תומר סויקר ובניה שגיב בביקורות על Ant-Man, Multiversity ועוד.

Ant-Man #1

כתיבה: ניק ספנסר, ציור: רמון רוזאנאס, הוצאת מארוול

בתזמון מעולה, מיד לאחר שיחרור הטיזר טריילר של הסרט "אנט מן", מארוול הוציאה לאור את הגיליון הראשון בסדרה הרצה החדשה של איש הנמלה. למרות מספר הגרסאות של גיבור העל המתוסבך לאורך השנים, הסדרה מסתנכרנת היטב עם עלילת הסרט: סקוט לאנג, פושע לשעבר שהפך לגיבור העל הידוע אך לא מוערך במיוחד ע"י עמיתיו, מנסה לקום מהקרשים באמצעות עבודה חדשה ויוקרתית, תוך כדי מציאת מקומו בעולם והוכחה לגרושתו כי הוא אב ראוי לבתם. אם ניתן להשוות גיליון ראשון בסדרת קומיקס לפרק פיילוט טלוויזיוני, Ant-Man #1 הוא הדוגמה המושלמת. לא רק ההצגה לעולמו הלא צר של לאנג, קוראים חדשים יבואו על סיפוקם בדמות פלאשבקים והתייחסות לסיפור המקור (ואירועי עבר נוספים) של סקוט. בנוסף לכך, ספנסר מתבל את הסיפור בהומור שמתיישב באופן מושלם עם המגוחכות-לכאורה של אנט מן, כמו גם הקיטלוג של סרט הסולו שלו כקומי בחלקו. הבעיה המשמעותית היחידה בגיליון, עבורי לפחות, היא בהחזרתה מהמתים של קאסי לאנג (אירוע שהתרחש ממש לאחרונה ב-Axis, קרוסאובר שאני לא עוקב אחריו) ללא הסברים, צעירה מבעבר וכפי הנראה ללא הזהות השנייה כגיבורת על טינאייג'רית (סטאטור מהיאנג אוונג'רס). מאחר ויש התייחסות (קומית בעיקר) לשובו מהמתים של אביה, אני מניח שספנסר לא יתעלם מהתשובה לאורך זמן. (תומר סויקר)

ציון: 4.5

Wayward #5

כתיבה: ג'ים זוב, ציור: סטיב קאמינגס, הוצאת אימאג'

גיליון מספר חמש של Wayward מאוד דומה לקודמיו בכך שהסיפור מבולגן ולא ברור, אך למרות זאת מאוד מהנה. מתחילתה הסדרה הייתה מאוד לא מאורגנת ונראה שהכותב ג'ים זוב מנסה לבנות משהו, אך אז נופל קורבן ל-ADHD שלו ופשוט עובר למשהו אחר. זה לא שבסיפור יש היכרות לא טובה עם הדמויות או העלילה, אבל הדרך בה הכותב בונה את הסיפור מאוד מסורבלת. בנוסף לכך, גם האומנות של סטיב קאמינגס לא עקבית, לא רק מחוברת לחוברת אבל גם מפאנל לפאנל; היא אף פעם לא גרועה אבל בהחלט יש עליות וירידות באיכות. האקשן, למשל, מצוין ברובו, אך יחד עם זאת הפנים של גיבורת הסיפור, רורי ליין, משתנים מספר פעמים ואני מתקשה לזכור איך היא נראית מבלי להביט בה. אף על פי כן, הבעיות האלו שוליות בהשוואה לחוויה הכוללת הכיפית שעוברת על הקורא, אווירה מספקת שמשאירה רצון לעוד. בסוף החוברת הזאת, שהיא סוף הסאגה הראשונה, יש יותר שאלות חדשות מאשר תשובות ובשל כך, ומסיבות נוספות, יש חשק לחזור ולקרוא את ההמשך. (בניה שגיב)

