס נקרא על שם J.D. Peoples, הלו הם ג'נט ודיוויד פיפלס – התסריטאים של הסרט המקורי. דיוויד פיפלס נחשב גם לאיש שתחת עטו קמה לחיים קלאסיקת מד"ב אחרת, "בליד ראנר" (מהספר של פיליפ ק. דיק).
הבעיה העיקרית היא שבניגוד לסרט, שהתברך בפצצות כריזמה כמו ברוס וויליס ובראד פיט הצעיר, הקאסט של הסדרה מורכב שחקנים אלמונים יחסית ולא ממש אטרקטיביים. לצידו של ארון סטנפורד נמצא את אמנדה שול בתפקיד ד"ר ריילי, נואה בין וקירק אקבדו (את כולם אתם כבר מכירים מסדרות כאלה ואחרות). המשחק שלהם הוא סביר, אבל לא יותר מזה. מקווה שזה מספיק כדי להחזיק את הסדרה.
לסיכום – קשה אמנם לקבוע לפי שני פרקים בלבד, אבל למרות החורים בעלילה והמשחק הבינוני, אני מוכן לתת לה צ'אנס בגלל האפשרות שהיא תפתיע. אולי.
במדינות מתוקנות, זה לא חוקי לכתוב "הסדרה ניקיטה" ולא להסביר אם מדובר על הסדרה המקורית או המחודשת.
בגדול אתה צודק, אבל מכיוון שהסדרה ההיא הסתיימה לפני 14 שנה! אנחנו מניחים, מפאת גילו ומראהו הצעיר של סנפורד, שאנשים מבינים שאנו מתכוונים לגרסת 2010 ולא לגרסת 1997.
אני נהנית מהסדרה בינתיים. היא לא סופר מרשימה ואין ספק שהיא לא משתווה ולא תשתווה לסרט, אבל היא מהנה לצפייה וכרגע מסקרנת. ובהחלט יש לה פוטנציאל לצמוח, אז נקווה לטוב.
גם אני נהנה ממנה.
עד הפרק האחרון ששודר הייתי מאוד מרוצה מהסדרה, כי היא לקחה כיוון שונה מהסרט (ועדיין מתבססת לא מעט על המיתולוגיה שלו). בהתחלה איכזב אותי הפוקוס של הפרק בעלילה שלא קשורה ישירות לסיפור המרכזי, אבל לשמחתי בסוף הפרק זה השתלם.