ציון: 3

Batgirl #37

כתיבה: קמרון סטיוארט וברנדן פלטשר, ציור: באבס טאר, הוצאת DC

ההימנעות שלי מכותרי New 52 של DC מאז השקת הליין ב-2011 נפסקה פעמים מעטות, ברובן שמחתי לגלות סיפורים טובים ומהנים. התגלית האחרונה והיחידה שאני קורא בקביעות היא באטגירל בקו אמנותי חדש שהחל בגיליון 35, תודות לשילוש המופלא של סטיוארט\פלטשר\טאר. ברברה גורדון שלהם היא תלמידת קולג' שעוברת להתגורר בדירת שותפות חדשה באיזור הכי עכשווי בגות'אם, תוך כדי פעילות ויג'ילנטית בזהותה השנייה. הקו החדש הביא עמו לא רק מיקום מגניב ודמויות חדשות, אלא גם שימוש ברשתות חברתיות וטכנולוגיה (הייתם מצפים אחרת מסטודנטית למחשבים בת דור ה-Y?) האיומים על סובביה ועל ברברה\באטגירל עצמה גם הם שונים מבעבר; מגנב זהויות רשת עד אמן מיצג תאב פירסום. הציון הלא גבוה נובע מכך שנכון לגיליון השלישי בריצה המדוברת, הרגשתי שהמגניבות מוגזמת לעתים והנבלים לא נבלים. כרגע קשה לראות תמונה גדולה עתידית למעט מה שמתרחש בכל פרק בנפרד (אך עדיין בהמשכיות), והתמיכה שלי בסדרה נופלת בעיקר על הפוטנציאל הטמון ומיומנות הכתיבה של סטיוארט ופלטשר. כמובן, גם תגלית השנה שלי ל-2014, באבס טאר הנהדרת. (תומר סויקר)

ציון: 3.5

The Multiversity: Thunderworld Adventures #1

כתיבה: גרנט מוריסון, ציור: קמרון סטיוארט, הוצאת DC

אחרי ההצלחה המסחררת של Pax Americana, הגיליון הקודם בסדרה, מוריסון חוזר הפעם עם האמן קמרון סטיוארט להרפתקה מסחררת עם טון ילדותי (לחיוב) ומהנה! מוריסון כנראה רצה לאזן את האווירה של סדרה אחרי הסיפור האחרון, הרציני והכבד מאוד, ובחר להיות טיפשי וכיפי לשם שינוי. מסופר כאן על קפטן מארוול (בהמשכיות הנוכחית של יקום DC ידוע כשאזאם) והרפתקתו במטרה להצלת המכשף שאזאם, שנתפס על ידי דוקטור סיבנה הרשע אשר עצר את הזמן בעולם על מנת להשתלט עליו…רואים? כיפי! האווירה כאן כל כך קלילה ומהנה, והרבה מזה צריך לזקוף לזכותו של קמרון סטיוארט שממש נותן לחוברת מראה של סדרה מצוירת קלאסית קומיקס מימים קלילים יותר. הצבעים פשוטים ובהירים, אך יחד עם זאת מוריסון מצליח לשלב עלילה מורכבת ומלאת רבדים. כזה הוא מוריסון – גם כשהוא משתטה הוא מוכרח לעשות זאת עם סיפור מורכב. אתם יודעים, כיפוף הזמן והחלל, מסע בזמן, תעלות רכבת שחוצות יקומים, ליגיונות של חייזרים, כל החבילה. אבל זה לא מעיק, להיפך; כל הרעיונות המוזרים שם רק מחזקים את ההרגשה של פרק בסדרה מצוירת, כי זה כל כך משוגע ומוזר, שהתחושה היא כאילו ילד חשב על העלילה. אתה מרגיש שנכנסת לתוך הראש של ילד מבוגר, אתה רואה את מגרש המשחקים שלו, והוא יעשה בו כל מה שיוכל לחשוב עליו. וזה אכן כך: הקורא נמצא במגרש המשחקים של מוריסון, שמתחבר לילד הפנימי שלו ולוקח אותו יד ביד למסע קסום. (בניה שגיב)

ציון: 5

Rasputin #3

כתיבה: אלכסנדר גרסיאן, ציור: ריילי רוסמוס, הוצאת אימאג'

Rasputin החלה את דרכה על בסיס שתי הבטחות מוכרות: א', גרסה חדשה, אחת מיני רבות, לסיפורו של גריגורי רספוטין, יועצו של הצאר הרוסי האחרון ולכאורה בעל יכולות מיסטיות; ב', האמנות המדהימה של ריילי רוסמוס. בעוד רוסמוס היווה את המשיכה העיקרית לסדרה ולא אכזב, סביב הציורים שלו לא היה סיפור של ממש. סטייק, משובח ככל שיהיה, לא יכול להיזרק על המצלה סתם כך מתוך תקווה שיהיה מוכן לאכילה (נאמר ע"י מי שאינו חובב סטייקים, בלשון המעטה). בשני הגיליונות הראשונים לא ניתן ללמוד דבר על רספוטין מעבר למה שידוע עליו מספרי ההיסטוריה וסיפורים אחרים, למעט העובדה שמגיל צעיר היו לו יכולות כישוף, הוא החיה אנשים וחיות, ורוחות אחרות רדפו אותו. המפגשים שלו עם דמויות אחרות בהמשך, חברים ואויבים לעתיד, היו משמימים והחידה נותרה עלומה, למעט הצפייה ברספוטין המבוגר נופל קורבן לאותם חברים, מיידע את הקורא כי גורלו נחתם. העניין האמיתי בסיפור מגיע אך ורק בגיליון השלישי, עם גילויים על טיב יכולותיו של גריגורי, והקשרים לסיפורת עם רוסית. הציון בעיקרו עדיין נתון לעבודתו של רוסמוס, אולם הסיפור מתחיל להתקדם ולפחות לעת עתה הסדרה זכתה לסיכוי נוסף במנוי שלי, אחרי שהייתי בדרך לוותר עליה. (תומר סויקר)

ציון: 3

The Wicked + The Divine #6

כתיבה: קירון גילן, ציור: ג'יימי מקלבי, הוצאת אימאג'

לאחר הסיום המפתיע של הסאגה האחרונה, קירון גילן וג'יימי מקלבי חוזרים בסאגה חדשה עם דמויות חדשות ופיתולים נוספים בעלילה. בחוברת הנ"ל אנחנו שבים אל לורה לאחר מספר חודשים שהיו די חסרי התרחשויות בחייה. באותו הזמן עולה לשטח אחד מהאלים שטרם פגשנו בשם איננה. השניים נפגשים, והעלילה שנותרה לא פתורה מהסיפור הראשון גודלת ומתפתחת לכיוונים מעניינים. כמו בשאר הסדרה, החוברת הזו מלאה בגילניזמים, או אם אתה מעדיפים – רגעי גילן; רגעים בהם גילן משחק עם הפורמט של הקומיקס ומנסה לכופף את חוקי המשחק ברמה מסוימת. גילן הוא כותב בעל אישיות מאוד ייחודית, בין אם לטוב או לרע, ואי אפשר להכחיש שיש לו קול משלו; קול מאוד… היפסטרי. אודה כי לפעמים המאמצים שלו מעצבנים קצת. בגיליון הזה, למשל, יש רגע בו עליכם להתאים את האותיות המפוזרות על הפאנל, כשכל אחת מהן מייצגת חפץ, לתיאור החפצים בתחתית. עקב כך הקורא תקוע באותו עמוד מספר דקות. למרות זאת, שאר הרגעים שלו מאוד מקוריים וחמודים ולא הרגישו חסרי פואנטה, אלא ככאלה שאכן משרתים מטרה. האומנות של ג'יימי מקלבי כאילו נועדה לסגנון של גילן, ויש לשניים הרמוניה מושלמת. בסדרה הזו יש כל כך הרבה ממה להתפעל: זמרי פופ/אלים, אקשן על-טבעי, תעלומת רצח, התמודדות של בני נוער עם רגשות, וייצוג מצחיק מאוד של הדור שלנו. ביחד הכל מתגבש לחוויה שבהחלט שווה את מחיר העטיפה. (בניה שגיב)

ציון: 4